ביאור:משלי כ טז: הבדלים בין גרסאות בדף

===כי ערב זר===▼

1. הלווה הוא '''זָר''' למלוה - המלוה לא הכיר את הלווה לפני כן והערב קישר ביניהם. לפי זה, אין זה משנה אם הלווה הוא מוכר לערב או לא - בכל מקרה הערב אחראי. כך עולה גם [[ביאור:ערבות לעומת הלוואה|מפסוקים נוספים המדברים על ערבות]] , ואינם מבחינים בין ערבות לאדם זר לבין ערבות לרֵעַ מוכר.▼

===ובעד נכריה חבלהו===▼

1. החצי השני מלמד, שאפילו מי שנעשה ערב בעד '''אשה''' נכריה, שבאופן טבעי נוטים לרחם עליה יותר מאשר על איש, גם עליו אסור לרחם: {{צפ|תוכן=כפל הדבר, לומר, בין ערב עבור איש בין בעבור אישה עניה סוערה}} {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} .▼

2. החצי השני מלמד, שמי שערב בעד '''נכריה''' עונשו גדול יותר - צריך לא רק '''לקחת''' את '''בגדו''' מעליו אלא גם '''לחבול''' אותו - להיכנס אל ביתו בכוח כדי לקחת את רכושו {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} , לפגוע בגופו {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} , או לקחת את חבלי אהלו {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} . והסיבה, '''שהנכריה''' היא לא רק '''זרה''' אלא גם מחוץ לעם ישראל, ולכן פשעו של מי שיצר את הערבוב הוא גדול יותר - הוא גרם הפסד כספי לא רק למלוה אלא לכל עם ישראל {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} ; ויש אומרים שהסיבה היא, {{צפ|תוכן=כי יפשע הבוטח באישה מן הבוטח באיש, כי יותר מצאו האמונה והמוסר באנשים}} {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} . להסבר אחר ראו "הקבלות".▼

===משל ונמשל===▼

1. משל לשכל, המתערבב עם כוחות זרים של תאוה: {{צפ|תוכן=מי '''שערב זר''', והוא הנמשך אל הכח המתעורר לתאוות הגופיות, הפשיטהו מכל קנינו להפרע ממנו.   והנה, השכל הוא '''הערב''' בעד האיש '''הזר''' ובעד '''נכריה''', והיא הנפש המתאוה, כמו שקדם בראש זה הספר; '''קח''' משכונו להפרע, כי השכל הוא המקבל העונש, במה שלא השיגהו תענוג מאלו הפעולות המגונות}} {{קטן|קטן= (רלב"ג)|}} . ▼

2. משל למנהיג רוחני, שלוקח על עצמו להדריך את הציבור בדרך ישרה, וכך מקבל על עצמו אחריות למעשיהם הרעים: {{צפ|תוכן=ערב נקרא אותו שמכניס את עצמו ברבנות להשגיח על בני האדם ולהדריכם בדרך הישרה, וכשאינו משגיח עליהם להדריכם, אז יטלו מעליו מידותיו הטובות}} {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} .▼

3. משל לאדם שמאמין בדעות זרות ושקריות, ולוקח על עצמו אחריות להוכיח אותם: {{צפ|תוכן=התופס חכמות כוזבות תחת חכמת התורה והמוסר הוא זונה עם זרה... הוא מקבל עליו אחריות של הדעה החיצונית שזונה עמה, לגול מעליה כל נושה בה בקושיות וספיקות. '''והערב''' בעד '''זר''', היינו דעה שהיא חוץ מחכמת התורה ושרשיה... '''יקח''' ממנו... '''לבוש''' תפארת אשר לבש ישראל בהר חורב, אבל הערב '''בעד נכריה''', שהיא עבודת כו"ם ואלהי נכר, '''יחבול''' אותו בעצמו...}} {{קטן|קטן= (מלבי"ם).|}} ▼

==הקבלות==▼

===פסוקים זהים, משמעות שונה===▼