ביאור:משלי טו ב: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|טו|טו א|ב|טו ג|הבהרה=כן
|ציטוט=לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.
|מצודות='''לשון חכמים תיטיב''' (תתקן) את ה'''דעת''', כי אף אמרי דעת ידבר בתיקון נמרץ ובמלות קצרות; אבל '''פי כסילים''', אף דברי '''אולת''' ירבו באמרים כמעיין ה'''נובע'''.
|תרגום=כאשר '''החכמים''' אומרים את '''דעתם''', '''הלשון''' שלהם '''מיטיבה''', משפרת ומייפה את ניסוח הדברים; אולם כאשר '''הכסילים''' אומרים את דברי '''האיוולת''' שלהם, '''הפה''' שלהם נפתח כמו מעיין '''נובע''' ושופך דברי שטות בלי מעצור.
}}
== דקויות ==
הפסוק מציג שני ניגודים בין '''החכמים''' ([[ביאור:חכמה = הכישרון לשמוע, ללמוד וללמד|= האוהבים ללמוד והיודעים ללמד]]) לבין '''הכסילים''' ([[ביאור:כסיל = השונא דעת|= השונאים ללמוד]]).
ניגוד אחד הוא ברור: החכמים אומרים דברי '''דעת''', והכסילים אומרים דברי '''איוולת'''. אך יש ניגוד נוסף:
* החכמים '''מיטיבים''' את דברי הדעת שלהם,
* והכסילים '''מביעים''' את דברי האיוולת שלהם.
=== איך '''מיטיבים''' דעת? ===
1. '''היטיב''' = תיקן, שיפר וייפה, כמו ב{{צמ|'''וַתֵּיטֶב''' אֶת רֹאשָׁהּ...|מלכים ב ט ל}}: {{צפ|תוכן=כי החכמים - לא יספיק להם הודיעם את דרך הדעת לאמור 'זה דרך הדעת לכו בה', אכן, לשונם תייפה הדעת ותגדיל טעמים ותאדיר מליצות, עד היות הדעת מקובלת באזני השומעים, ויערב עליהם העניין בגודל נכוחותיהם}}{{קטן| (ר' יונה)}}. המסר כאן מכוון למורה, שיאמר את דבריו באופן יפה ונעים, כי {{צפ|תוכן=כל האומר דברי תורה ואינם ערבים לשומעיהם - נוח לו שלא אמרן}}{{קטן| (רמ"ד ואלי פירוש ראשון)}}.
2. '''היטיב''' = הסיר את הפסולת, כמו ב{{צמ|'''בְּהֵיטִיבוֹ''' אֶת הַנֵּרֹת|שמות ל ז}}: החכמים מסירים מדבריהם את המילים המיותרות, ומעבירים את דעתם בקיצור נמרץ. ולעומתם, הכסילים '''מביעים''' -[[ביאור:הביע = דיבר בשטף כמו מעיין נובע| שופכים כמו מעיין נובע]] - את דברי '''האיוולת''' שלהם. מהניגוד בין שני המושגים ניתן ללמוד, שהשיפור שעושה החכם בדבריו הוא הקיצור והמיעוט במילים {{קטן|(מצודות)}}. המסר כאן מכוון למורה: {{צפ|תוכן=לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה}}. וכמו הפתגם השוודי: "Talk less, say more".
3. '''היטיב''' = הפיק דבר טוב: לשון החכמים מפיקה תמיד דברי-דעת טובים. אם מקשיבים לחכמים, שמים לב לסגנון הדיבור שלהם ולמילים המדוייקות שהם משתמשים בהן, אפשר תמיד ללמוד מהם דברים טובים{{קטן| (ע"פ פרופ' אד גרינשטיין)}}. המסר כאן מכוון לתלמיד, להקשיב היטב לחכם, כי {{צפ|תוכן=אפילו שיחת-חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד}}.
4. ועל-דרך הסוד, '''היטיב''' = האיר, כמו ב{{צמ|'''בְּהֵיטִיבוֹ''' אֶת הַנֵּרֹת|שמות ל ז}}. החכמים, בכל דיבור שלהם, מרבים אור בעולם. והמסר כאן הוא לכל אדם: {{צפ|תוכן=פתח פיך - '''ויאירו''' דבריך}}: {{צפ|תוכן=יאירו דבריך בדעת העליון, ויהיו מסלקים ממנו את החושך של הקליפה}}{{קטן| (רמ"ד ואלי פירוש אחרון)}}.
== הקבלות ==
מתי צריך לקצר בדברים ומתי עדיף להאריך?
כשמותחים ביקורת על הזולת, צריך לקצר כדי להקטין למינימום את התנגדות השומע, {{צמ|בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל|משלי י יט}}*.
כשאומרים דברי ידידות ואהבה המשמחים את הלב, עדיף להאריך, {{צמ|שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ|משלי כז ט}}*.
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|טו|טו א|ב|טו ג|הבהרה=לא}}
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/15-02.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/15-02}}
</noinclude>
|