ביאור:משלי א כ: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 העלאת ביאורים עם הבהרה
שורה 17:
2. לפי רוב המפרשים, '''חכמות''' היא ה'''חֹכְמָה''' המופשטת, הרוחנית. ה'קריאה' של החכמה היא משל למסר הכללי של החכמה, המכוון לכל אדם ואדם - לעזוב את הפיתויים, להתרחק מהלצים והכסילים (פסוק כב), ולבוא ללמוד את דברי החכמה (פסוק כג), לפני שיהיה מאוחר ([[ביאור:המציאות תטפח על פניכם|פסוק כו]]).
 
3. וייתכן שהפסוק כולל את שני הפירושים: הקוראת כאן היא החכמה המופשטת, אבל הספר מתאר את הקריאה שלה על-מנת להעביר מסר לכל הנשים החכמות, שיקראו גם הן: {{צפ|תוכן=והחכמה הנכונה והמצויינת היא שתמריץ את בעליה ללמדה לאחרים. ואמר החכם '''חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה'''...}} {{קטן|([http://www.shevanet.org.il/13/13-09.doc הרב אברהם בן הרמב"ם, על מידת הנדיבות])}}.
 
'''החכמה''' בכבודה ובעצמה יוצאת לצאת לרחוב ולקרוא לפתיים; ולכן גם כל אדם שיש לו חכמה, ובפרט הנשים '''החכמות''', צריכות לצאת לשטח לשליחות חינוכית.
שורה 24:
 
== הקבלות ==
1. כשחנה התפללה לה' שייתן לה ילד, {{צמ|וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת '''וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ'''|שמואל א א יג}}*; מדוע לא '''נתנה את קולה''' (דיברה בקול רם) כמו הנשים החכמות בפרקנו? {{צפ|תוכן=כי התפילה - במקום נמוך, שיש שם אחיזה לחיצונים; אבל החכמה - במקום גבוה, שאין בו שום אחיזה לחיצונים}}{{קטן| (רמ"ד ואלי)}}.
 
2. עם ישראל, עבד ה', ב{{צמ|לֹא יִצְעַק '''וְלֹא יִשָּׂא''' וְלֹא יַשְׁמִיעַ '''בַּחוּץ קוֹלוֹ'''|ישעיהו מב ב}}; מדוע עם ישראל אינו נותן את קולו, כמו החכמה בפרקנו? ב"דעת מקרא" שם תירצו בשתי דרכים:
שורה 32:
ב. עם ישראל בגלות אינו יכול לצעוק ולהרים את קולו, הוא בזוי ונרדף (לעומת זאת, הפרק שלנו נכתב כשעם ישראל היה בארץ ישראל, אז היה אפשר לומר דברי חכמה בקול רם בלי פחד).
 
3. מהפסוק שלנו ניתן להסיק, שיש לקיים שיעורי תורה בחוץ, ברחוב, במקום שבו כולם יכולים להצטרף, על-מנת להרבות תלמידים. אולם מפסוקים אחרים ניתן להסיק מסקנה אחרת. הדבר גרם לויכוח בין שני גדולי ישראל בתקופת חתימת המשנה - רבי יהודה הנשיא ('''רבי'''), ו'''רבי חייא''' {{קטן|([[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%20%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%20%D7%A7%D7%98%D7%9F%20%D7%93%D7%A3%20%D7%98%D7%96#%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%20%D7%91|בבלי מועד קטן טז:]], מתורגם לעברית; }}{{קטן|וכן פירש רבי שמואל בר נחמני - ראו ילקוט שמעוני על הפסוק}}):
 
"פעם אחת גזר {{צפ|תוכן=רבי}}, שלא ישנו לתלמידים בשוק. מאי דרש? ({{צמ|חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן|שיר השירים ז ב}} - מה '''ירך''' בסתר, אף דברי תורה (שהיא '''מעשה אומנותו''' של הקדוש ברוך הוא) בסתר (כלומר במקום סגור)."
 
"יצא {{צפ|תוכן=רבי חייא}} ושנה לשני בני אחיו בשוק - לרב, ולרבה בר בר חנה."
 
"שמע {{צפ|תוכן=רבי}} וכעס... מדוע עשית כך?!"
 
"אמר לו [ {{צפ|תוכן=רבי חייא}} ]: שכתוב {{צ|תוכן=חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ}}
 
"אמר לו [ {{צפ|תוכן=רבי}} ]: אם קראת, לא שנית; ואם שנית, לא שילשת; ואם שילשת, לא פירשו לך. {{צ|תוכן=חכמות בחוץ תרנה}} - כמו שאמר רבא: 'כל העוסק בתורה מבפנים, תורתו מכרזת עליו מבחוץ'".
 
"והרי כתוב ({{צמ|לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי|ישעיהו מח טז}}?!"
 
"- ההוא בימי כלה (ימים שבהם דורשים דרשות המיועדות לציבור הרחב; אבל בימים רגילים, לדעת {{צפ|תוכן=רבי}}, יש ללמוד במקום סגור)."
 
{{צפ|תוכן="ורבי חייא}}, בפסוק {{צ|תוכן=חמוקי ירכיך...}} מה עושה?"
 
"- מפרש אותו בצדקה ובגמילות חסדים (שיש לעשותם בסתר; אבל דברי תורה, לדעת {{צפ|תוכן=רבי חייא}}, יש ללמוד בחוץ)."{{קטן| ([[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%20%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%20%D7%A7%D7%98%D7%9F%20%D7%93%D7%A3%20%D7%98%D7%96#%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%20%D7%91|בבלי שם]])}}.
 
חכמי המדרש פירשו באופן דומה לרבי: {{צפ|תוכן= שעה שהחכם יושב ועוסק בתורה, הכל '''מרננים''' אחריו ואומרים אשריו לזה שלמד וזכה לחכמה. '''ברחובות תתן קולה''' - אלו תלמידי חכמים שיושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעים את קולם בדברי תורה. '''בראש הומיות תקרא''' - מה הים הומה בגליו, אף תלמידי חכמים בשעה שיושבים ועוסקים בתורה הם הומים, ו...קולם ערב לפני הקב"ה... '''בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר''' - הוא יושב ועוסק בתורה נגד המלכים והשרים ואינו מתבייש, דכתיב ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.}} {{קטן|([http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/mishli.html ילקוט שמעוני]).}}
 
וכן יש שפירשו שהחוץ והרחובות הם משל לבתי מדרש, שבהם לומדים תורה '''בהרחבה''', ולמעשה אין לצאת החוצה לרחוב ללמד חכמה כי אין זה מכובד: {{צפ|תוכן='''חכמות בחוץ תרונה'''... בחוצה של תורה. המרגליות, היכן היא נמכרת, בחוץ [או בחנות]? כך התורה. '''ברחובות תתן קולה''' - במקום שמרחיבין אותה, בבתי כנסיות ובתי מדרשות:}} {{קטן|([http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/mishli.html רבי יונתן בן אלעזר, ילקוט שמעוני])}},
 
{{צפ|תוכן=פנים זה לא רק מושג גיאוגרפי או טופוגרפי. יש עולם של חוץ ועולם של פנים... יש נורמות של חוץ ונורמות של פנים... חוץ פירושו - שטחיות, רדידות ובינוניות... בחוץ מסתפקים ברמה נמוכה בכל התחומים... מטען רוחני קל, אופי מתנודד, הדגשה תמידית על החיצוניות, יצירת רושם חיצוני, חוסר אבחנה, תפילה חטופה ויבשה - כל אלו שייכים לעולם החיצוני... להכנס "פנימה" - פירושו לא רק להיכנס פיזית, אלא להיכנס לעולם רוחני אחר.}} {{קטן|(הרב יהודה עמיטל, [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/668daf.htm דף קשר 668])}},
 
{{צפ|תוכן=כדי להגיע ל" '''חכמות בחוץ תרנה'''" - להפצת התורה בכל מקום ומקצוע שבו הוא עוסק - חייב האדם לשהות בבית המדרש, בו התורה אינה מצומצמת, וההלכה, האגדה והמחשבה '''מורחבים''' למלוא עומקם.}} {{קטן|(הרב יהודה עמיטל, [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/775mazav.htm דף קשר 775])}},
 
{{צפ|תוכן=הישיבה מבטיחה הפריה הדדית ודיבוק חברים של אנשים שונים עם דעות שונות ושיטות לימוד שונות, ומתוך החוויה האינטלקטואלית של הלימוד המשותף נמצאת התורה מתגדלת, מתעצמת '''ומתרחבת'''.}} {{קטן|([http://www.etzion.org.il/dk/1to899/772mamar.htm הרב אהרן ליכטנשטיין, דף קשר 772])}}.
 
אפשר לפשר בין שתי הדעות: החכמות אכן מדברות ברחוב, כפי פשט הפסוק, אבל רק כדי לקרוא לתלמידים לבוא וללמוד; הלימוד עצמו יכול להיות במקום צנוע ומכובד יותר.
 
-
<noinclude>
 
{{סיכום על פסוק|משלי|א|א יט|כ|א כא|הבהרה=לא}}
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/01-20.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/01-20}}