ביאור:משלי יז ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|יז|יז ה|ו|יז ז|קטגוריההבהרה=1}}כן
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
{{צמ|ציטוט=עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.|משלי יז ו}}
{{סיכום על פסוק|משלי|יז|יז ה|ו|יז ז|קטגוריה=1}}
|מצודות=ה'''זקנים''' - אף '''בני הבנים''' ישימום '''עטרה''' לראשו להתפאר בהם, אם הגונים הם; אבל ה'''בנים''', אין דרכם כי אם '''להתפאר באבותם''', כי יותר מחוייבים בכבוד אביהם מבכבוד אבי אביהם, ולזה עיקר התפארם באביהם.
|תרגום='''עטרת''' כבוד לאנשים '''זקנים''' היא שיש להם '''בני-בנים''' (נכדים);   גם '''האבות''' הזקנים הם '''תפארת''' וכבוד לבניהם.
}}
 
 
== דקויות ==
<div class="page single_height">
 
{{צמ|עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.|משלי יז ו}}
 
<div class="short"> <div class="tirgum">
 
'''עטרת''' כבוד לאנשים '''זקנים''' היא שיש להם '''בני-בנים''' (נכדים);   גם '''האבות''' הזקנים הם '''תפארת''' וכבוד לבניהם.
 
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell hqblot longright">
 
==הקבלות==
 
התורה מחייבת לחלוק כבוד לזקנים, {{צמ|מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי '''זָקֵן'''...|ויקרא יט לב}}; הפסוק שלנו הוא מעין פירוש למצוה זו, ומציין שתי סיבות מדוע יש לכבד את הזקנים - הם הצליחו במשימה המורכבת של הבאת נכדים לעולם, וכן הם מפארים את המשפחה ומחברים אותה לעברה המפואר.
 
פסוק אחר בספר משלי מלמד, שרק אנשים ההולכים בדרך צודקת ראויים לכבוד זה, {{צמ|'''עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת''' שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא|משלי טז לא}}( [[ביאור:ליהנות מכל העולמות|פירוט]] ). עטרת התפארת לא ניתנת אוטומטית לשיבה, אלא רק כאשר זו באה בדרך צדקה. הזקנה יכולה להיות מבזה או מכובדת, תלוי באורח החיים שקדם לה (ע"פ חגי הופר). מסקנה מעשית מפסוק זה היא, שלא די שאדם ילמד תורה בעצמו, אלא ילמד גם את בניו, ואם בניו בגרו - ילמד את בני בניו, שהרי הנכדים הם הכבוד והעטרת שלו. כך נאמר גם ב {{צמ|רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ '''וְלִבְנֵי בָנֶיךָ'''|דברים ד ט}}, וב {{צמ|וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ '''וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ''' אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם|ישעיהו נט כא}}{{קטן|קטן= ( [http://www.youtube.com/watch?v=r-lNk7m7h7I הרב מוצפי] )|}} .</div> <div class="cell ecot longbig">
 
==עצות==
<div class="advanced">
 
'' לעילוי נשמת סבי, אברהם אהרן סגל. נולד ג' תשרי ה'תרע"ז בירושלים העתיקה, נפטר בשיבה טובה ב' טבת ה'תש"ע בנהריה. זכה לראות 3 ילדים 7 נכדים ו-9 נינים.''
 
 
'' לעילוי נשמת סבי, אברהם אהרן סגל. נולד ג' תשרי ה'תרע"ז בירושלים העתיקה, נפטר בשיבה טובה ב' טבת ה'תש"ע בנהריה. זכה לראות 3 ילדים 7 נכדים ו-9 נינים.''
 
הפסוק מציין שתי סיבות, מדוע הזקנים ראויים לכבוד:
 
'''עטרת''' [[ביאור:עטרה, עטרת = סמל לכבוד ולשלטון|= תכשיט המקיף את הראש, וגם סמל למעמד נכבד]] ;   '''עטרת זקנים בני בנים''' = הנכדים הרבים, המקיפים את סבם כמו עטרת, הם אות כבוד עבורו.
 
</div>
 
עד כמה שידוע לי, האדם הוא היצור היחיד על-פני כדור הארץ, ששומר על קשר עם הנכדים שלו (בעלי חיים רבים גרים בחמולות ושבטים, אולם אין קשר ישיר בין סב/סבתא לנכד/נכדה).
שורה 38 ⟵ 21:
אולם, האדם הוא היצור היחיד ששואף שיהיו לו גם נכדים - כשלאדם יש נכדים, הדבר מעיד על כך שהוא הצליח לעמוד במשימות הרבה יותר קשות - לגדל את הילדים שלו ולחנך אותם, עד שהצליחו להוליד ילדים משל עצמם; אדם שיש לו נכדים, ראוי לכבוד רב אפילו יותר מאדם שיש לו ילדים. לכן ראוי לתת '''עטרת''' כבוד '''לזקנים''' שיש להם '''בני בנים'''.
 
{{צפ|תוכן=תלמידי הרב רוזובסקי זצ''ל (מראשי ישיבת פונוביז') מספרים, שכאשר ניגש אל הרב סבא ''טרי'' ובישר לו על הולדת נכדו או נכדתו הראשונים היה מברכו: ''מזל טוב לך, נהיית אדם''. לפליאת הסובבים הסביר הרב: "הבורא יתברך נטע בכל בעלי החיים תכונות ואנסטינקטים בעזרתם יטפלו, יאכילו, ירחצו, וילמדו את צאצאיהם; לעוף, לרוץ, לטרוף, למצוא מאכל, להמלט מאויב, ועוד. כי רק כך תוכל הבריאה להתקיים, ויהא קיום לבעלי החיים. אך, ברגע בו הגוזל, הגור, יהפכו לעצמאים ינותק הקשר בינהם. אותו דוב שהיה מוכן לקרוע לגזרים להלחם בכל אויב שבא לפגוע בגוריו - יהפוך לאויב הגדול והאכזר ביותר של בנו הגור - הדב המבוגר. בדור שלישי, אין כלל בעל חי בעולם שיש לו קשר כל שהוא. יחיד הוא האדם החש תחושת אחריות גם לאחר שבנו או בתו בגרו ואינם תלויים בו עוד. הקשר המשפחתי מתרחב והולך ומקיף גם לדור שני - לנכד/ה. ולכן רק לו יאה התואר ''אדם''. ולכן, כך אמר ר' שמואל רוזובסקי, ברכתי לו רק עתה, עם הולדת הנכד/ה ראוי אתה לתואר ''אדם'' - ''מזל טוב, אדם''.}} {{קטן|קטן= (מתוך [http://www.hidabroot.org/Site/ARDetile.asp?id=7193 אתר הידברות] , בשם הרב רוזובסקי מראשי ישיבת פוניבז')|}} .
 
'''תפארת''' = כובע מוגבה (ראו {{צמ|... פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת...|שמות לט כח}}), וגם משל לכבוד;   '''תפארת בנים אבותם''' = האבות הזקנים הם תפארת לבניהם, הם כמו מגבעת המגביהה אותם ומחברת אותם למעלה, לשרשרת הדורות. הזקנים מזכירים לבניהם הצעירים מאין באו.
 
הזקנים, בעצם קיומם, מהוים נקודת קשר וחיבור בין כל בני המשפחה המורחבת. הם מקשרים את בניהם זה לזה; הם מקשרים את בניהם אל אבותיהם, ודרכם אל הדודים ובני הדודים; הם מאחדים ומגבשים את המשפחה כולה. ראוי לכבד את '''האבות''' הזקנים, המהוים '''תפארת''' עבור '''בניהם'''.
 
== הקבלות ==
</div> </div> </div>
1. התורה מחייבת לחלוק כבוד לזקנים, {{צמ|מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי '''זָקֵן'''...|ויקרא יט לב}}; הפסוק שלנו הוא מעין פירוש למצוה זו, ומציין שתי סיבות מדוע יש לכבד את הזקנים - הם הצליחו במשימה המורכבת של הבאת נכדים לעולם, וכן הם מפארים את המשפחה ומחברים אותה לעברה המפואר.
 
 
 
 
2. פסוק אחר בספר משלי מלמד, שרק אנשים ההולכים בדרך צודקת ראויים לכבוד זה, {{צמ|'''עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת''' שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא|משלי טז לא}}*. עטרת התפארת לא ניתנת אוטומטית לשיבה, אלא רק כאשר זו באה בדרך צדקה. הזקנה יכולה להיות מבזה או מכובדת, תלוי באורח החיים שקדם לה{{קטן| (ע"פ חגי הופר)}}.
 
פסוק אחר בספר משלי מלמד, שרק אנשים ההולכים בדרך צודקת ראויים לכבוד זה, {{צמ|'''עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת''' שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא|משלי טז לא}}( [[ביאור:ליהנות מכל העולמות|פירוט]] ). עטרת התפארת לא ניתנת אוטומטית לשיבה, אלא רק כאשר זו באה בדרך צדקה. הזקנה יכולה להיות מבזה או מכובדת, תלוי באורח החיים שקדם לה (ע"פ חגי הופר)3. מסקנה מעשית מפסוק זה היא, שלא די שאדם ילמד תורה בעצמו, אלא ילמד גם את בניו, ואם בניו בגרו - ילמד את בני בניו, שהרי הנכדים הם הכבוד והעטרת שלו. כך נאמר גם ב {{צמ|רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ '''וְלִבְנֵי בָנֶיךָ'''|דברים ד ט}}, וב {{צמ|וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ '''וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ''' אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם|ישעיהו נט כא}} {{קטן|קטן= ( [http://www.youtube.com/watch?v=r-lNk7m7h7I הרב מוצפי] )|}} .</div> <div class="cell ecot longbig">
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|יז|יז ה|ו|יז ז|קטגוריההבהרה=1לא}}
[[קטגוריה:כיבוד זקנים|משלי יז ו]]
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/17-06.html}}
[[קטגוריה:בין הורים לילדים|משלי יז ו]]
[[קטגוריה:נישואין ומשפחה בספר משלי|משלי יז ו]]
[[קטגוריה:סגלות משלי יז|משלי יז ו]]
[[קטגוריה:משלי יז ו|משלי יז ו]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/17-06.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2005-10-30.
}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/17-06.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/17-06}}
 
</noinclude>
 
{{סיכום על פסוק|משלי|יז|יז ה|ו|יז ז|קטגוריה=1}}