ביאור:משלי יז כז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יז|יז כו|כז|יז כח|קטגוריה=1}}
|מצודות='''חושך אמריו''' (המונע דברים בטלים) הוא '''יודע דעת'''; ומי ש'''רוח''' פיו הוא '''יקר''' וחשוב, וימעט בהם, הוא '''איש תבונה''' {{קטן|(וכפל הדבר במילים שונות)}}.
|תרגום=מי '''שחוסך באמירות''' (ממעט בדיבור) מרוויח הרבה: הוא '''יודע''' יותר '''דעת''' כי הוא פנוי להקשיב לאחרים, הוא מעלה '''ברוחו''' רעיונות '''יקרים''' ומעניינים יותר כי הוא פנוי להקשיב לעצמו, והוא נעשה '''איש תבונה''' כי הוא פנוי לפתח את כשרונותיו הפנימיים - ▼
}}▼
== דקויות ==
הפסוק משבח את האדם ה'''חוֹשֵׂךְ '''([[ביאור:חשך (חסך) = לא נתן|חוסך]]) במילים, ממעט בדיבור. הוא מרויח שלושה דברים:
א. הוא '''יודע דעת''': הוא פנוי להקשיב לאחרים וללמוד מהם ידיעות חדשות.
▲ [[משלי יז כז]]: {{צ|חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו - יוֹדֵעַ דָּעַת, וקר[יְקַר] רוּחַ, אִישׁ תְּבוּנָה.}}
ב. הוא '''יקר רוח''': '''יקר''' הוא [[ביאור:יקר = נכבד וחשוב|
ג. הוא '''איש תבונה''': '''תבונה''' היא ה[[ביאור:תבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות|
▲מי '''שחוסך באמירות''' (ממעט בדיבור) מרוויח הרבה: הוא '''יודע''' יותר '''דעת''' כי הוא פנוי להקשיב לאחרים, הוא מעלה '''ברוחו''' רעיונות '''יקרים''' ומעניינים יותר כי הוא פנוי להקשיב לעצמו, והוא נעשה '''איש תבונה''' כי הוא פנוי לפתח את כשרונותיו הפנימיים -
כדי להתפתח שכלית ורוחנית, האדם צריך שקט - לא רק שקט מאחרים אלא קודם-כל שקט מעצמו; הוא צריך לנוח מדיבורים ולהקשיב - לא רק לאחרים אלא גם לעצמו
==הקבלות==▼
=== פירושים נוספים ===
הביטוי '''איש תבונה''' נזכר בפסוקים נוספים, למשל, {{צמ|מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, '''וְאִישׁ תְּבוּנָה''' יִדְלֶנָּה|משלי כ ה}}: מי ששותק, יכול להתבונן בזולת ומתוך כך לדעת מה יש בליבו ( [[ביאור:איש תבונה יודע לדלות מחשבות|פירוט]] ).▼
'''חושך אמריו יודע דעת''' - כמו כל משפט שמני, ניתן לפרש בשתי דרכים: מי '''שחושך אמריו''' זוכה להיות '''יודע דעת''' {{קטן|(הגר"א, מצודות)}}, או: מי '''שיודע דעת''', אינו ממהר להגיד את מה שהוא יודע, אלא '''חושך''' ומונע את '''אמירותיו''', ומדבר רק בזמן המתאים ובמקום המתאים {{קטן|(רש"י, רבי יונה, רלב"ג)}}.
1. לפי רוב המפרשים, הפסוק בנוי כתקבולת משלימה: '''חושך אמריו''' מקביל אל '''יקר רוח'''. לפי זה, '''יקר''' = נדיר, '''רוח''' = דיבור, '''יקר רוח''' = אדם שדבריו נדירים {{קטן|(רש"י, רבי יונה, מצודות, רלב"ג)}}. וייתכן שיש כאן הדרגה: מי שרק '''חושך''' את '''אמריו''', נמנע מלדבר באופן חד-פעמי, זוכה להקשיב לזולת '''ולדעת''' עוד פיסת '''דעת'''; אולם מי שהוא '''יקר רוח''' באופן קבוע, כלומר מדבר רק לעתים נדירות, זוכה שיש לו זמן רב יותר '''להתבוננות''' פנימית ולפיתוח כוחות '''התבונה''' שלו.
▲כדי להתפתח שכלית ורוחנית, האדם צריך שקט - לא רק שקט מאחרים אלא קודם-כל שקט מעצמו; הוא צריך לנוח מדיבורים ולהקשיב - לא רק לאחרים אלא גם לעצמו:
▲'''יקר''' [[ביאור:יקר = נכבד וחשוב|= נכבד וחשוב]] ; '''רוח''' [[ביאור:רוח = תנועה מהירה של אויר, יצור חי, או מחשבות|= מחשבה]] ; '''יקר רוח''' = מי שמונע את עצמו מדיבורים, זוכה לחשוב מחשבות בעלות ערך רב; הוא לא עסוק בדיבורים ולכן פנוי לפתח את עולמו הרוחני הפנימי.
▲'''תבונה''' [[ביאור:תבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות|= כישרון להסיק מסקנות]] ; '''איש תבונה''' = מי שמונע את עצמו מדיבורים, זוכה לפתח את המחשבה ואת כישרון הסקת מסקנות.
▲הפסוק הבא מתאר יתרונות נוספים של השתיקה:
- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות הנפוצה יותר של המילים:[[ביאור:יקר = נכבד וחשוב|''' יקר''' = בעל-ערך]], [[ביאור:רוח = תנועה מהירה של אויר, יצור חי, או מחשבות|'''רוח''' = מחשבה]] (רק "רוח פה" או "רוח שפתיים" משמען דיבור).
2. לכן נראה לי שהפסוק בנוי במבנה מיוחד של ארבע צלעות - נושא אחד ושלושה נשואים: שלוש הצלעות האחרונות מתארות את היתרונות של '''חושך אמריו''' - הוא גם ''' יודע דעת''', גם '''יקר רוח''', וגם '''איש תבונה'''; ראו למעלה.
וכן פירש רמ"ד ואלי את פסוקנו: {{צפ|תוכן=אם שומע חרפתו ואינו משיב - הנה הוא משובח בשלושה תארים המכובדים הנזכרים בסמוך... שבחו של '''יודע דעת''' ראוי לו, מאחר שיודע לסבול את חרפתו, שאינו אלא מצד דעתו הישרה, שאינו מקפיד על חרפת אנוש... גם ראוי לשבחו של '''יקר רוח''', לפי שאינו כמו הכסיל שיוציא כל רוחו אם טוב ואם רע בלי הקפדה, אבל הצדיק מקפיד מאד על דיבורו ואינו מוציא מפיו אלא דברים יקרים ונכונים וטובים שרוח המקום ורוח הבריות נוחה מהם... ועל-ידי כך, '''הרוח היקר''' שנדבק בו מצד הקדושה אינו זז מאיתו... גם ראוי לשבחו של '''איש תבונה''', לפי שהוא ירא אלהים וסר מרע, והכתוב אומר: וסור מרע - בינה... והיא מזכהו אל ההשראה היקרה של '''התבונה'''... ונמצא שהוא זוכה לכל השלושה מוחין של בחינת הגדלות:... '''יודע דעת''' - כמשמעו, זהו מוח הדעת, '''יקר רוח''' - זהו מוח '''החכמה'''... וגם '''איש תבונה''' - כמשמעו שהוא כנגד מוח הבינה...}} {{קטן| (רמ"ד ואלי על משלי יז כו-כז)}}.
ניתן לפרש במבנה דומה גם את {{צמ|אֹהֵב פֶּשַׁע - אֹהֵב מַצָּה, מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ, מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר|משלי יז יט}}*.
▲== הקבלות ==
▲הביטוי '''איש תבונה''' נזכר בפסוקים נוספים, למשל, {{צמ|מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ, '''וְאִישׁ תְּבוּנָה''' יִדְלֶנָּה|משלי כ ה}}: מי ששותק, יכול להתבונן בזולת ומתוך כך לדעת מה יש בליבו
<noinclude>
▲}}
▲{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/17-27.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/17-27}}
</noinclude>
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יז|יז כו|כז|יז כח|קטגוריה=1}}
| |||