ביאור:משלי יב כז: הבדלים בין גרסאות בדף

1. לפי סדר המילים בפסוק, האדם הוא היקר, כלומר: רכושו של '''אדם יקר''' - נכבד וחשוב בעיני הבריות - הוא בוודאי רכוש ''' חרוץ''', רכוש שהושג בחריצות, כי אחרת לא היו מכבדים אותו {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} ; או: רכושו של האדם היקר והנכבד יתקיים בידו כמו '''חרוץ''', זהב מסוג משובח {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} .▼

2. אולם הביטוי '''הון יקר''' מופיע עוד פעמיים בספר משלי (ראו [[ביאור:יקר = נכבד וחשוב|יקר]] ), ולכן נראה שההון הוא היקר, ושיעור הכתוב הוא "והון אדם חרוץ = הון יקר", או "והון יקר לאדם חרוץ"' {{קטן|קטן= (רש"י,  מלבי"ם ביאור המילות)|}} : רכושו של האדם החרוץ מביא לו כבוד ויקר, כי הוא יכול להתפאר בו בלי חשש. וכן {{צפ|תוכן=רכושו מוערך '''ויקר''' בעיניו, כי הוא התאמץ כדי להשיגו}} {{קטן|קטן= (אברהם גוטליב)|}} .▼

==הקבלות==▼

ע"פ רמ"ד וואלי, החצי הראשון של הפסוק רומז לעשו, {{צמ|אִישׁ יֹדֵעַ '''צַיִד'''|בראשית כה כז}}( [[ביאור:איש תם יושב אוהלים|פירוט]] ): " {{צפ|תוכן=וכן אירע לעשו, שאמר לו אביו,}} [[בראשית כז ג]]: {{צ|וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה[צָיִד]}} {{צפ|תוכן=, קסבור שיהיה צדיק וראוי לקבל האורות הראויים אל הצדיק, אבל ה' יתברך העיר את רוח רבקה, שתשלח את יעקב הצדיק ליטול את שלו, ויישאר הרשע בידיים ריקניות, כמו שאמר לו יצחק,}} {{צמ|מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה|בראשית כז לג}}{{צפ|תוכן=, כי הכיר עכשיו ביעקב שהוא היה הצדיק, ולכן יתקיימו בידו האורות וההשפעות הראויים אל הצדיק, ויאבדו מידו של עשו הרשע, בסוד: '''לא יחרוך רמיה צידו'''}} ".▼

והחצי השני רומז ליעקב, " {{צפ|תוכן=לרמוז איזהו הון המתקיים אל האדם, והוא העשוי בתמימות ובזריזות ולא בדרך רמאות, כי אדם כזה נקרא יקר, וגם נקרא הון העשוי בדרך הזה הון יקר... שעשאו על-ידי זריזותו, כעניין שנאמר,}} {{צמ|הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי|בראשית לא מ}}{{צפ|תוכן=, ונתקיים בו מה שכתוב בכאן: '''והון אדם יקר חרוץ'''}} ".▼