ביאור:משלי כד כז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|כד|כד כו|כז|כד כח|הבהרה=כן
|ציטוט=הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ; אַחַר, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ.
|מצודות=בתחילה '''הכן מלאכתך בחוץ''', והם מלאכת שדה וכרם; '''ועתדה''' ( הזמן) '''לך בשדה''' די מחסורך; '''אחר''' זה '''בנה ביתך''' לשבת בו, כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית, כי תהיה נודד ללחם.
|תרגום=זהו הסדר הנכון לבנות את חייך: קודם '''הכן''' לך '''מלאכה''' (מקצוע) '''בחוץ''', ודאג שיהיה '''לך''' מקור פרנסה '''עתידי בשדה'''; רק '''אחר'''-כך '''בנה''' לך '''בית''', דירה ומשפחה.
}}
== דקויות ==
מה עדיף לעשות קודם – למצוא עבודה או לקנות דירה? על-פי ספר משלי, עדיף קודם למצוא עבודה:
קודם '''הכן''' לך '''מלאכה''' = מקור פרנסה '''בשדה''' = בחוץ, ורק '''אחר''' -כך בנה לך '''בית'''.
הסיבה לזה היא, לא רק שצריך כסף כדי לממן את הדירה, אלא גם שקניית דירה עלולה לגרום לעצלות; כך ניתן ללמוד מקטע סמוך, שגם הוא מדבר על שדה, משלי כד ל-לד:
{{צ|תוכן=עַל '''שְׂדֵה''' אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים; וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי, אָשִׁית לִבִּי; רָאִיתִי, לָקַחְתִּי מוּסָר. מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן}}:
כאשר לאדם יש בית ועדיין אין לו עבודה, הוא עלול להתפתות להיות עצל – לשכב בביתו בחיבוק ידיים, ולהזניח את העבודה בשדה, וכך יישאר חסר-כל.
הסייג למניעת עצלות הוא קודם-כל למצוא עבודה מסודרת, ולהתרגל לעבוד, ורק לאחר מכן לבנות את הבית. כך, כאשר לאדם יש בית, יש פחות סיכוי שהוא יתעצל לצאת לעבודה.
== הקבלות ==
1. גם האישה החכמה, גיבורת השליש הראשון של הספר (פרקים א-ט), נוהגת לפי הפסוק שלנו. בפרקים הראשונים (א-ח) היא יוצאת '''החוצה''' כדי לקרוא לתלמידים:
* {{צמ|הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא, וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים '''עֲלֵי דָרֶךְ, בֵּית נְתִיבוֹת''' נִצָּבָה; לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת, מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה|משלי ח ב}}.
ורק בפרק ט היא בונה את '''ביתה''':
* {{צמ|חָכְמוֹת '''בָּנְתָה בֵיתָהּ''' חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה|משלי ט א}}*.
האישה החכמה בפרקים אלה עובדת בהוראה - בפרקים הראשונים היא יוצאת ללמד בחוץ, ובפרק האחרון היא בונה בית-ספר משלה.2. סדר הפעולות בפסוק זה - קודם פרנסה ואחר-כך בית - מתאים לפסיקתו של הרמב"ם:
}}
* {{צפ|תוכן=" '''מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו''' "}}
* {{צפ|תוכן=" '''מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו''' "}}
}}
{{צפ|תוכן=אבל הטיפשים מתחילין לישא '''אישה''', ואחר כך אם תמצא ידו יקנה '''בית''', ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש '''אומנות''' או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות (דברים כח ל):
}}
{{צפ|תוכן=כלומר, יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך.}} {{קטן|(רמב"ם הלכות דעות ה יא)}}.גם בספר צפניה, בנבואת פורענות, הסדר דומה, {{צמ|וְהָיָה '''חֵילָם '''לִמְשִׁסָּה, '''וּבָתֵּיהֶם''' לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ '''בָתִּים''' וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ '''כְרָמִים''' וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם|צפניה א יג}}. האויבים נוהגים בסדר הנכון - קודם לוקחים את הרכוש ואחר-כך את הבתים; אבל בני ישראל - שבנבואה זו הם מקוללים - נוהגים בסדר הפוך: קודם בונים בית ואחר-כך נוטעים כרמים, כפי שהסביר הרמב"ם לגבי הקללות בספר דברים.
הבעיה בדברי הרמב"ם היא, שהרמב"ם כתב את הפסוקים במקור הראשון - דברים כ - בסדר שונה מהסדר שבו הם מופיעים במקור (בית - כרם - אשה), כך שיתאימו לסדר ההפוך בדברים כח (כרם - בית - אשה). על-פי הפשט, אין חשיבות לסדר הפעולות בדברים כ, כי הקטע שם לא בא ללמד את סדר הפעולות הנכון בחיים רגילים, הנושא שם הוא הפטורים משירות קרבי. סדר הפעולות בחיים רגילים כתוב בפסוק שלנו, שבו הפרנסה קודמת לבית. אולם, מכיוון שהרמב"ם כן למד את סדר הפעולות בחיים מדברים כ, מוזר שהוא שינה מהסדר, וייתכן ש{{צפ|תוכן=אגב שטפו לא דק}}.
מפרשי הרמב"ם הציעו הסברים שונים לשינוי שעשה הרמב"ם מלשון הכתוב. אחד ההסברים הוא, שיש שני סוגים של בתים: יש בית שנמצא בעיר ומשמש למגורים, ויש בית שנמצא בשדה ומשמש להשגחה על העבודה, מעין משרד. הסדר בית - כרם - אישה מתייחס לבית שהוא משרד - יש להקים משרד לפני (או תוך כדי) שנוטעים את הכרם, והסדר כרם - בית - אישה מתייחס לבית מגורים, כפי שהסברנו את הפסוק שלנו (ע"פ הרב אלחנן סמט,
3. חז"ל דרשו את הפסוק גם על בניין רוחני:
* '''הכן בחוץ מלאכתך''' - בבית המדרש האדם לומד את חכמת התורה, כמו שנאמר ב{{צמ|חָכְמוֹת '''בַּחוּץ''' תָּרֹנָּה|משלי א כ}}*;
* '''ועתדה בשדה לך''' - אחר-כך אדם מנביט בשדהו את תורתו האישית, כמו שנאמר ב{{צמ|כִּי אִם '''בְּתוֹרַת ה'''' חֶפְצוֹ, '''וּבְתוֹרָתוֹ''' יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה|תהלים א ב}};
* '''אחר ובנית ביתך''' - תכלית כל החכמות היא בניין האישיות הפנימית של האדם לבית שראוי למשכן ה' {{קטן|(ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד", עמ' 570)}}.
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|כד|כד כו|כז|כד כח|הבהרה=לא}}
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/24-27.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/24-27}}
</noinclude>
| |||