ביאור:משלי יד יח: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יד|יד יז|יח|יד יט|קטגוריה=1}}
|מצודות='''הפתאים '''אוחזים ב'''איוולתם''' כאדם ב'''נחלתו'''; '''וערומים''' אוחזים ב'''דעת''' ועושים אותה '''כתר''' לראשם ויתפארו בה.
|תרגום=אנשים '''פתיים''' מתפתים להאמין
}}▼
== דקויות ==▼
=== נחלות בארץ הדעות ===
▲{{צמ|נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת, וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת.|משלי יד יח}}
▲אנשים '''פתיים''' מתפתים להאמין השקפת-עולם '''אוילית''' (שטחית), "נתקעים" בה כמו '''בנחלת'''-אבות, ואינם מסוגלים להחליף אותה; אולם אנשים '''ערומים''' (פיקחים) בוחנים כל '''מידע''' שהם מקבלים מכל הכיוונים כמו '''כתר''' המקיף את הראש; הם שולטים בעולם '''המידע''' כמו מלך שה'''כתר''' בראשו.
▲==דקויות==
'''נחלו''' = קיבלו נחלה, חלק בארץ; כל אחד מבני ישראל קיבל נחלה בארץ ישראל ונצטווה לדבוק בה ולא להעבירה לאחר, [[במדבר לו ז]]: " {{צ|וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ '''בְּנַחֲלַת''' מַטֵּה אֲבֹתָיו '''יִדְבְּקוּ''' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...}} {{צ|לְמַעַן '''יִירְשׁוּ''' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ '''נַחֲלַת '''אֲבֹתָיו}} ", {{צמ|וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מה' מִתִּתִּי אֶת '''נַחֲלַת אֲבֹתַי''' לָךְ|מלכים א כא ג}}. בפסוקנו, המושג '''נחלה''' הוא משל לחלק שאדם מקבל ודבק בו ולא יכול להינתק ממנו. ה'''איוולת '''( [[ביאור:אויל = שטחי|= שטחיות]] ) היא נחלתם הקבועה של ה'''פתיים''' ( [[ביאור:פתי = משתכנע בקלות|= אנשים המשתכנעים בקלות]] ).ומצד שני -▼
1. מלשון '''כִּתּוּר''', הקפה מכל הכיוונים, כמו ב {{צמ|'''כִּתְּרוּ''' אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ...|שופטים כ מג}}{{קטן|קטן= (שם בבניין פיעל, ואצלנו בבניין הפעיל)|}} . כלומר, הם בודקים כל מידע מכל כיוון אפשרי לפני שהם מקבלים אותו.▼
2. הם מכבדים את הדעת, מתפארים בה ושמים אותה בעדיפות ראשונה: {{צפ|תוכן=יעשוהו כתר לראשם}} {{קטן|קטן= (רש"י, מצודות)|}} . ▼
3. או: הם זוכים לכתר של כבוד כתוצאה מהדעת: {{צפ|תוכן='''יכתירו''' - יקנו כתר הדעת, ויעלו לגדולת החכמים.}} {{קטן|קטן= (אבן עזרא)|}} ; כדברי המשורר: {{צפ|תוכן='''דעה''' חכמה לנפשך, והיא '''כתר''' לראשך}} {{קטן|קטן= ( [[ביאור:דרור יקרא|דונש בן לברט, דרור יקרא, בית אחרון]] )|}} .▼
▲הפסוק ממשיל את עולם החכמה לארץ שיש בה '''נחלות''', וכל אדם מקבל בה נחלה לפי מעשיו:
▲::*'''הפתיים''' משתכנעים בקלות ומאמינים לאנשים אוילים ושטחיים, שמדברים בביטחון-עצמי וטוענים שהדעות שלהם בדוקות היטב, וכך '''נוחלים''' ומקבלים מהם את הדעות השטחיות, ונחלתם בארץ-החכמה היא '''האיוולת''' = דעות שטחיות, כמו נחלתם של האוילים עצמם.
▲::*לעומתם, '''הערומים''' לא מאמינים לכל דבר: הם מכירים את דרכי ההטעיה, ויודעים שלא כל אדם שיש לו ביטחון עצמי הוא באמת אדם חכם ומעמיק; לכן, כאשר הם שומעים דעה, הם '''מכתירים''' אותה, בודקים אותה בעצמם מכל הכיוונים, לפני שהם משתכנעים להאמין בה, ונחלתם סמוכה לנחלת '''הדעת'''.
=== וערומים יכתירו דעת ===
▲1. '''יכתירו''' מלשון '''כִּתּוּר''', הקפה מכל הכיוונים, כמו ב
▲2.
▲3.
== הקבלות ==
▲
בפסוקנו, המושג '''נחלה''' הוא משל לחלק שאדם מקבל ודבק בו ולא יכול להינתק ממנו. ה'''איוולת '''([[ביאור:אויל = שטחי|= שטחיות]]) היא נחלתם הקבועה של ה'''פתיים''' ([[ביאור:פתי = משתכנע בקלות|= אנשים המשתכנעים בקלות]]): הם "מקבלים בירושה" דעה שטחית ממישהו אחר, ודבקים בה בלי לבדוק אם היא נכונה או לא.
<noinclude>
▲}}
▲{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/14-18.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/14-18}}
</noinclude>
|