טור חושן משפט רטז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 22:
==בית יוסף==
{{המרת או.סי.אר}}
אע"פ שהמוכר שדה בסתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש בשטר וכו' בפ' המוכר את הבית (סט:) אמר רב יהודה האי מאן דמזבן ארעא לחבריה צריך למיכתב ליה קני דקלין ותאלין והוצין וציצין ואע"ג דכי לא כתב ליה קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא<i data-commentator="Hagahot" data-order="1"></i> ופי' רש"י דקלין. שגדלו כל צרכן: תאלין. שתילין נטעים בחורים: הוצין וציצין. גם הם מיני דקלים וי"מ שאין אלו טוענין פירות: ואע"ג דכי לא כתב לי' הכי קני. כדתנן המוכר את השדה סתם מכור חרוב שאינו מורכב ובתולת השקמה וכ"ש שאר אילנות דהא לא משייר במתני' אלא חרוב המורכב וסדן השקמה: שופרא דשטרא. יפוי השטר דאפי' אי אתו לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר:
ומה שאמר וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירית לי בזביני אילין כלום בר"פ המוכר את הבית כמאן אזלא הא דאמר רב מרי משמיה דאביי האי מאן דמזבן מידי לחבריה צריך למיכתב ולא שיירית בזביני אילן קדמי כלום כמאן כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה ופרש"י כרב נחמן אמר רבה בר אבוה דמשום דס"ל דאמרינן בעלמא מצרים הרחיב לו הילכך תקינו לכתוב כן דלא ליטעון מוכר מצרים הרחבתי ויפסיד לוקח: כתב נ"י שמעינן מזו המשנה שהמוכר את השדה מכר את הכרם וכן כל שאר האילנות בכלל שדה הם חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה:
מכר השדה ופירש ואמר חוץ מדקל פלוני וכו' שם א"ל לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא שיורא שייריה אי דיקלא בישא הוא כ"ש הנך ופירש"י א"ל מוכר שדה אני מוכר לך לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא כלומר מן הבינונים שטוענים פירות קצת לחודיה שייריה דדעתו ליהנות מפירות שדהו פורתא וקנה הלוקח כל השאר בכלל השדה ואי דיקלא בישא הוא אע"פ שיש עדיין רעים ממנו אלא דקרו ליה אינשי להאי דיקלא בישא כגון דלא טעין קבא דאילו טעין קבא לאו דיקלא בישא הוא כדאמרי' בעלמא דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה כ"ש הנך המוטבים ממנו ששיירן לעצמו דה"ק אפי' ההוא דיקלא בישא אני משייר לעצמי ומיהו אם יש בשדה דיקלא בישא טפי מהאי אינהו מזדבני בכלל דהא דאמרי' כ"ש הנך אדיקלי דטבי טפי מהאי קאי. וז"ל הרמב"ם בפכ"ד המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים וא"ל חוץ מדקל פלוני אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבד הוא ששייר והשאר ללוקח ואם דקל רע הוא ששייר לא קנה מן הדקלים כלום. וכתב ה"ה בחידושי הרשב"א פי' הר"י ן' מיגא"ש דלאו הטוב שבכולן או הרע שבכולן אלא מן הטובים או מן הרעים עכ"ל גם הר"ן כתב אי דיקלא טבא הוא שיורי שייריה כלומר ואע"פ שיש טובים ממנו לדידיה הוא לחוד דשייר דעבידי אינשי דמשיירי דקל טוב וכן דעת הראב"ד ז"ל אבל דיקלא בישא אנן סהדי דמשום האי דיקלא לא נחית לשיורא אלא כ"ש הנך קאמר ומיהו אותם שהם רעים ממנו כתב ר"ש שאינן משויירין ואיפשר שאף הם משויירין דלא נחית למידק כולי האי ולברר הרע שבכולן ואיהו אכולהו איכוין עכ"ל. ונראה שזהו טעמו של הרמב"ם שכתב לא קנה מן הדקלים כלום:
מכר לו שדה וכתב לו חוץ מן האילנות וכו' שם א"ל לבר מאילני אי אית ליה אילני לבר מאילני אי אית ליה דיקלי לבר מדיקלי אי אית ליה גופני לבר מגופני אילני וגופני לבר מאילני אילני ודיקלי לבר מאילני גופני ודיקלי לבר מגופני אמר רב כל שעולין לו בחבל הוי שיור כל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור דייני גזילה אמרו כל שהעול כובשו לא הוי שיור כל שאין העול כובשו הוי שיור ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני. ופר"ש אם אמר מוכר ללוקח שדה אני מוכר לך לבר מאילני חזינן אי אית בה שאר אילנות כגון זיתים ותאנים ותפוחים וכל שאר אילנות חוץ מדקלים וגפנים שאין נקראין אילני: לבר מאילני. מכר לו את השדה אבל האילנות אינם מכורים שהרי הוציאן מכלל השדה ושיירן לעצמו: אית בית דיקלי. בההוא שדה ואין בו שאר אילנות לבר מדיקלי מכר השדה והנהו דקלים שייר לעצמו ואע"ג דאין סתמן קרויין אילנות אלא רגילין לקרותן דקלים מתוך חשיבותן ומתוך שהיו רוב אילנות שלהם דקלים כיון דאין כאן שאר אילנות אלא דקלים האי דקאמר לבר מאילני אדקלים קאי: אי אית בה גופני. בההוא שדה והמוכר את השדה מכר את הגפנים וכיון דאמר לבר מאילני ובשדה זו אין בו אלא גפנים: לבר מגופני קאמר. אם יש בשדה אילנים וגופני ואיהו אמר לבר מאילני הכל מכר ואפי' הגפנים לבר מאילני דגפנים אין קורין אילנות ועליה דהמוכר רמיא לגלויי דגם הגפנים שייר לעצמו הילכך יד הלוקח על העליונה: אילני ודיקלי לבר מאילני. הכל מכר לבר מאילני שהדקלים אין קורין להם אילני. גופני ודיקלי לבר מגופני. אם א"ל לבר מאילני ואין בשדה אלא דקלים וגפנים הדקלים מכר והגפנים שייר דגפנים לגבי דקלים נקראים אילני ובכלל אילני הם טפי מדיקלי וי"מ דאין זה וזה בכלל אילנות ואין זה נקרא אילן יותר מזה והילכך המוטב דהיינו גפנים שייר לעצמו ולא נהירא דאם איתא דשניהם שוים ואין זה נקרא אילן יותר מזה ואיהו אמר לבר מאילני הוה ליה למימרא דתרוויהו שייר לעצמו שהרי גילה דעתו שהכל קרא אילני מאחר שאין כאן שום אילן אחר שיקרא אילן אלא אלו: אמר רב כל שעולין וכו'. לעיל קאי היכי דא"ל לבר מאילני וקמפרש רב אלו הן אילנות ששייר שאם קטנים הם הרבה לא מיקרי אילני: כל שעולין לו בחבל. ללקט פירותיו חשוב אילן ובדקל מיירי כדמפרש לקמיה שגבוה הרבה ופירותיו בראשו: כל שעול כובשו. חורשין היו בבקר סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור לא חשיב ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוי שיור כדאמרי' גבי דקלי: הא בדקלי. מילתיה דרב: הא באילני. שהעול כובשו דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין ככל שאר אילנות ע"י ענפים המתפצלי' לכל צד ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפי' היכא דכביש ליה עול חשוב הוא אם עולין בחבל עכ"ל. ומה שאמר מיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוו שיור כ"כ ה' המגיד בפ' כ"ד בשם הר"י מיגא"ש ז"ל: היו בה חרובין ואמר חוץ מחרוב פלוני או חוץ מחצי חרוב פלוני לא קנה שאר חרובין וגם חצי חרוב ששייר לא קנה וכו' שם בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני מהו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה או דילמא שאר חרובין נמי לא קנה א"ל לא קנה איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני לא קנה מאי לאו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה א"ל לא אפילו שאר חרובים נמי לא קנה וא"ד בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני מהו שאר חרובים ודאי לא קנה הא מה ששייר באותו חרוב קנה או דלמא אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני א"ל לא קני איתיביה חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני שאר חרובין לא קנה מאי לאו שאר חרובין לא קנה הא מה ששייר באותו חרוב קנה א"ל לא אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה. ופר"ש חוץ מחרוב המורכב פלוני חוץ מסדן השקמה פלוני והיו בה הרבה חרובים וסדנין מהו אי הוה שתיק לא היו מכורין בכלל שדה אבל עכשיו ששייר א' איכא למימר דשאר חרובין מכר לו או דילמא שיורו לא יגרע כחו אלא אפי' שאר חרובין נמי לא קני הלוקח דבשביל שיפה המוכר כח שלו שפירש בפירוש איני מוכר לך ההוא חרוב אין לנו לגרע כחו בשאר אלא אי איכא מילתא לאטפויי בהאי חוץ כגון דרך מטפינן ליה כדאמרינן במתני' מודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך והאי חוץ מחרוב פלוני דקאמר לשייר דרך להאי נתכוין ולא למעט השאר עכ"ל. והרי"ף ז"ל השמיט בעיא זו וגם הרמב"ם לא הזכירה והטעם נתבאר בדברי הרמב"ן שכתב ה"ג ר"ח אלא לדמי ה"נ לדמי וכו' וא"ת ודילמא לשייר לו דרך אמר וכו' איכא למימר בעיין לרבנן הא לר"ע שייר לו דרך לאותו חרוב ולא לשאר ושמא לכך השמיטה רבי' ז"ל מן ההלכות עכ"ל:
אמר לו קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י שאין נותן לו אלא שני דקלים וכו' ואם א"ל קרקע בדקלים אני מוכר לך וכו' קרקע של דקלים אני מוכר לך וכו' שם א"ל ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי ואי משעבדי פריק ליה תרי דיקלי ארעא בדיקלי חזינן אי אית בה דיקלי יהיב ליה ואי לאו מקח טעות הוא ארעא בי דיקלי לית ליה דיקלי דחזיא לדיקלי קאמר ליה. ופיר"ש א"ל מוכר ללוקח ארעא ודיקלי מזביננא לך ב' מכירות הן שדה זו אני מוכר לך וקנה את השדה ואת הדקלים שבתוכו ודיקלי נמי מזבנינא לך במקום אחר דהא לא קאמר בדיקלי כדלקמן דהוה משמע דקלים שבתוכה אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי לבד אותן שבשדה המכורין בכלל שדה דמכירה אחרת היא זו ויש ספרים שכתוב בהם אי אית ביה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי דמשמע דאם יש שם דקלים הרבה באותו שדה שמכר לו יתן לו מהם שנים ולא יותר והשאר יעכב לעצמו ולא נראה כלל דאילו אמר ליה האי ארעא מזבנינא לך קנה הכל אפי' הדקלים וכשהוסיף לפרש ארעא ודיקלי יפסיד הלוקח כ"ש שייפה כחו: ואי משעבדי. למלוה: זבין ליה תרי דיקלי. וקנה לצרכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכן התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים: ארעא בדיקלי. שדה עם דקלים שבתוכו אני מוכר לך מקח טעות הוא ששיקר בו והדר מעות. ארעא בי דיקלי. מקום הראוי לדקלים לית ליה ללוקח דקלים שאם אין דקלים בשדה אין זה מקח טעות מאי טעמא דחזיא לדיקלי קאמר ליה קרקע יפה לגדל דקלים ומיהו אי אית ביה דיקלי הרי זה של לוקח דכל שכן דהכי קאמר ארעא דחזיא לדיקלי מזבנינא לך כלומר שהדקלים שבה טוענין פירות הרבה עכ"ל. וז"ל הרא"ש ארעא ודיקלי כו' ואי לא ליזבין ליה תרי דיקלי פירוש כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו שני דקלים דאין אדם מקנה דשלב"ל וכל דבר שאינו ברשות מיקרי דבר שלא בא לעולם כמו מה שאירש מאבא מכור לך עכ"ל. ומ"ש ר"ש גבי ארעא בי דיקלי דאי אית בה דיקלי הרי הן של לוקח כ"כ ה"ה בפכ"ד:
הקונה ג' אילנות בתוך שדה חבירו קנה קרקע משנה בפרק הספינה (פא.): וכתב הר"י דוקא אילנות גדולו' וכו' נראה שטעמו משום דאילנות תנן והנך נטיעות הן ולא אילנות ומפני כך כתב רבינו דמיסתבר כותיה ומה שאמ' בשם הרמב"ם הוא בפכ"ד וכתב ה"ה שטעמו משום דשלשה אילנות סתם שאינו לא שנא קטנים לא שנא גדולים וכתב עוד הרמב"ם דאפי' מכר לו ג' בדי אילן הרי יש ללוקח קרקע הראוי להם וכתב ה"ה דהיינו בעיא דרבי ירמיה שיתבאר בסמוך: ואם קנה שלשה אילנות יוצאין משורש אחד למטה תחת הקרקע וכו' שם (פג.) בעי רבי ירמיה מכר לו שלשה בדי אילן מהו אמר ליה רב גביהה מבי כתיל לרב אשי ת"ש דתנן המבריך שלשה גפנים ועיקריהם נראין ר' אלעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות ועד ח' מצטרפים ואם לאו אין מצטרפין ופר"ש שלשה בדי אילן. אילן אחד מכר לו שיש לו שלשה בדים מרוחקים זה מזה ארבע אמות והעלתה קרקע שירטון ונראין בשעת מכירה כשלשה אילנות מי אזלינן בתר גוף האילן דמיניה קא רבו ואין לו קרקע או דילמא כיון דנשרשו כל אחד בקרקע קנה קרקע ואף על גב דמחברי תחת הקרקע: מצטרפים. ואע"ג דכל שני גפנים ינקי משורש אחד והוא הדין לשלשה בדי אילן דקנה קרקע: יבש האילן או נקצץ יכול ליטע אחר במקומו שם במשנה: ומה שאמר וקונה כל אילנות קטנות שביניהם שם בברייתא כמה יהו מקורבין ארבע אמות וכמה יהו מרוחקים י"ו אמה הרי זה קנה קרקע ואת האילנות שביניהם: ומה שאמר רבי' דדוקא קטנות נראה שטעמו משום דאם גדולים הם אין סברא שבקניית שלשה יקנה כל האחרים: וכמה קרקע קונה עמהם תחתיהם וכל מה שביניהם וחוצה להם כמלה אורה וסלו ברייתא שם. ופירש רש"י תחתיהם. תחת עיקר האילנות והנופות: וביניהם. קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן אחר: וחוצה להן. סביב האילנות מקום שכלין נופותיהם ולחוץ: ומה שאמר וזה המקום שחוצה להן אין אחד מהם רשאי לזורעו בלא דעת חבירו שם אמר ליה אביי לרב יוסף אותן אורה וסלו מי זורען אמר ליה תניתי' וכו' הא לא דמיא אלא לסיפא זה וזה אינם רשאים לזורעה ותניא נמי הכי ופר"ש אותן אורה וסלו מי זורען. בעל האילן דשלו הן או בעל השדה דלא נשתעבדו לבעל האילנות אלא בשעת לקיטת פירותיו לדרוס עליהם אבל תחתיה' וביניהם פשיטא ליה דבעל האילן זורען. וכתב ה"ה בפכ"ד דטעמא דמקום אורה וסלו אין אחד מהם רשאי לזורעו זה לפי שאינו שלו וזה שלא יטנפו פירותיו הנושרין: ומה<i data-commentator="Hagahot" data-order="1"></i> שאמר ואם פירש ששיירו הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע שתחתיהן וביניהם וחוצה להן לא שנא אם יש קרקע הרבה יותר ממה שצריך לאילנות וכו': בד"א שבשלשה קנה קרקע בזמן שנטועין כחצובה וכו'. שם כיצד הם עומדין רב אמר כשורה ושמואל אמר כחצובה מאן דאמר כשורה כ"ש כחצובה ומאן דאמר כחצובה אבל כשורה לא משום דמזדרע בינייהו ופירש רש"י כחצובה. קנקן שיש לו ג' רגלים אחד כנגד אויר השתים כל שכן כחצובה דאין הקרקע ראוי לחרישה ולא שיירה לעצמו וידוע דהלכה כשמואל בדיני ויש גורסים רבי יוחנן במקום שמואל וידוע דהלכה כמותו לגבי רב וכן פסקו הפוסקים: ומה שאמר ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר מי"ו שם אסיק רבא הכי ותניא כוותיה ופירש רש"י עד י"ו ולא י"ו בכלל והתוס' כתבו דהני עד ועד בכלל וכך הם דברי רבינו וכתב הר"ן שכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בה' מכירה: ומה שאמר ואלו הארבע והשש עשרה מודדין ממקום יציאת האילן מן הארץ שהיא עבה שם בעי רבי ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד אמר ליה רב גביהא מבי כתיל לרב אשי תא שמע דתנן הרכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר השני ופירש ר"ש ממקום קצר. מגובה גזע האילן הוא מודד הי"ו אמות והארבע אמות או ממקום רחב סמוך לקרקע הוא עב: תא שמע. דמן הבינוני הוא מודד: עקר השני. פקק השני אבל לא מן העקר הראשון שרחב יותר ולא מן השלישי שקצר הרבה אלא מן הבינוני והוא הדין לאילנות אבל התוספות פירשו דמדנקט לשון עקר מוכח שמודדין ממקום רוחב ודברי רבי' כדברי התוספות וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ד וה"ה כתב על דברי הרמב"ם פי' רשב"ם ולא דק: ומה שאמר אבל אם אינם עומדים כצורה זו או שהם מקורבים יותר מארבע או מרוחקים יותר מי"ו או שמכרן בזה אחר זה שם בברייתא (פג.) פחות מכאן או יתר על כן או שלקחן בזה אחר זה הרי זה לא קנה את הקרקע ולא את האילנות שביניהם לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע: ומה שאמר או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד שיש לו בתוך שדה של חבירו וכו' או שמפסיק ביניהם בור או אמת המים או רכב דקלים או ר"ה כל זה שם בעיא דסלקא בתיקו וידוע דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע: ומה שאמר ואין צריך לומר אם לא מכר לו אלא שני אילנות לבד וכולי פשוט הוא ומבואר שם במשנה (פא.) הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו לא קנה קרקע: ומה שאמר והוא שאין גזעו מחליף שם אהא דתניא לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע. כתב הרא"ש נראה לפרש נקצץ דומיא דיבש מה יבש בזמנו אף נקצץ בזמנו כלומר שהזקין ונקצץ ואין גזעו מחליף והכי דייק בפ' המקבל אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש והוי כיוצא מן הגזע ה"ר יונה ז"ל עד כאן לשונו: ופירש רשב"ם לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר וקיימא לן כוותיה אפי' קונה ב' יש לו קרקע בפ' חזקת (לו:) אהא דאמרי' מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן פירוש דבקונה שני אילנות מיירי דלרבי עקיבא קנה קרקע ולרבנן לא קנה וסתם מתניתין דפרק הספינה דקתני לא קנה קרקע כרבנן והתוספות חלקו עליו ופירשו דבקונה שלשה מיירי דלרבי עקיבא קנה קרקע אבל בקונה ב' אף לרבי עקיבא לא קנה קרקע כסתם מתניתין דפרק הספינה וזהו שכתב רבינו בשם ר"י: ומה שאמר וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בפרק הספינה הכריע כן וכן הוא דעת הרי"ף שכתב סתם מתניתין ובעי' דמכר לו שנים בתוך שלו ואחד על המצר וכו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד: ופר"י אע"ג דשנים אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן ולא קרקע שביניה' יש לו כמל' אורה וסלו וכו' שם (פב:) אהא דאמר רבי זירא מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דאמר ליה בארעא דידך קיימי ופר"ש מדברי רבי' ר' אליעזר שפירש טעמו משום דארעא אחריתי היא הא שנים יש לו דרך דהא אין לו קרקע דאמר ליה לוקח בארעא דידך קיימי ושעבדת לי קרקע שלך לצורך אילנות כאדם שמשאיל מקום לחבירו בביתו להניח חפציו כן גם זה משאיל לו וכתבו התוס' מדברי רבינו נלמד וכולי פירוש משמע מתוך דברי ר' אליעזר דיותר יש להם דרך מאורה וסלו ומדתנן בשני' הגדילו לא ישפה אלמא יש אורה וסלו כיון דאפי' משפה אינו ומדיש לו אורה וסלו בשנים כ"ש דרך עכ"ל: והר"י כ'<i data-commentator="Hagahot" data-order="1"></i> שאין המוכר רשאי לזרוע תחתיהן דמיטנפי פירי דלוקח והא דאמרינן שלא קנה לוקח תחתיהם היינו לענין שאינו רשאי לזרוע שם: ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע צריך לקוצצם שם (פא.) במשנה קנה ג' קנה קרקע הגדילו ישפה ופיר"ש הגדילו. חוץ לקרקע שלהן ישפה המוכר דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לו שעבד לא קרקע שלו אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו: וכתב ה"ר יונה אפי' לא הגדילו אלא תוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצן שאם לא ישפה שמא יחזיק ע"י תוספת הענפים כמלא אורה וסלו חוץ לענפים עיין בנ"י: ואם נחלקו לאחר זמן שיאמר הלוקח עד כאן היו מגיעים הענפים בשעת מכירה וכו'. כתב הרמב"ן שעל הלוקח להביא ראיה וכו' ה"ג ולא כמו שכתוב בספרים הרמב"ם במ"ם שהרי לא נמצא כן בדברי הרמב"ם והרב המגיד כתב סברא זו ג"כ בשם הרמב"ן וכתב עליה והרשב"א כתב שלולי שאמרה הרב ז"ל הייתי אומר שעל המוכר להביא ראיה לפי שאני אומר כאן נמצאו וכאן היו ואין זה כבאין לטעון על השדה שזה אומר עד כאן מכרת לי וזה אומר לא מכרתי שעל הלוקח להביא ראיה שהוא המוציא דשאני הכא דהדבר ידוע שמכר לו האילנות והקרקע שתחתיה מכור עמהם ואנו רואים ענפי האילן נוטים ע"כ והן עדות על מכירת הקרקע והמוכר שטוען שגדלו ולא היו כאן בשעת המכירה עליו הראיה כנ"ל אלא שאני מבטל רצוני מפני דעתו עד כאן לשונו. וגם נמקי יוסף כתב כן בשם הרשב"א וגם בשם הריטב"א שביטלו דעתם מפני דעת הרמב"ן: וכל השריגים היוצאים מהם ל"ש אם הם מגוף האילן ל"ש מן השרשים הכל לבעל האילן. שם במשנה קנה שלשה קנה קרקע העולה מן הגזע ומן השרשים שלו: ובשנים שלא קנה קרקע אם נתפשטו אפילו הרבה אין צריך לקוצצן ואם הוציאו שריגין מהשרשים והוא במקום שאינו רואה פני חמה הן של מוכר ואם הוציאו מן הגזע והוא ממקום שרואה פני חמה הרי הן של לוקח אבל צריך לקוצצן מיד וכו' שם במשנה הקונה שני אילנות בתוך של חבירו ה"ז לא קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו מן השרשים של בעל הקרקע ופר"ש הגדילו. הרחיבו הענפים הרבה: לא ישפה. לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אף על פי שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי שיעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שע"מ כן לקחו: העולה מן הגזע שלו של בעל האילן דמגוף אילנות קא אתי: מן השרשים של בעל הקרקע. דכיון דמתחת לקרקע יוצא מקרקעי גדול ובגמרא (פב.) ה"ד מן הגזע ה"ד מן השרשים אמר רבי יוחנן כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה<i data-commentator="Hagahot" data-order="1"></i> מן השרשים וליחוש דילמא מסקא ארעא שרטון וא"ל תלתא זבינת לי ואית לי ארעא אלא אמר רב נחמן יקוץ וכן אמר ר' יוחנן יקוץ ופר"ש כל שרוא' פני חמה. היינו כל האילן חוץ מן הקרקע ושאינו רואה פני חמה היינו מתחת לקרקע: וליחוש זימנין דמסקא וכו'. כיון דאמרת מן הגזע היינו כל שרואה פני חמה ואפילו סמוך לקרקע הרי הוא של בעל האילן ואם כן היכי תקון רבנן מילתא דאתי בה מוכר לידי פסידא והא זימנין שיש לו אילן אחד בתוך שדה חבירו ואמור רבנן דהיוצא מן הגזע שלו ומסקא ארעא שרטון ותגביה הקרקע עד יתכסה אילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראה כג' אילנות וכגון שהיה רוחב בין הגזע לאילן כשיעור המפורש לפנינו ויטעון לוקח שיש לו קרקע ויפסיד המוכר דהוי כג' אילנות וקנה קרקע והו"ל לרבנן למימר היוצא מן הגזע יחתוך בעל האילן פן יפסיד המוכר א"ר נחמן יקוץ מתניתין דקתני היוצא מן הגזע שלו לא שיניחנו כך ויגדל אלא הרי הוא שלו ע"מ לקצוץ ולשרוף: ואם קנה דקל אין לו כלום בשריגים אפילו היוצאים מעיקר הדקל שם אמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע ומסקינן דה"ק אין לו גזע לבעל דקל לפי שאינו מוציא גזע ופר"ש לפי שאין דרך דקל להוציא מן הגזע כלום אלא מלמעלה בראשו גדילים כל ענפיו ומש"ה מסיח דעתו ואפי' אי מקרי יוצא מן הגזע הרי הוא של בעל הקרקע:
מכר הקרקע ושייר לעצמו אילנות אפילו לא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע הצריך להם בפרק חזקת (לז.) פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשו בארעא אבל אילנות דקמכחשו בארעא שיורי שייר דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך וזיל ופר"ש מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אפי' אינם אלא שנים יש לו קרקע כדי מחית האילנות וצרכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן דודאי מוכר לעצמו שייר קרקע דהכי אמרינן בהדיא בהמוכר את הבית אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר הני אילנות לפניו יש לו קרקע: ומ"ש בשם הרמב"ם ז"ל שיש לו חצי הקרקע הוא בפרק כ"ד וז"ל המוכר קרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע היה לוקח אומר לו עקור אילנך ולך עכ"ל. ומה שאומר עליו ולא נהירא כבר השיגו הראב"ד ז"ל ואכתוב לשונו לקמן בסמוך וה"ה הליץ בעדו וגם בזה לא הונח לו: דין מוכר זיתיו לעצים עיין בסימן קכ"ח:
מכר לשנים כאחת לזה הקרקע ולזה האילנות מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע בפרק חזקת (שם) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל האילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע ומה שאמר ופירש רשב"ם לאו דוקא חצי קרקע וכו' שם: ומ"ש ור"י פי' שאין לבעל האילנות בגוף הקרקע כלום וכו' וכן הדין אפילו אם קנה שנים וכו' שם כתבו התוספות לימא ליה בעל הקרקע עקור אילנך שקול וזיל פירוש לכשיתיבשו וכו'. ועוד מצינו למימר עקור אילנך לאלתר קאמר וכו' ואע"ג דבעלמא בחד לוקח בקנה שנים דלא קנה קרקע מכל מקום יעמוד שם האילן עד שימות הכא גרע טפי מהאי טעמא דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לו באילנות הכי נמי לדידך לית לך בקרקע אלא ודאי לית לך למימר האי טעמא הילכך כשמכר לזה קרקע ולזה אילנות בעל אילנות קנה מקום הגזע ליטע אחרי' במקומם כשיבשו ומיירי בין בג' אילנות בין בשתים כדפ"ה ואפילו בשלשה אין לו קרקע הצריך לאילנות כמו שפי' בהדיא לזה קרקע ואפי' בשני אילנות כשייבשו יטע אחרים במקומם משום כי היכי דלדידך בעין יפה זבין כו' עכ"ל:<i data-commentator="Hagahot" data-order="1"></i> ומה שכתב וכן כתב הרא"ש וז"ל הרמב"ם בפרק כ"ד המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראוי להם כמו שביארנו מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע זה קנה האילנות עם חצי קרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי קרקע בלבד עכ"ל ועל מ"ש הרמב"ם ז"ל המוכר קרקע ושייר האילנות הרי יש לו חצי קרקע כולה וכו' כתב הראב"ד דבר זה לא ידעתי מנין לו ואין לו שורש שלא נאמר זה בגמרא אלא כשמכר קרקע ואילנות בבת אחת לשנים שאמר להם זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שהחזיק יזכה במה שהחזיק זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות שהרי לשניהם אמר זכו בשדה זו ויש בכלל אילנות שדה שא"א להם בלא שדה אבל אין לבעל הקרקע באילנות שאיפשר לו זולתן ואומר אני אפי' לשני האילנות דין זה וחצי הקרקע ממש ולא כמו שכתב זה החכם אבל מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא האורה וסלו עכ"ל:
הקונה אילנות לקוצצן לשריפה בזיתים מניח לו ב' ענפים הסמוכים לארץ שאז הם חוזרים וגדלים משנה פרק הספינה (פ.): ומה שאמר בבתולת שקמה מניח ג' טפחים וכולי עד סוף הסימן ברייתא שם ופיר"ש בתולת השקמה. שלא נקצצה מעולם: סדן השקמה. שכבר נקצץ פעם אחרת וגדל: טפח. דהדר וצמח ואף ע"ג דלא אנח שם גרופות:
==בית חדש (ב"ח)==
| |||