ביאור:בראשית כב טו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{סיכום על פסוק|בראשית|כב|כב יד|טו|כב טז|קטגוריה=1}}|

המלאך קרא בפעם הראשונה: "אַבְרָהָם אַבְרָהָם ... אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָהמְאומָּה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי" ([[ביאור:בראשית כב יב]]).

אז אברהם ראה את האיל, עקדשחרר את האיליצחק, שיחררעקד את יצחק (או בסדר הפוך)האיל, הקריב את האיל לעולה, ברךבירך את אלוהים וקרא למקום: "יְהוָה יִרְאֶה". <brלשרוף />את האיל, כעולה, עד תומו, לוקח זמן רב. אין ספק שאברהם לא היה עוזב את האיל בחוסר כבוד לפני תום הבערה והשלמת תהליך העלאת קורבן העולה.

לכן כשהמלאך הופיע ודיבר, אברהם ויצחק חיכוהיו ליד המזבח, אווהמתינו שהםלאש גמרושתכלה והיואת מוכניםהקורבן ללכת,או ואזשהם הופיעבדיוק המלאךסיימו ודיברעם הקורבן. סביר שיצחקלהניח ואברהםשגם יצחק וגם אברהם שמעו את דברי המלאך, ולכן אברהם לא היה צריך לספר ליצחק את דברי המלאך שנועדו גם ליצחק וזרעו.

'''כך, יצחק הפך מקורבן -עולה למבורך. אברהם העלה את שארית חייו של יצחק נותנה לאלוהים כאשר הוא חי ולא מת.'''