טור אורח חיים תקסה: הבדלים בין גרסאות בדף

יחיד אומר "עננו" בשומע תפלהתפילה. לא שנא יחיד שקבל עליו תענית, לא שנא יחיד המתפלל עם הצבור בתענית צבור. ואומר אותו ערבית שחרית ומנחה, ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שעקר רגליו, אומר אותו בלא חתימה. וי"א כיון שסיים כבר כל י"ח ברכות, שיכול לאומרה בחתימה ואין כאן משום אין יחיד קובע ברכה לעצמו, ולא נהירא.

יש מהגאונים שכתבו שא"לשאין לאומרו אלא במנחה, שמא יאחזנו בולמוס שיצטרך לאכול ונמצא שקרן בתפלתובתפילתו, אבל ש"ץ אומרו בכל פעם, שא"אשאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל, וכ"נוכן נוהגין באשכנז, ובספרד נוהגין לומר אותו ערבית שחרית ומנחה, וכן היה נוהג א"אאדוני אבי הרא"ש זצ"ל .

וטוב לומר במנחה בתחנונים שאחר התפלההתפילה לאחר "אלהי נצור", "רבון כל העולם גלוי וידוע לפניולפניך שבזמן שב"השבית המקדש קיים אדם חוטא מקריב קרבן ואין מביאים ממנו אלא חלבו ודמו ואתה ברחמיך הרבים מכפר, ועתה בעונותינובעוונותינו חרב בית מקדשך ואין לנו מקדש ולא כהן שיכפר בעדינו, לכן יהר"מיהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב מונח על המזבח לפניך ותרצני".

כתב רב נתן שאין מנהג ליחיד המתענה לומר י"ג מדות, ואיני יודע מה חשש יש בדבר, שהרי אינו אלא כקורא בתורה, שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו:.