ביאור:משלי טז כו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|טז|טז כה|כו|טז כז|קטגוריההבהרה=1}}כן
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
{{צמ|ציטוט=נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ, כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.|משלי טז כו}}
{{סיכום על פסוק|משלי|טז|טז כה|כו|טז כז|קטגוריה=1}}
|מצודות='''נפש עמל עמלה לו''' - טורח המלאכה יעמוד '''לו''' לצורכו: כאשר '''פיו יכוף''' אותו לתבוע המאכל, אז יהיה לו למלא שאלתו.
|תרגום='''נפשו''' של האדם '''העמל''' (העובד קשה) '''עמלה לו''' ("עובדת" עליו, מרמה אותו) וגורמת לו לעבוד קשה יותר ממה שצריך, '''כי הפה''' שלו, הרעב לאוכל, '''אוכף''' (לוחץ) עליו.
}}
 
 
== דקויות ==
<div class="page single_height">
 
{{צמ|נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ, כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.|משלי טז כו}}
 
<div class="short"> <div class="tirgum">
 
'''נפשו''' של האדם '''העמל''' (העובד קשה) '''עמלה לו''' ("עובדת" עליו, מרמה אותו) וגורמת לו לעבוד קשה יותר ממה שצריך, '''כי הפה''' שלו, הרעב לאוכל, '''אוכף''' (לוחץ) עליו.
 
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell dquyot longcell">
 
==דקויות==
 
'''עמלה לו''' -
 
1. במשמעות שלילית - "עבדה עליו", רימתה אותו וגרמה לו לעבוד קשה מדי (ראו "עצות"), או {{צפ|תוכן=שהנפש עמלה לגוף ולא לה - בהיפך ממעשה החכם, שהוא עמל לנפש בעניין אמרי נועם... לפי שהוא מבקש היתרונות בהנאות המאכלים ובמעדנים}} {{קטן|קטן= (ר' יונה גירונדי)|}} .
 
2. במשמעות חיובית - עבדה לטובתו, {{צפ|תוכן=לצרכו הוא עמל... כשפיהו כופהו ותובע לו מאכל, אז עמלו עומד לו}} {{קטן|קטן= (רש"י)|}} .
 
'''פיהו''' -
 
1. לפי רוב המפרשים על הפסוק, '''פה''' מסמל את הרצון לאכול;
 
2. אך ברוב המקרא, '''פה''' מסמל את כוח הדיבור. לפי זה אפשר לפרש: '''כי אכף עליו פיהו''' = לפעמים יש לאדם רצון לוחץ לדבר ולהתבטא, והרצון הזה עלול הוא שגורם לו לעמול יותר מדי או לבחור במקום עבודה שאינו מתאים לו.
 
3. גם בתלמוד פירשו ש '''פיהו''' מציין את כוח הדיבור, במשמעות חיובית: כשהאדם אומר דברי תורה '''בפיו''', גם אם הוא אינו מבין אותם, הנפש שלו מבינה, הבנה ברמה גבוהה יותר: {{צפ|תוכן=רבי עקיבא אומר: זמר בכל יום זמר בכל יום (היה מסדר למודך, אף על פי שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים). אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא? - שנאמר '''נפש עָמֵל עָמְלָה לו''' (מפני שעמל בתורה - תורה עומלת לו), '''כי אָכַף עליו פיהו''' (מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד, כאוכף שעל החמור); הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר (שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה; וכל כך למה? - מפני ש'אכף': שכפף פיהו על דברי תורה). (לישנא אחרינא 'זמר': כלומר: שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר נעשה זַמָּר - כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו)}} {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי סנהדרין דף צט|בבלי סנהדרין צט ב]] (רש"י))|}} .    {{צפ|תוכן=וכן, בכל עניין ועניין, צריך האדם לידע, שעל-ידי קיום התורה לא יסובב לו ח"ו שום ריעותא, ואם לפי עינו נראה לו שבמקום הזה נסבב לו הפסד על-ידי קיום התורה, יסובב לו בוודאי טובה במקום אחר}} {{קטן|קטן= (אהבת חסד ב יג)|}} .
 
כמו כן למדו מכאן, שהעבודה העיקרית שהאדם צריך לעשות בעולם הזה היא לעסוק בתורה בפיו: {{צפ|תוכן=אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא, שנאמר (איוב ה ז) כי אדם לעמל יולד; איני יודע אם לעמל פֶּה נברא, אם לעמל מלאכה נברא; כשהוא אומר '''כי אכף עליו פיהו''' - הוי אומר לעמל פֶּה נברא; ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה? כשהוא אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה '''מפיך''' - הוי אומר לעמל תורה נברא}} {{קטן|קטן= (בבלי שם)|}} .
 
{{צפ|תוכן=כי הגוף, שהוא עמל, כמה פעמים הוא רק לרעהו או לקרוביו, והוא אינו נהנה דבר; אבל '''הנפש''', כשהיא '''עמלה''', אינו מועיל זה רק '''לו''' לעצמו}} {{קטן|קטן= (שם עולם ב ד)|}} .
 
4. והגר"א פירש, '''שהפה''' הלוחץ הוא חובתו של האדם ללמד תורה - התורה שלמד מן המלאך לפני שנולד; והחובה הזו דוחקת ומחייבת אותו לעמול בתורה.
 
::*אך לפי זה היה ראוי להדגיש דווקא את האוזן ששמעה, או את הלב שלמד תורה, ולא את הפה; הפה הוא רק האמצעי לדיבור, הוא לא יוצר את הצורך והחובה ללמד.
 
</div> <div class="cell hqblot longcell">
 
==הקבלות==
 
גם עשו, אחי יעקב, עשה עסקה גרועה מתוך רעב, כשמכר את בכורתו תמורת [[ביאור:לא לקבל החלטות על בטן ריקה|נזיד עדשים]] .
 
בספר קהלת ישנו פסוק דומה מאד לפסוקנו; נציג את הפסוקים זה לצד זה, ונשאיר לקוראים להסיק מסקנות:
 
::* {{צמ|'''נֶפֶשׁ''' ''' עָמֵל''' עָמְלָה לּוֹ, כִּי אָכַף עָלָיו ''' פִּיהוּ'''|משלי טז כו}}
::* {{צמ|כָּל ''' עֲמַל''' הָאָדָם ''' לְפִיהוּ''', וְגַם ''' הַנֶּפֶשׁ''' לֹא תִמָּלֵא|קהלת ו ז}}
 
שלושת הפסוקים הבאים (משלי טז כז-כט) מדברים על שלושה סוגים של אנשים רעים; ייתכן שהפסוק שלנו מזהיר את האדם, שלפני שהוא בוחר מקום עבודה כדי להשביע את רעבונו, יברר שבמקום העבודה אין אנשים רעים שעלולים להשחית את נפשו. ראו: [[ביאור:זהירות בחיפוש מקום עבודה|זהירות בבחירת מקום עבודה]] .
 
</div> <div class="cell ecot longcell">
 
==עצות==
 
מחקרים מוכיחים, שאנשים היוצאים לקניות כשהם רעבים, קונים כמות גדולה יותר ממה שהם צריכים באמת. יש סופרמרקטים המנצלים עובדה זו, ומנסים לעורר את הרעב של הקונים בדרכים מלאכותיות, על-ידי פיזור ריחות מגרים של אוכל באויר. ספר משלי מזהיר מפני תופעה זו:
 
'''נפש''' [[ביאור:נפש = הצד החומרי של החיים|= הצד החומרי של החיים]] ;   '''עמל''' [[ביאור:עמל = מאמץ כבד הגורם סבל, וגם רשע ומרמה|= עבודה קשה, עוני ומחסור, או  רשע ומרמה]]; '''אכף''' = דחק ולחץ; '''פיהו''' = הרעב לאוכל; '''נפש עמל עמלה לו''' = הצרכים החומריים של העמל, העובד קשה למחייתו, מרמים אותו וגורמים לו לעבוד מעבר למה שהוא צריך, '''כי אכף עליו פיהו''' = כי פיו, הרעב לאוכל, דוחק ולוחץ עליו, ומשבש את שיקול הדעת שלו.
 
הדבר יכול להתבטא בכך שהעמל קונה יותר ממה שהוא צריך, וכתוצאה מכך צריך לעבוד יותר; הדבר יכול להתבטא גם בכך שהעמל הולך לעבוד במקום עבודה שאינו מתאים לו, שבו הוא מקבל שכר נמוך מהמגיע לו, רק משום שהוא חושש שלא ימצא עבודה טובה יותר ויגווע ברעב.
'''אכף''' = דחק ולחץ;   '''פיהו''' = הרעב לאוכל.
 
אם כך, לפני שאדם הולךשהולכים לקניות או יוצאיוצאים לראיון עבודה, הוא צריךכדאי לאכול סעודה דשנה, כך שהרעב לא ישבש את שיקול הדעת שלושלנו.
'''נפש עמל עמלה לו''' = הצרכים החומריים של העמל, העובד קשה למחייתו, מרמים אותו וגורמים לו לעבוד מעבר למה שהוא צריך;
 
=== עמלה לו - שתי משמעויות ===
'''כי אכף עליו פיהו''' = כי פיו, הרעב לאוכל, דוחק ולוחץ עליו, ומשבש את שיקול הדעת שלו.
1. במשמעותמשמעות שלילית - "עבדה עליו", רימתה אותו וגרמה לו לעבוד קשה מדי (ראו "עצות"למעלה), או {{צפ|תוכן=שהנפש עמלה לגוף ולא לה - בהיפך ממעשה החכם, שהוא עמל לנפש בעניין אמרי נועם... לפי שהוא מבקש היתרונות בהנאות המאכלים ובמעדנים}} {{קטן|קטן= (ר' יונה גירונדי)|}} .
 
2. במשמעותמשמעות חיובית - עבדה לטובתו, {{צפ|תוכן=לצרכו הוא עמל... כשפיהו כופהו ותובע לו מאכל, אז עמלו עומד לו}} {{קטן|קטן= (רש"י, וכן מצודות)|}} .
הדבר יכול להתבטא בכך שהעמל קונה יותר ממה שהוא צריך, וכתוצאה מכך צריך לעבוד יותר; הדבר יכול להתבטא גם בכך שהעמל הולך לעבוד במקום עבודה שאינו מתאים לו, שבו הוא מקבל שכר נמוך מהמגיע לו, רק משום שהוא חושש שלא ימצא עבודה טובה יותר ויגווע ברעב.
 
'''=== פיהו''' -===
אם כך, לפני שאדם הולך לקניות או יוצא לראיון עבודה, הוא צריך לאכול סעודה דשנה, כך שהרעב לא ישבש את שיקול הדעת שלו.
1. לפי רוב המפרשים על הפסוק, '''פה''' מסמל את הרצון לאכול (ראו למעלה);
 
2. אך ברוב המקרא, '''פה''' מסמל את כוח הדיבור. לפי זה אפשר לפרש: '''כי אכף עליו פיהו''' = לפעמים יש לאדם רצון לוחץ לדבר ולהתבטא, והרצון הזה עלול הוא שגורם לו לעמול יותר מדי או  לבחור במקום עבודה שאינו מתאים לו.
</div> </div> </div>
 
3. גם בתלמוד פירשו ש '''פיהו''' מציין את כוח הדיבור, במשמעות חיובית: כשהאדם אומר דברי תורה '''בפיו''', גם אם הוא אינו מבין אותם, הנפש שלו מבינה, הבנה ברמה גבוהה יותר: {{צפ|תוכן=רבי עקיבא אומר: זמר בכל יום זמר בכל יום (היה מסדר למודך, אף על פי שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים). אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא? - שנאמר '''נפש עָמֵל עָמְלָה לו''' (מפני שעמל בתורה - תורה עומלת לו), '''כי אָכַף עליו פיהו''' (מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד, כאוכף שעל החמור); הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר (שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה; וכל כך למה? - מפני ש'אכף': שכפף פיהו על דברי תורה). (לישנא אחרינא 'זמר': כלומר: שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר נעשה זַמָּר - כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו)}} {{קטן|קטן= ( [[ביאור%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:בבלי סנהדרין דף צט%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%20%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F%20%D7%93%D7%A3%20%D7%A6%D7%98#%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%20%D7%91|בבלי סנהדרין צט ב]] (רש"י))|}} .    {{צפ|תוכן=וכן, בכל עניין ועניין, צריך האדם לידע, שעל-ידי קיום התורה לא יסובב לו ח"ו שום ריעותא, ואם לפי עינו נראה לו שבמקום הזה נסבב לו הפסד על-ידי קיום התורה, יסובב לו בוודאי טובה במקום אחר}} {{קטן|קטן= (אהבת חסד ב יג)}}.כמו כן למדו מכאן, שהעבודה העיקרית שהאדם צריך לעשות בעולם הזה היא לעסוק בתורה בפיו: {{צפ|תוכן=אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא, שנאמר (איוב ה ז) כי אדם לעמל יולד; איני יודע אם לעמל פֶּה נברא, אם לעמל מלאכה נברא; כשהוא אומר '''כי אכף עליו פיהו''' - הוי אומר לעמל פֶּה נברא; ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה? כשהוא אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה '''מפיך''' - הוי אומר לעמל תורה נברא}} {{קטן|(בבלי שם)}}.
 
{{צפ|תוכן=כי הגוף, שהוא עמל, כמה פעמים הוא רק לרעהו או לקרוביו, והוא אינו נהנה דבר; אבל '''הנפש''', כשהיא '''עמלה''', אינו מועיל זה רק '''לו''' לעצמו}} {{קטן|קטן= (שם עולם ב ד)|}} .
 
== הקבלות ==
1. גם עשו, אחי יעקב,  עשה עסקה גרועה מתוך רעב, כשמכר את בכורתו תמורת [[ביאור:לא לקבל החלטות על בטן ריקה|נזיד עדשים]] .
 
2. בספר קהלת ישנו פסוק דומה מאד לפסוקנו; נציג את הפסוקים זה לצד זה, ונשאיר לקוראים להסיק מסקנות:
 
::* {{צמ|'''נֶפֶשׁ''' ''' עָמֵל''' עָמְלָה לּוֹ, כִּי אָכַף עָלָיו ''' פִּיהוּ'''|משלי טז כו}}
::* {{צמ|כָּל ''' עֲמַל''' הָאָדָם ''' לְפִיהוּ''', וְגַם ''' הַנֶּפֶשׁ''' לֹא תִמָּלֵא|קהלת ו ז}}
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|טז|טז כה|כו|טז כז|קטגוריההבהרה=1לא}}
[[קטגוריה:סגלות משלי טז|משלי טז כו]]
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/16-26.html}}
[[קטגוריה:עוני בספר משלי|משלי טז כו]]
[[קטגוריה:משלי טז כו|משלי טז כו]]
[[קטגוריה:קהלת ו ז|משלי טז כו]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/16-26.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2008-03-27.
}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/16-26.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/16-26}}
 
</noinclude>
 
{{סיכום על פסוק|משלי|טז|טז כה|כו|טז כז|קטגוריה=1}}