מדרש תנחומא פינחס: הבדלים בין גרסאות בדף

: ['''{{צמד|צדיק אוכל לשובע נפשו'''}}], זה אליעזר, שאמר לרבקה, הגמיאיני נא מעט מים {{ממ|בראשית|כד|יז}}, כדי גמיאה. '''{{צמד|ובטן רשעים תחסר'''}}, זה עשו, שאמר ליעקב, הלעיטני נא {{שם|בראשית|כה|ל}}. אמר רבי יצחק בר זעירא, פער פיו כגמל, ואמר, אפתח פי ואתה מכניס. התם תנינן, אין אובסין את הגמל ואין דורסין, אבל מלעיטין.

:דבר אחר, '''{{צמד|צדיק אוכל לשובע נפשו'''}}, זו רות המואביה, שכתוב בה, ותאכל ותשבע ותותר {{ממ|רות|ב|יד}}, שהברכה שרתה בפיה של אותה צדקת. '''{{צמד|ובטן רשעים תחסר'''}}, אלו (העכו"ם) [הגוים]. מעשה (בעכו"ם) [בגוי] אחד שעשה סעודה לכל בני עירו. אמר רבי דוסתאי, אותי זימן לאותו סעודה עם כל בני עירו, ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה? נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה יותר מששה ככרי כסף, ושברה. אמרתי לו, מפני מה עשית כך? אמר לי, אתם אומרים, שהעולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם. אם אין אנו אוכלין עכשיו, אימתי אנו אוכלין? קראתי עליו, ובטן רשעים תחסר.

{{צמד|צו את בני ישראל}}. זהו שאמר הכתוב, שדי לא מצאנוהו שגיא כח וגו' {{ממ|איוב|לז|כג}}. וכתיב, הן אל ישגיב בכחו {{שם|איוב|לו|כב}}. כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? אלא, כשהוא נותן לישראל, נותן להם לפי כחו, וכשהוא מבקש מהן, אין מבקש אלא כפי כחן. ראה מה כתיב, את המשכן תעשה עשר יריעות {{ממ|שמות|כו|א}}. לכך כתיב, '''{{צמד|שדי לא מצאנוהו שגיא כח'''}}. וכשהוא נותן להם, לפי כחו, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק חופה מענני כבוד, שנאמר, וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו' {{ממ|ישעיהו|ד|ה}}. ואומר, כי על כל כבוד חופה {{שם|שם=ישעיהו ד ה}}. עשן (וחופה) [בחופה] למה? שכל מי שנותן עיניו עשונות וצרות בתלמידים בעולם הזה, מתמלא חופתו עשן לעולם הבא. אש בחופה למה? מלמד שכל צדיק וצדיק מתנוגה מחופתו של חברו מעולה ממנו. נוגה, שזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו. לכך כתיב, '''{{צמד|הן אל ישגיב בכחו'''}}.

כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כחם, שנאמר, ואתה תצוה את בני ישראל וגו' {{ממ|שמות|כז|כ}}. וכשהאיר להם, לפי כחו, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם {{שם|שמות|יג|כא}}. לעתיד לבא, קומי אורי וגו' {{ממ|ישעיהו|ס|א}}. וכתיב, והיה אור הלבנה כאור החמה {{שם|ישעיהו|ל|כו}}. הוי '''{{צמד|הן אל ישגיב בכחו'''}}.

{{צמד|ביום השמיני עצרת}}. זהו שאמר הכתוב, יספת לגוי נכבדת רחקת כל קוצי ארץ {{ממ|ישעיהו|כו|טו}}. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הוספת שלוה לדור המבול, שמא הקריבו לפניך פר אחד. לא דיים שלא הקריבו, אלא אמרו לאל סור ממנו {{ממ|איוב|כא|יד}}. והוספת שלוה לדור הפלגה, שמא כבדך אחד מהם.? לא דיים שלא כבדוך, אלא אמרו, הבה נבנה לנו עיר {{ממ|בראשית|יא|ד}}.; וכן לסדומיים וכן לפרעה, וכן לסנחריב, וכן לנבוכדנצר. שמא הקריב אחד מהם איל אחד או פר אחד.? לא דיים שלא הקריבו לפניך, אלא הכעיסוך. ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד.? לישראל, שנאמר, {{צמד|יספת לגוי}}. ואין גוי אלא ישראל, שנאמר, ומי כעמך ישראל גוי אחד {{ממ|דברי הימיםשמואל אב|יזז|כאכג}}. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עליך ליתן לנו מועדים, ועלינו להיות מקריבין לפניך קרבנות כראוי. {{צמד|נכבדת}}, נתת לנו ראשי חדשים ואנו מקריבין לפניך, שנאמר, ובראשי חדשיכם. נתת לנו הפסח, הקרבנו לך. עצרת, הקרבנו לך, ראש השנה, הקרבנו לך. יום הכפורים, הקרבנו לך. וכן בחג. אפילו מועד אחד לא בטלנו הקרבנות. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, עליך להוסיף לנו מועדות, ועלינו להקריב לפניך קרבנות ולכבד אותך. יספת לגוי (ה'), נכבדת. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, איני מחסר אתכם ימים טובים, אלא מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם, שנאמר, {{צמד|ביום השמיני עצרת}}.

{{צמד|ביום השמיני עצרת}}, זהו שאמר הכתוב, תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה {{ממ|תהלים|קט|ד}}. את מוצא בחג, שישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הרי אנו מקריבים שבעים פרים לשבעים אומות, לפיכך היו צריכין אף הם להיות אוהבין אותנו. ולא דיים שאין אוהבין אותנו, אלא שונאין אותנו, שנאמר, תחת אהבתי ישטנוני. לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא, כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות, על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים. אבל עכשיו, הקריבו על עצמכם, שביוםש{{צמד|ביום השמיני עצרת תהיה לכם }}.


{{צמד|והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד}} וכו' {{צמד|איל אחד}}.
: משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה. כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו, כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה. נגלגל אני ואתה במה שתמצא, בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק.
כך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל, כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג, על אומות העולם הייתם מקריבים. אבל ביום השמיני, נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין, בפר אחד ואיל אחד.

{{צמד|ביום השמיני עצרת תהיה לכם}}. מה ראה להיות פוחת בכל יום.? אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו, ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות, בשני מאכילו דגים, בשלישי גבינה, ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות.

{{צמד|ביום השמיני עצרת תהיה לכם}}. מהו "לכם."? אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, השמחה נאה לכם, המועדים נאים לכם, יום טוב נאה לכם. לכך נאמר, {{צמד|עצרת תהיה לכם}}. מעשה (בעכו"ם) [בגוי] אחד ששאל את רבי עקיבא, ואמר לו, למה אתם עושים מועדים.? לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי {{ממ|ישעיהו|א|יד}}.? אמר לו רבי עקיבא, אילו אמר, חדשי ומועדי, הייתי אומר כך. אלא אמר, חדשיכם ומועדיכם., (אלא) בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם, שנאמר, ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים וגו', ויעש חג לבני ישראל {{מקור|מלכים א יב לב|מלכים א יב, לב–לג}}. אבל המועדים האלה, אינן בטלים לעולם, ולא החדשים. למה.? שהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר, אלה מועדי ה' {{ממ|ויקרא|כג|ד}}., וכתיב, וידבר משה את מועדי ה' {{שם|ויקרא כג||מד}}. ולכך אינם בטלים לעולם. ועליהם נאמר, סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר {{ממ|תהלים|קיא|ח}}.