ביאור:משלי יג ד: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שולחן עורך (שיחה | תרומות) מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 1:
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יג|יג ג|ד|יג ה|קטגוריה=1}}
|מצודות='''נפשו''' של '''עצל''' היא '''תתאוה''' לכל '''ואין''' לה, כי לרוב עצלותו לא ישיג דבר; אבל '''נפש''' ה'''חרוצים''' (זריזים) '''תדושן''' (תשמן), כי ישיגו תאוותם ברוב הזריזות.
|תרגום='''העצל מתאווה''' ורוצה דברים רבים '''ואינו''' משיג אותם, כי לרצות זה לא מספיק - צריך גם לעשות; אולם '''החרוץ מדושן''' ומשיג שפע רב.
}}▼
== דקויות ==▼
=== היצע וביקוש ===
1. יש ויכוח בין כלכלנים מהו הגורם החשוב יותר בצמיחה הכלכלית - הביקוש או ההיצע. '''כלכלני צד הביקוש'''
▲{{צמ|מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן.|משלי יג ד}}
▲==דקויות==
'''נפש''' [[ביאור:נפש = הצד החומרי של החיים|= הצד החומרי של החיים]] ; '''דשן''' [[ביאור:דשן = החומרים הבונים את הגוף|= החומרים המזינים ובונים את הגוף]] . שני חלקי הפסוק מתייחסים לרצונות של הנפש - רצונות חומריים, גופניים.▼
מבחינה תחבירית, ניתן לפרש את הפסוק בשני כיוונים:▼
1. העצל אינו מצליח להשיג את רצונותיו החומריים, והחרוץ משיג אותם בשפע;▼
2. מי שאינו מצליח להשיג את רצונותיו החומריים {{צפ|תוכן=תדע שהוא עצל, כי האומר 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמן}} {{קטן|קטן= (ר' יונה גירונדי)|}} .▼
==הקבלות==▼
תאוות העצל נזכרה גם ב {{צמ|'''תַּאֲוַת עָצֵל''' תְּמִיתֶנּוּ, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת|משלי כא כה}}( [[ביאור:צדיק יתן ולא יחסוך|פירוט]] ).▼
'''ונפש חרוצים תדושן''' - מכאן שגם החרוץ רשאי לדשן את נפשו מדי פעם; ראו {{צמ|גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי|משלי יא יז}}( [[ביאור:גם מי שדואג לגופו הוא איש-חסד, וגם מי שפוגע בגופו הוא אכזר|פירוט]] ).▼
▲1. יש ויכוח בין כלכלנים מהו הגורם החשוב יותר בצמיחה הכלכלית - הביקוש או ההיצע. '''כלכלני צד הביקוש''' {{קטן|קטן= (ראו http://www.wisegeek.org/what-is-demand-side-economics.htm)|}} טוענים שהדרך להגדיל את הצמיחה היא להגדיל את ההוצאה הממשלתית ו/או לחלק כסף לאזרחים, כך שיקנו יותר ויצרכו יותר, וכך יספקו תעסוקה למפעלים ולעסקים. '''כלכלני צד ההיצע '''סבורים שהדרך להגדיל את הצמיחה היא להפחית מיסים וחסמים ביורוקרטיים כך שהיצרנים יוכלו לייצר בקלות.
ספר משלי, כנראה, תומך בצד ההיצע:
שורה 49 ⟵ 18:
2. ניתן לראות בפסוק זה עצה לחינוך ילד עצל. ברגע שמתעוררת בו תאווה למשהו, יש להגיד לו את הפסוק הזה: '''מתאווה ואין נפשו עצל!''' - אם תתעצל, לא תצליח להשיג את הדברים שאתה מתאווה להם; '''ונפש חרוצים תדושן''' - אם תהיה חרוץ ותלך לעבוד, תוכל לספק את כל רצונותיך. כך משתמשים בכוח ה"ביקוש" שבנפש כדי להגדיל את ה"היצע".
=== נפש ודשן ===
▲'''נפש''' [[ביאור:נפש = הצד החומרי של החיים|
▲מבחינה תחבירית, ניתן לפרש את הפסוק בשני כיוונים:
▲1. העצל אינו מצליח להשיג את רצונותיו החומריים, והחרוץ משיג אותם בשפע;
▲2. מי שאינו מצליח להשיג את רצונותיו החומריים {{צפ|תוכן=תדע שהוא עצל, כי האומר 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמן}}
▲== הקבלות ==
▲1. '''תאוות העצל''' נזכרה גם ב
▲2. '''ונפש חרוצים תדושן''' - מכאן שגם החרוץ רשאי לדשן את נפשו מדי פעם;
<noinclude>
▲}}
▲{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/13-04.html}}
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/13-04}}
</noinclude>
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יג|יג ג|ד|יג ה|קטגוריה=1}}
| |||