ביאור:משלי טו יד: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
▲{{סיכום על פסוק|משלי|טו|טו יג|יד|טו טו|קטגוריה=1}}
|מצודות='''לב נבון יבקש '''(יחזר אחר ה)'''דעת''' ללמדה; '''ופי כסילים''' יעשה את ה'''אולת''' ל'''ריע''' וחבר, להיות רגיל עמה.
|תרגום='''לב''' של אדם '''נבון''' '''מבקש''' (מחפש) תמיד '''לדעת''' את כל האמת ולברר את רמת האמינות של כל '''מידע''';
}}▼
== דקויות ==▼
=== דעת לעומת איוולת ===
הניגוד בפסוק הוא בין ''' דעת''' ([[ביאור:ידיעה, דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים|הכרות קרובה וודאית]]) לבין '''איוולת''' ([[ביאור:אויל = שטחי|שטחיות]]). ה'''נבון''' ([[ביאור:תבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות|המוכשר לחשוב ולהסיק מסקנות]]) מחפש תמיד את ה'''דעת''' - העובדות המדוייקות, אולם ה'''כסיל''' ([[ביאור:כסיל = השונא דעת|השונא חכמה]]) מסתפק ב'''איוולת''' - שמועות לא-בדוקות.
'''הכסיל''' מסמל גם את יצר הכסילות שנמצא בכל אחד מאיתנו. כשאנחנו שומעים בתקשורת ידיעה שסותרת את השקפת העולם שלנו, אנחנו מייד מזכירים שצריך להתייחס לידיעה בעירבון מוגבל, שהרי לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון. אבל כשאנחנו שומעים ידיעה שמתאימה להשקפת העולם שלנו, למשל: כשפוליטיקאי מהמחנה השני נאשם בשחיתות, אנחנו משום-מה שוכחים ש"לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון", ויש לנו נטיה לקבל את הידיעה בלי לבדוק לעומק האם היא אכן נכונה. ▼
▲ [[משלי טו יד]]: {{צ|לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת, ופני[וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת.}}
▲'''לב''' של אדם '''נבון''' '''מבקש''' (מחפש) תמיד '''לדעת''' את כל האמת ולברר את רמת האמינות של כל '''מידע'''; ולעומתו, '''פה''' של אנשים '''כסילים''' אוהב '''להתרועע''' עם '''איוולת''' (שטחיות) - הם מפרסמים מידע שטחי '''לפני''' שבדקו אותו.
▲==דקויות==
==הקבלות==▼
ניתן לראות בפסוק הנחיה חינוכית לאנשים שמנסים לחנך כסילים: מאחר שהכסילים מתיידדים ומתרועעים עם איוולת, מי שרוצה לחנך כסילים חייב לדבר עמם בשפה השטחית שלהם, ולנסח את דבריו בקיצור נמרץ, כמו שנרמז גם בפסוק המקביל מתחילת הפרק:▼
{{צמ|לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב '''דָּעַת, וּפִי כְסִילִים''' יַבִּיעַ '''אִוֶּלֶת'''|משלי טו ב}}( [[ביאור:בקיצור ולעניין|פירוט]] ).▼
הנבון משתמש בלב ('''לב נבון'''), והחכמים משתמשים בלשון ('''לשון חכמים''') - ראו [[ביאור:חכמים, נבונים ואיברי גופם|חכמה ותבונה בגוף האדם]] .▼
▲כשאנחנו שומעים בתקשורת ידיעה שסותרת את השקפת העולם שלנו, אנחנו מייד מזכירים שצריך להתייחס לידיעה בעירבון מוגבל, שהרי לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון. אבל כשאנחנו שומעים ידיעה שמתאימה להשקפת העולם שלנו, למשל: כשפוליטיקאי מהמחנה השני נאשם בשחיתות, אנחנו משום-מה שוכחים ש"לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון", ויש לנו נטיה לקבל את הידיעה בלי לבדוק לעומק האם היא אכן נכונה.
▲'''הכסיל''' מסמל גם את יצר הכסילות שנמצא בכל אחד מאיתנו, הגורם לנו להתקרב ולאהוב ידיעות שמתאימות להשקפת עולמנו ללא בדיקה מעמיקה; והפסוק מלמד אותנו להפעיל כנגדו את '''הנבון''', את יצר התבונה שנמצא בליבנו, ולבקש דעת - לחפש ולבדוק את העובדות עד שנדע אותן בבירור, בין אם מתאימות לדעתנו ובין אם לא.
=== יִרְעֶה ===
1. [[ביאור:רעה = שהה זמן רב ב- / עם-, או: הלך בעקבות-|מלשון '''רֵע''', חבר]]: הכסיל '''מתרועע''', מתחבר ומתיידד עם השטחיות, הוא אוהב ידיעות שטחיות שאינן דורשות ממנו להתעמק {{קטן|(מצודות)}}.
2. מלשון '''רוֹעֶה''' צאן: הכסיל מטפח ומגדל את האיוולת כמו שרועה מגדל כבשים; הוא לא רק קולט שמועות שטחיות אלא גם מוסיף עליהן פרטים, מגדיל אותן ומפיץ אותן הלאה.
▲== הקבלות ==
▲1. ניתן לראות בפסוק הנחיה חינוכית לאנשים שמנסים לחנך כסילים: מאחר שהכסילים מתיידדים ומתרועעים עם איוולת, מי שרוצה לחנך כסילים חייב לדבר עמם בשפה השטחית שלהם, ולנסח את דבריו בקיצור נמרץ, כמו שנרמז גם בפסוק המקביל מתחילת הפרק:
▲{{צמ|לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב '''דָּעַת, וּפִי כְסִילִים''' יַבִּיעַ '''אִוֶּלֶת'''|משלי טו ב}}
▲2. הנבון משתמש בלב ('''לב נבון'''), והחכמים משתמשים בלשון ('''לשון חכמים''') - ראו [[ביאור:חכמים, נבונים ואיברי גופם|"חכמה ותבונה בגוף האדם"]]
<noinclude>
▲}}
▲{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/15-14.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/15-14}}
</noinclude>
| |||