פתיחת התפריט הראשי

שינויים

 העלאת ביאורים עם הבהרה
{{סיכום על פסוק|משלי|כג|כג כא|כב|כג כג|קטגוריההבהרה=1}}כן
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
{{צמ|ציטוט=שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ.|משלי כג כב}}
{{סיכום על פסוק|משלי|כג|כג כא|כב|כג כג|קטגוריה=1}}
|מצודות='''שמע לאביך!''' הלא '''זה ילדך''', ובוודאי יחפוץ בתקנתך; '''ו'''אף אם '''זקנה אמך''', '''לא תבוז''' אמריה לומר 'לא בסבי טעמא, אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל'.
|תרגום='''שמע''' ''' ל'''חכמתו של '''אביך''', ואל תחשוב שדבריו התאימו לך רק כשהיית '''ילד''';   '''ואל תבוז''' (תזלזל) בחכמתה של '''אמך''' בטענה שהיא כבר '''זקנה''' ו"לא מעודכנת".
 
ביאור נוסף:/ '''שמע לאביך,''' כי הוא '''ילד אותך''' וודאי רוצה בטובתך;   '''ואל תבוז''' (תזלזל) '''באמך''', '''כי''' היא '''זקנה''' ויש לה ניסיון-חיים.
}}
 
<div class="page single_height">
 
== דקויות ==
{{צמ|שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ.|משלי כג כב}}
כל מספר שנים מגיעה המצאה חדשה, שהצעירים מתעדכנים בה ראשונים, והדבר גורם להם לפעמים לזלזל במבוגרים, שעדיין אינם מעודכנים. התופעה האחרונה כנראה היתה קיימת כבר בימי התנ"ך:
 
'''בז, בזה''' [[ביאור:בז, בזה = זלזל, המעיט בערך|= זלזל, המעיט בערך]] ;   הפסוק מלמד, שלצעירים ישנה נטיה טבעית לזלזל בהוריהם המזדקנים ולא לשמוע בקולם. אמנם, באותה תקופה הדבר לא נבע כנראה מחידושים טכנולוגיים אלא מחידושים אחרים:
<div class="short"> <div class="tirgum">
 
שני הפסוקים הקודמים תיארו חבורה של זוללים וסובאים ( [[ביאור:אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו|פירוט]] )*. התופעה כנראה נבעה מהשפע העצום שהגיע לארץ בימי שלמה. הצעירים נמשכו אחרי התרבות החדשה, תרבות הסביאה והזלילה ללא גבול. כשההורים ניסו להטיף להם מוסר, הם זלזלו בהם וטענו שהם מיושנים. לכך מתייחס הפסוק שלנו, ומנסה להסביר לצעירים שיש ערך לדעתם של ההורים למרות שהם זקנים:
'''שמע''' ''' ל'''חכמתו של '''אביך''', ואל תחשוב שדבריו התאימו לך רק כשהיית '''ילד''';   '''ואל תבוז''' (תזלזל) בחכמתה של '''אמך''' בטענה שהיא כבר '''זקנה''' ו"לא מעודכנת".
 
'''שמע לאביך זה ילדך''' = {{צפ|תוכן=מצוהו שישמע ויקבל חקי החכמה מאביו, ואל יסתפק בקבלתו שינחיל אותו דבר שקר, אחר '''שזה ילדך''', ואין אב מנחיל שקר לבניו}} {{קטן|קטן= ( [[:מלבי"ם על משלי כג כב%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%92_%D7%9B%D7%91|מלבי"ם]] )|}} ; {{צפ|תוכן=הלא '''זה ילדך''', ובוודאיוכן יחפוץ בתקנתך}} {{קטן|קטן= ( [[%D7%A7%D7%98%D7%A2:קטע:מצודות על משלי כג כב%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%92_%D7%9B%D7%91|מצודות]] )|}} .
ביאור נוסף: '''שמע לאביך,''' כי הוא '''ילד אותך''' וודאי רוצה בטובתך;   '''ואל תבוז''' (תזלזל) '''באמך''', '''כי''' היא '''זקנה''' ויש לה ניסיון-חיים.
 
'''ואל תבוז כי זקנה אמך''' = {{צפ|תוכן=בקבלך דרכי המנהגים מאמך, '''אל תבוז''' מצד '''שזקנה אמך''', ותחשוב שהמנהגים האלה היו טובים לדור ראשון לא לדור החדש, ושהם טובים לזקנים לא לנערים שרתיחת התאוה בוער בם}} {{קטן|קטן= ( [[:מלבי"ם על משלי כג כב%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%92_%D7%9B%D7%91|מלבי"ם]] )|}} ; {{צפ|תוכן=אף אם זקנה אמך, לאוכן תבוז אמריה לומר 'לא בסבי טעמא'}} {{קטן|קטן= ( [[%D7%A7%D7%98%D7%A2:קטע:מצודות על משלי כג כב%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%92_%D7%9B%D7%91|מצודות]] )|}} .
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell dquyot longcell">
 
האם הדברים הללו השפיעו על הצעירים בתקופתו שלבימי ספר משלי? קשה לדעת.
==דקויות==
 
=== נמשלים ===
חז"ל פירשו את הפסוק כמשל:
 
1. שהאֵםהאֵם היא משל לאֻמָּה, והפסוק מתייחס לתקנות שתיקנו זקני האומה: {{צפ|תוכן=התקינו, שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר (רות ב) והנה בעז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים יי"ה' עמכם", ויאמרו לו, "יברכך ייה'". ואומר (שופטים ו) יי"ה' עמך גבור החיל". ואומר '''אל תבוז כי זקנה אמך''' (אל תבוז את בעז לומר שמדעתו עשה, אלא למוד מזקני אומתך, כי יש לו על מי להסמך; שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמים, אע"פ שהם ישנות וקדמוניות)}} {{קטן|קטן= ( [[:משנה ברכות ט ה%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94%20%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA%20%D7%98%20%D7%94|משנה ברכות ט ה (ברטנורא, רש"י, רמב"ם)]] )|}}
 
2. האב והאם הם משל לכוחות נפשיים: {{צפ|תוכן='''שמע לאביך זה ילדך''' - המישירך שתלמד החכמה, ואע"פ '''שאמך מזקנת''', והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלות, '''אל תבוז''' מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישיר לה, כמו שחשבו הרבה מהפילוסופים, כי השכל הנקנה נפסד לזאת הסיבה. וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה', ושם התבאר במה שאין ספק בו כי השכל הנקנה נצחי לא יפסד}} {{קטן|קטן= ( [[:רלב"ג על משלי כג כב|רלב"ג]] )|}} . כל התיאוריות הפילוסופיות שלנו מסתמכות, בסופו של דבר, על הידע שאנחנו מקבלים על העולם באמצעות החושים, והחושים עלולים להטעות אותנו, ולכן יש פילוסופים המתייחסים בזלזול לכל תיאורייה שהיא. אבל לדעת רלב"ג, השכל יכול להביא אותנו למסקנות נכונות ונצחיות, גם אם החושים טועים. ייתכן שהוא מתכוון לחוקי המתימטיקה, שאמנם התחילו מתיאור של המציאות, אך בסופו של דבר נעשו מופשטים לגמרי ולכן גם נצחיים ובלתי תלויים בחושים.
 
</div> <div class="cell ecot longcell">
 
==עצות==
 
כל מספר שנים מגיעה המצאה חדשה, שהצעירים מתעדכנים בה ראשונים, והדבר גורם להם לפעמים לזלזל במבוגרים, שעדיין אינם מעודכנים. התופעה האחרונה כנראה היתה קיימת כבר בימי התנ"ך:
 
'''בז, בזה''' [[ביאור:בז, בזה = זלזל, המעיט בערך|= זלזל, המעיט בערך]] ;   הפסוק מלמד, שלצעירים ישנה נטיה טבעית לזלזל בהוריהם המזדקנים ולא לשמוע בקולם. אמנם, באותה תקופה הדבר לא נבע כנראה מחידושים טכנולוגיים אלא מחידושים אחרים:
 
שני הפסוקים הקודמים תיארו חבורה של זוללים וסובאים ( [[ביאור:אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו|פירוט]] ). התופעה כנראה נבעה מהשפע העצום שהגיע לארץ בימי שלמה. הצעירים נמשכו אחרי התרבות החדשה, תרבות הסביאה והזלילה ללא גבול. כשההורים ניסו להטיף להם מוסר, הם זלזלו בהם וטענו שהם מיושנים. לכך מתייחס הפסוק שלנו, ומנסה להסביר לצעירים שיש ערך לדעתם של ההורים למרות שהם זקנים:
 
'''שמע לאביך זה ילדך''' = {{צפ|תוכן=מצוהו שישמע ויקבל חקי החכמה מאביו, ואל יסתפק בקבלתו שינחיל אותו דבר שקר, אחר '''שזה ילדך''', ואין אב מנחיל שקר לבניו}} {{קטן|קטן= ( [[:מלבי"ם על משלי כג כב|מלבי"ם]] )|}} ; {{צפ|תוכן=הלא '''זה ילדך''', ובוודאי יחפוץ בתקנתך}} {{קטן|קטן= ( [[:קטע:מצודות על משלי כג כב|מצודות]] )|}} .
 
'''ואל תבוז כי זקנה אמך''' = {{צפ|תוכן=בקבלך דרכי המנהגים מאמך, '''אל תבוז''' מצד '''שזקנה אמך''', ותחשוב שהמנהגים האלה היו טובים לדור ראשון לא לדור החדש, ושהם טובים לזקנים לא לנערים שרתיחת התאוה בוער בם}} {{קטן|קטן= ( [[:מלבי"ם על משלי כג כב|מלבי"ם]] )|}} ; {{צפ|תוכן=אף אם זקנה אמך, לא תבוז אמריה לומר 'לא בסבי טעמא'}} {{קטן|קטן= ( [[:קטע:מצודות על משלי כג כב|מצודות]] )|}} .
 
האם הדברים הללו השפיעו על הצעירים בתקופתו של ספר משלי? קשה לדעת.
 
</div> </div> </div>
 
 
 
 
 
2. האב והאם הם משל לכוחות נפשיים: {{צפ|תוכן='''שמע לאביך זה ילדך''' - המישירך שתלמד החכמה, ואע"פואף-על-פי '''שאמך מזקנת''', והיא הנפש המרגשת אשר ממנה תלקחנה המוחשות שמהם יגיע קנין המושכלות, '''אל תבוז''' מפני זה החכמה ותחשוב כי היא נפסדת בהפסד המביא אליה והמישיר לה, כמו שחשבו הרבה מהפילוסופים, כי השכל הנקנה נפסד לזאת הסיבה. וכבר בארנו בטול זה הדעת בראשון מספר מלחמות ה', ושם התבאר במה שאין ספק בו... כי השכל הנקנה נצחי לא יפסד}} {{קטן|קטן= ( [[:רלב"ג על משלי כג כב%D7%A8%D7%9C%D7%91%22%D7%92_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%92_%D7%9B%D7%91|רלב"ג]] )|}} . כל התיאוריות הפילוסופיות שלנו מסתמכות, בסופו של דבר, על הידע שאנחנו מקבלים על העולם באמצעות החושים, והחושים עלולים להטעות אותנו, ולכן יש פילוסופים המתייחסים בזלזול לכל תיאורייה שהיא. אבל לדעת רלב"ג, השכל יכול להביא אותנו למסקנות נכונות ונצחיות, גם אם החושים טועים. ייתכן שהוא מתכוון לחוקי המתימטיקה, שאמנם התחילו מתיאור של המציאות, אך בסופו של דבר נעשו מופשטים לגמרי ולכן גם נצחיים ובלתי תלויים בחושים.
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|כג|כג כא|כב|כג כג|קטגוריההבהרה=1לא}}
[[קטגוריה:בין הורים לילדים|משלי כג כב]]
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/23-22.html}}
[[קטגוריה:משלי כג כב|משלי כג כב]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/23-22.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2011-12-11.
}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/23-22.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/23-22}}
 
</noinclude>
 
{{סיכום על פסוק|משלי|כג|כג כא|כב|כג כג|קטגוריה=1}}
132,354

עריכות