|
אמר רבי חייא בר אבא, כך אמר הקדוש ברוך הוא, בריותי אינם צריכים לבריותי. מימיך שמעת שאמר השקו את הגפן הזה יין והיא עושה היין הרבה, השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה? בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לבריותי?
אמר רבי ינאי, בנוהג שבעולם, זה שעובר על גב הנהר, אי אפשר לו שלא ישתה שנים ושלשה לוגין מים. ואני כל הימים מלא שעלי, שנאמר, מי מדד בשעלו מים {{ממ|ישעיהו|מ|יב}}. ואני על לוגך כתבתי, {{צמד|בקדש הסך נסך שכר לה'}}, שהוא לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות. בהמה אחת בראתי בעולמי ואין אתה יכול לעמוד במזונותיה. ואיזו. זו בהמות בהררי אלף (תהלים נ י). רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן:
:ואיזה זו? בהמות בהררי אלף {{ממ|תהלים|נ|י}}. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן. '''רבי יוחנן''' אמר, בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים היא רועה בכל יום, שנאמר, כי בול הרים ישאו לו {{ממ|איוב{מ|כ}}. '''רבי יהושע בן לוי''' אומר, בהמה רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר, והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר {{ממ|ישעיהו|סה|י}}. ו'''רבנן''' אמרי, היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה בהמות בכל יום והיא אוכלת. מה טעם? דכתיב, וכל חית השדה ישחקו שם {{ממ|איוב|מ|כ}}. אפשר דאית בעיר אכיל בעיר? אמר רבי תנחומא, גדולים מעשה אלהינו ומה מתוקנים מעשיו.
: רבי יוחנן אמר, בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים היא רועה בכל יום, שנאמר, כי בול הרים ישאו לו (איוב מ כ).
ומהיכן הוא שותה .? רבי יהושע בן לוי ורבנן. רבי יהושע בן לוי אומר, כל מה שהירדן עושה לששה חדשים הוא שותה אותן גמיעה אחת, שנאמר, הן יעשוק נהר לא יחפוז וגו' {{שם|איוב מ||כג}}. ויש לה בהן כדי לכלוך פה. ומהיכן הוא שותה .? תני רבן שמעון בן גמליאל, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן (ברא' {{ממ|בראשית|ב |י )}}, ושמו יובל, שנאמר, ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה {{ממ|ירמיהו|יז |ח )}}. וממנו שותה. תני רבי חייא בשם רבי מאיר, ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך ({{ממ|איוב |יב |ז )}}. '''שאל נא בהמות ''', זו הבהמה. '''ועוף השמים ''', זו זיז שדי .; או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים ({{שם|איוב יב ||ח )}}. '''שיח לארץ ''', זו גן עדן. '''דגי הים ''', זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת (שם {{שם |איוב יב||ט )}}. מלך אחד היה לך ושמו שלמה, שנאמר, ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח, עשרה בקר בריאים וגו' (מ"{{מקור|מלכים א ה ב -ג)|מלכים א ה, ב–ג}}. אמר רבי יהודה בר זבידה, אלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת עושה לו בכל יום כזה, זו סבורה שאצלה הוא סועד. (רבי) נחמיה הפחה (אומר ,) , לא היה יכולת בו לעמוד [על סעודתו, שנאמר], ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד וגו' (נחמי' {{ממ|נחמיה|ה |יח ). אמר הקדוש ברוך הוא, בני, לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם, אלא בשביל הריח, שתהיו ערבין ונותנין לפני לריח ניחוח}}. ▼: רבי יהושע בן לוי אומר, בהמה רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר, והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר (ישעיה סה י).
אמר הקדוש ברוך הוא, בני, לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם, אלא בשביל הריח, שתהיו ערבין ונותנין לפני לריח ניחוח.
: ורבנן אמרי, היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה בהמות בכל יום והיא אוכלת. מה טעם. דכתיב, וכל חית השדה ישחקו שם. אפשר דאית בעיר אכיל בעיר. אמר רבי תנחומא, גדולים מעשה אלהינו ומה מתוקנים מעשיו.
▲ומהיכן הוא שותה. רבי יהושע בן לוי ורבנן. רבי יהושע בן לוי אומר, כל מה שהירדן עושה לששה חדשים הוא שותה אותן גמיעה אחת, שנאמר, הן יעשוק נהר לא יחפוז וגו'. ויש לה בהן כדי לכלוך פה. ומהיכן הוא שותה. תני רבן שמעון בן גמליאל, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן (ברא' ב י), ושמו יובל, שנאמר, ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז ח). וממנו שותה. תני רבי חייא בשם רבי מאיר, ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך (איוב יב ז). שאל נא בהמות, זו הבהמה. ועוף השמים, זו זיז שדי. או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים (איוב יב ח). שיח לארץ, זו גן עדן. דגי הים, זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת (שם שם ט). מלך אחד היה לך ושמו שלמה, שנאמר, ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח, עשרה בקר בריאים וגו' (מ"א ה ב-ג). אמר רבי יהודה בר זבידה, אלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת עושה לו בכל יום כזה, זו סבורה שאצלה הוא סועד. (רבי) נחמיה הפחה (אומר,) לא היה יכולת בו לעמוד [על סעודתו, שנאמר], ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד וגו' (נחמי' ה יח). אמר הקדוש ברוך הוא, בני, לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם, אלא בשביל הריח, שתהיו ערבין ונותנין לפני לריח ניחוח.
===סימן יג===
{{צמד|תשמרו להקריב לי במועדו}}. זהו שאמר הכתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו [ובטן רשעים תחסר] {{ממ|משלי|יג|כה}}.
{{צמד|תשמרו להקריב לי במועדו}}. זהו שאמר הכתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו (משל' יג כה). זה אליעזר, שאמר לרבקה, הגמיאיני נא מעט מים (בר' כד יז), כדי גמיאה. ובטן רשעים תחסר (מש' יג כה), זה עשו, שאמר ליעקב, הלעיטני נא (ברא' כה ל). אמר רבי יצחק בר זעירא, פער פיו כגמל, ואמר, אפתח פי ואתה מכניס. התם תנינן, אין אובסין את הגמל ואין דורסין, אבל מלעיטין. דבר אחר, צדיק אוכל לשובע נפשו, זו רות המואביה, שכתוב בה, ותאכל ותשבע ותותר (רות ב יד), שהברכה שרתה בפיה של אותה צדקת. ובטן רשעים תחסר, אלו הגוים. מעשה בגוי אחד שעשה סעודה לכל בני עירו. אמר רבי דוסתאי, אותי זימן לאותו סעודה עם כל בני עירו, ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה. נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה יותר מששה ככרי כסף, ושברה, אמרתי לו, מפני מה עשית כך. אמר לי, אתם אומרים, שהעולם הזה שלנו, והעולם הבא שלכם. אם אין אנו אוכלין עכשיו, אימתי אנו אוכלין. קראתי עליו, ובטן רשעים תחסר. ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימם שנים. לא שניהם בבת אחת אלא, את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. אמר רבי יהודה בר סימון, מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון. כיצד. תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה. תמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום. מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שנאמר, צדק ילין בה (ישע' א כא). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, אתם מקריבים לפני לחם הפנים. לעולם הבא, אני אערוך לכם שלחן גדול ויהיו עובדי עבודה זרה רואין ובושין, שנאמר, תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו' (תהל' כג ה). וכן הוא אומר, הנה עבדי יאכלו וגו' (ישע' סה יג).
: ['''צדיק אוכל לשובע נפשו'''], זה אליעזר, שאמר לרבקה, הגמיאיני נא מעט מים {{ממ|בראשית|כד|יז}}, כדי גמיאה. '''ובטן רשעים תחסר''', זה עשו, שאמר ליעקב, הלעיטני נא {{שם|בראשית|כה|ל}}. אמר רבי יצחק בר זעירא, פער פיו כגמל, ואמר, אפתח פי ואתה מכניס. התם תנינן, אין אובסין את הגמל ואין דורסין, אבל מלעיטין.
:דבר אחר, '''צדיק אוכל לשובע נפשו''', זו רות המואביה, שכתוב בה, ותאכל ותשבע ותותר {{ממ|רות|ב|יד}}, שהברכה שרתה בפיה של אותה צדקת. '''ובטן רשעים תחסר''', אלו (העכו"ם) [הגוים]. מעשה (בעכו"ם) [בגוי] אחד שעשה סעודה לכל בני עירו. אמר רבי דוסתאי, אותי זימן לאותו סעודה עם כל בני עירו, ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה? נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה יותר מששה ככרי כסף, ושברה. אמרתי לו, מפני מה עשית כך? אמר לי, אתם אומרים, שהעולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם. אם אין אנו אוכלין עכשיו, אימתי אנו אוכלין? קראתי עליו, ובטן רשעים תחסר.
{{צמד|ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימם שנים}}. לא שניהם בבת אחת אלא, {{צמד|את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים}}. אמר רבי יהודה בר סימון, מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה. תמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום. מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שנאמר, צדק ילין בה {{ממ|ישעיהו|א|כא}}. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה אתם מקריבים לפני לחם הפנים, לעולם הבא אני אערוך לכם שלחן גדול ויהיו עובדי עבודת גילולים רואין ובושין, שנאמר, תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו' {{ממ|תהלים|כג|ה}}. וכן הוא אומר, הנה עבדי יאכלו וגו' {{ממ|ישעיהו|סה|יג}}.
===סימן יד===
{{צמד|צו את בני ישראל}}. זהו שאמר הכתוב, שדי לא מצאנוהו שגיא כח וגו' ({{ממ|איוב |לז |כג)}}. וכתיב, הן אל ישגיב בכחו ({{שם |איוב|לו |כב)}}. כיצד יתקיימו שני כתובים אלו.? אלא, כשהוא נותן לישראל, נותן להם לפי כחו., וכשהוא מבקש מהן, אין מבקש אלא כפי כחן. ראה מה כתיב, את המשכן תעשה עשר יריעות (שמו' {{ממ|שמות|כו |א)}}. לכך כתיב, '''שדי לא מצאנוהו שגיא כח'''. וכשהוא נותן להם, לפי כחו, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק חופה מענני כבוד, שנאמר, וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו' (ישעיה {{ממ|ישעיהו|ד |ה)}}. ואומר, כי על כל כבוד חופה ({{שם)|שם=ישעיהו ד ה}}. עשן (וחופה) [בחופה] למה.? שכל מי שנותן עיניו עשונות וצרות בתלמידים בעולם הזה, מתמלא חופתו עשן לעולם הבא. אש בחופה למה.? מלמד, שכל צדיק וצדיק מתנוגה מחופתו של חברו מעולה ממנו,. נוגה, שזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו. לכך כתיב, '''הן אל ישגיב בכחו'''.
כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כחם, שנאמר, ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמ' {{ממ|שמות|כז |כ)}}. וכשהאיר להם, לפי כחו, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם ({{שם |שמות|יג |כא)}}. לעתיד לבא, קומי אורי וגו' (ישע' {{ממ|ישעיהו|ס |א)}}. וכתיב, והיה אור הלבנה כאור החמה ({{שם |ישעיהו|ל |כו)}}. הוי, '''הן אל ישגיב בכחו'''.
כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כחן, שנאמר, ראשית בכורי אדמתך ({{ממ|שמות |כג |יט)}}. וכשנותן להם, לפי כחו, שנאמר, ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר וגו' (יחז' {{ממ|יחזקאל|מז |יב)}}. מהו לחדשיו יבכר.? שכל אילן ואילן מחדש בכורים כל חדש וחדש, לא כבכורי חדש זה בכורי חדש אחר.
כשבקש מהן, לא בקש אלא כפי כחם, שנאמר, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (ויק' {{ממ|ויקרא|כג |מ)}}. וכשהוא נותן, לפי כחו, שנאמר, אתן במדבר ארז שטה (ישע' {{ממ|ישעיהו|מא |יט)}}. וכתיב, תחת הנעצוץ יעלה ברוש ({{שם |ישעיהו|נה |יג)}}.
===סימן טו===
'''{{צמד|ביום השמיני עצרת}}'''.
{{צמד|ביום השמיני עצרת}}. ילמדנו רבינו, מהו לאכול בחג חוץ לסוכה. כך שנו רבותינו, רבי אליעזר אומר, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים, אין לדבר קצבה, חוץ מליל יום טוב האחרון בלבד. ולמה התירו חכמים להפטר מהסוכה ביום טוב האחרון של חג. אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, וביום טוב האחרון היו מתפללין לגשמים. ולכך נפטרין מן הסוכה, כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם. ואף על פי כן יום טוב האחרון עולה לימות החג. למה. שכך כתיב, עצרת תהיה לכם. והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים יום, כשם שעצרת אחר הפסח חמשים יום. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהן לבא לכאן, אלא עד שהן אצלי, יעשו עצרת. מנין. ממה שקראו בענין ביום השמיני עצרת. ▼
▲{{צמד|ביום השמיני עצרת}}. ילמדנו רבינו, מהו לאכול בחג חוץ לסוכה .? כך שנו רבותינו, רבי אליעזר אומר, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים, אין לדבר קצבה, חוץ מליל יום טוב האחרון בלבד {{ממ משנה|סוכה|ב|ו}}. ולמה התירו חכמים להפטר מהסוכה ביום טוב האחרון של חג .? אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, וביום טוב האחרון היו מתפללין לגשמים. ולכך נפטרין מן הסוכה, כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם ., ואף על פי כן יום טוב האחרון עולה לימות החג. למה .? שכך כתיב, {{צמד|עצרת תהיה לכם }}. והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים יום , כשם שעצרת אחר הפסח חמשים יום ., אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהן לבא לכאן, אלא עד שהן אצלי, יעשו עצרת. מנין .? ממה שקראו בענין {{צמד|ביום השמיני עצרת }}.
<!-- הגהה עד כאן -->
===סימן טז===
{{צמד|ביום השמיני עצרת}}. זהו שאמר הכתוב, יספת לגוי ה', יספת לגוי נכבדת רחקת כל קוצי ארץ (ישעיה {{ממ|ישעיהו|כו |טו)}}. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הוספת שלוה לדור המבול, שמא הקריבו לפניך פר אחד. לא דיים שלא הקריבו, אלא אמרו לאל סור ממנו ({{ממ|איוב |כא |יד)}}. והוספת שלוה לדור הפלגה, שמא כבדך אחד מהם. לא דיים שלא כבדוך, אלא אמרו, הבה נבנה לנו עיר (ברא' {{ממ|בראשית|יא |ד)}}. וכן לסדומיים וכן לפרעה, וכן לסנחריב, וכן לנבוכדנצר. שמא הקריב אחד מהם איל אחד או פר אחד. לא דיים שלא הקריבו לפניך, אלא הכעיסוך. ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד. לישראל, שנאמר, יספת לגוי. ואין גוי אלא ישראל, שנאמר, ומי כעמך ישראל גוי אחד (דה"א{{ממ|דברי יזהימים א|יז|כא)}}. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עליך ליתן לנו מועדים, ועלינו להיות מקריבין לפניך קרבנות כראוי. נכבדת, נתת לנו ראשי חדשים ואנו מקריבין לפניך, שנאמר, ובראשי חדשיכם. נתת לנו הפסח, הקרבנו לך. עצרת, הקרבנו לך, ראש השנה, הקרבנו לך. יום הכפורים, הקרבנו לך. וכן בחג. אפילו מועד אחד לא בטלנו הקרבנות. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, עליך להוסיף לנו מועדות, ועלינו להקריב לפניך קרבנות ולכבד אותך. יספת לגוי ה', נכבדת. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, איני מחסר אתכם ימים טובים, אלא מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם, שנאמר, ביום השמיני עצרת. ביום השמיני עצרת, זהו שאמר הכתוב, תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה (תה' {{ממ|תהלים|קט |ד)}}. את מוצא בחג, שישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הרי אנו מקריבים שבעים פרים לשבעים אומות, לפיכך היו צריכין אף הם להיות אוהבין אותנו. ולא דיים שאין אוהבין אותנו, אלא שונאין אותנו, שנאמר, תחת אהבתי ישטנוני. לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא, כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות, על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים. אבל עכשיו, הקריבו על עצמכם, שביום השמיני עצרת תהיה לכם והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד. משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה. כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו, כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה. נגלגל אני ואתה במה שתמצא, בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק. כך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל, כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג, על אומות העולם הייתם מקריבים. אבל ביום השמיני, נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין, בפר אחד ואיל אחד.
===סימן יז===
{{צמד|ביום השמיני עצרת תהיה לכם}}. מה ראה להיות פוחת בכל יום. אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו, ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות, בשני מאכילו דגים, בשלישי גבינה, ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות. ביום השמיני עצרת תהיה לכם. מהו לכם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, השמחה נאה לכם, המועדים נאים לכם, יום טוב נאה לכם. לכך נאמר, עצרת תהיה לכם. מעשה בגוי אחד ששאל את רבי עקיבא, ואמר לו, למה אתם עושים מועדים. לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעי' {{ממ|ישעיהו|א |יד)}}. אמר לו רבי עקיבא, אילו אמר, חדשי ומועדי, הייתי אומר כך. אלא אמר, חדשיכם ומועדיכם. (אלא) בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם, שנאמר, ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים וגו', ויעש חג לבני ישראל (מ"{{מקור|מלכים א יב לב-לג)|מלכים א יב, לב–לג}}. אבל המועדים האלה, אינן בטלים לעולם, ולא החדשים. למה. שהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר, אלה מועדי ה' (ויק' {{ממ|ויקרא|כג |ד)}}. וכתיב, וידבר משה את מועדי ה' (שם {{שם|ויקרא כג||מד)}}. ולכך אינם בטלים לעולם. ועליהם נאמר, סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר.
==הערות==
<references/>
{{סרגל ניווט|מדרש תנחומא||בלק|פנחס|מטות}}
|
