ויקיטקסט

ביאור:משלי יא כב: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
 העלאת ביאורים עם הבהרה
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|יא|יא כא|כב|יא כג|קטגוריההבהרה=1}}כן▼
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
{{צמ|ציטוט=נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.|משלי יא כב}}▼
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יא|יא כא|כב|יא כג|קטגוריה=1}}
|מצודות=
|תרגום=כמו '''נזם '''עשוי '''זהב''' '''באף''' של '''חזיר''', המדגיש את כיעורו ולכלוכו של החזיר ומעורר גועל - כך גם '''אשה יפה''' אשר '''הטעם''' (האופי והשכל) '''סר''' והתרחק ממנה, יופיה החיצוני רק מדגיש את כיעורה הפנימי ומעורר גועל. ▼
}}▼
 
 
== דקויות ==▼
<div class="page single_height">
בשני'''טעם''' המקרים,הוא הפנימיות[[ביאור:טעם קודמת= לחיצוניות:תכונה ניקיוןפנימית הגוףהמתגלה קודםכלפי ליופייםחוץ|התכונות שלהפנימיות התכשיטיםהמתגלות החיצונייםכלפי לוחוץ, וטובובמיוחד -טעמו השכל וההגיון של השכלהאדם]]. קודם ליופי של הגוףמטרת החיצוניהפסוק לו:היא "להדגיש את מעלת הפנימיות ('''טַעַם''') על החיצוניות ('''יופי'''): {{צפ|תוכן=הודיענו המקרא הזה, כי כאשר העדיים}} [התכשיטים] {{צפ|תוכן=טפלה לגופים, כן הגוף טפל לנפש החכמה. וכאשר לא יתייפה הגוף המשוקץ בעדיים, כן לא תתייפה נעדרת השכל ביופי הגוף. ואמר 'אשה יפה', מפני שיבחנו בני האדם היופי מן הנשים}} [אנשים בדרך-כלל מייחסים חשיבות רבה יותר לתכונת היופי כאשר הם מסתכלים על נשים] {{צפ|תוכן=, על כן הודיע, כי אישה '''סרת טעם''' לא תתייפה '''ביופי''' המראה והתואר, כאשר לא יתייפה גוף '''החזיר''' '''בנזם הזהב'''. כי כשהעיקר גרוע ופחות, לא יתעלה בטפלה...}} " {{קטן|קטן= (הרבר' יונה גירונדי)|}}. כפי שניקיון הגוף חשוב יותר מיופיים של התכשיטים החיצוניים לו, כך טוב-טעמו של השכל חשוב יותר מיופיו של הגוף החיצוני לו. יחס החשיבות בין חיצוניות לפנימיות הוא כיחס הגדלים בין נזם אחד לבין כל הגוף.▼
 
▲{{צמ|נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.|משלי יא כב}}
 
<div class="short"> <div class="tirgum">
 
כמו '''נזם זהב''', שכאשר שמים אותו '''באף''' של '''חזיר''' הוא רק מדגיש את כיעורו ולכלוכו של החזיר -
 
▲כך גם '''אשה יפה''' אשר '''הטעם''' (האופי והשכל) '''סר''' והתרחק ממנה, יופיה החיצוני רק מדגיש את כיעורה הפנימי.
 
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell dquyot longright">
 
▲==דקויות==
 
'''טעם''' הוא [[ביאור:טעם = תכונה פנימית המתגלה כלפי חוץ|התכונות הפנימיות המתגלות כלפי חוץ, ובמיוחד - השכל וההגיון של האדם]] ;   '''אישה יפה וסרת טעם''' = כשלאישה יפה אין שכל, היופי החיצוני אינו מייפה את נפשה אלא רק מדגיש את חוסר-טעמה; כמו '''נזם זהב באף חזיר''' המדגיש את לכלוכו של החזיר.
 
▲בשני המקרים, הפנימיות קודמת לחיצוניות: ניקיון הגוף קודם ליופיים של התכשיטים החיצוניים לו, וטוב-טעמו של השכל קודם ליופי של הגוף החיצוני לו: " {{צפ|תוכן=הודיענו המקרא הזה, כי כאשר העדיים}} [התכשיטים] {{צפ|תוכן=טפלה לגופים, כן הגוף טפל לנפש החכמה. וכאשר לא יתייפה הגוף המשוקץ בעדיים, כן לא תתייפה נעדרת השכל ביופי הגוף. ואמר 'אשה יפה', מפני שיבחנו בני האדם היופי מן הנשים}} [אנשים בדרך-כלל מייחסים חשיבות רבה יותר לתכונת היופי כאשר הם מסתכלים על נשים] {{צפ|תוכן=, על כן הודיע, כי אישה '''סרת טעם''' לא תתייפה '''ביופי''' המראה והתואר, כאשר לא יתייפה גוף '''החזיר''' '''בנזם הזהב'''. כי כשהעיקר גרוע ופחות, לא יתעלה בטפלה...}} " {{קטן|קטן= (הרב יונה גירונדי)|}} .
 
</div> <div class="cell hqblot longbig">
 
==הקבלות==▼
 
מדוע נבחר דווקא החזיר כמשל ל"אשה יפה וסרת טעם"?▼
 
{{צמ|'''וְאֶת הַחֲזִיר''' - כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר - טָמֵא הוּא לָכֶם|ויקרא יא ז}}▼
 
החזיר הוא אחת מהחיות הטמאות, ויש לו סימן אחד של טהרה וסימן אחד של טומאה. סימן הטהרה הוא חיצוני - מפריס פרסה; וסימן הטומאה הוא פנימי - לא מעלה גרה (יש מפרשים, שחיות שאינן מעלות גרה נחשבות לטמאות, כי הן מעכלות את מזונן על-ידי שרצים שנמצאים במעיים שלהן; {{קטן|קטן= הרב אברהם קורמן, "הטהור והמותר"|}} ). אם כך, החזיר מסמל שילוב של חיצוניות יפה עם פנימיות מקולקלת. כך הבינו גם חכמי המדרש את משמעותו הרוחנית של החזיר, בביקורתם על מלכות רומי: {{צפ|תוכן=למה הוא מושלה לחזיר? אלא, מה חזיר הזה, בשעה שהוא רודף הוא מפשיט את טלפיו, כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת, ונראית כאלו מצעת את הבימה}} {{קטן|קטן= ( [http://www.nechama.org.il/pages/285.html בראשית רבה סה א] )|}} .▼
 
ועוד: המילה גֵּרָה באה מהמילה גרון (החיה מעלה את מזונה אל פיה דרך הגרון), אך על-דרך הדרש ייתכן שהיא מסמלת גֵּרוּי יצרים: החיות הטהורות הן '''מעלות גרה''', מעלות את גירוי היצרים לקדושה, כדרכן של נשות ישראל הצנועות והטהורות; אך החזיר אינו מעלה גרה, הוא מסמל גירוי לשם גירוי בלבד, ללא שום קדושה, כדרכה של '''אשה יפה וסרת טעם'''.▼
 
-
 
אביגיל הכרמלית היתה '''אישה יפה ובעלת טעם''' (שכל):▼
 
::* [[שמואל א כה ג]]: {{צ|וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִשָּׁה '''טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר''', וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו[כָלִבִּי]}}▼
::* {{צמ|וּבָרוּךְ '''טַעְמֵךְ''' וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי|שמואל א כה לג}}▼
 
לאישה כזאת היופי הוא דבר טוב ורצוי, כמו תכשיט המעטר ומדגיש את חכמתה {{קטן|קטן= (ע"פ רמ"ד ואלי)|}} .▼
 
וכך פירשו המפרשים על {{צמ|שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל|משלי לא ל}}( [[ביאור:שקר החן והבל היופי?!|פירוט]] ).   וראו גם:<span id="qijurim22">
[[ביאור:יוון וישראל: האם היופי חשוב?|יוון וישראל: האם היופי חשוב? / חגי הופר]] .
 
ישנו פסוק נוסף שבו הגוף נחשב כתכשיט לנפש, {{צמ|הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב '''עֶדְיֵךְ''', תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי|תהלים קג ה}}.▼
 
בפסוק הקודם נאמר, {{צמ|יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע, וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט|משלי יא כא}}, ופירשו חז"ל: " {{צפ|תוכן=המרצה מעות לאשה '''מידו לידה''' בשביל שיסתכל בה - אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני, לא ינקה מדינה של גיהנם; ועליו הכתוב אומר (משלי יא):}} {{צפ|תוכן=יד ליד לא ינקה רע}} {{צפ|תוכן=- לא ינקה מדינה של גיהנם}} " {{קטן|קטן= (מסכת כלה א א, [[ביאור:בבלי ברכות דף סא|תלמוד בבלי ברכות סא.]] )|}} . כנראה שגם בימיהם, כמו בימינו, היו חשפניות, והיו גברים ששילמו להן כדי להסתכל עליהן, וחז"ל יצאו בחריפות נגד גברים אלה ( [[ביאור:יד ליד לא יינקה|פירוט]] ). הפסוק שלנו ממשיך את הרעיון ומגנה גם את החשפנית עצמה, '''אישה יפה וסרת טעם''' המבזה את יופיה כמו '''נזם זהב באף חזיר'''.
 
</div> <div class="cell ecot longcell">
 
==עצות==
 
מטרת הפסוק היא להדגיש את מעלת הפנימיות ('''טַעַם''') על החיצוניות  ('''יופי''').   יחס החשיבות בין חיצוניות לפנימיות הוא כיחס הגדלים בין נזם אחד לבין כל הגוף.  
 
על-פי הפשט, '''היופי''' בפסוק הוא גופני, והפסוק פונה לגבר ולאשה:
שורה 63 ⟵ 17:
ועל-דרך הדרש, '''היופי''' בפסוק הוא תורני - גם יופייה של התורה מתלכלך כאשר לומדיה הם בעלי מידות רעות:
 
3. {{צפ|תוכן=כי בהיות מדות הרעות קבועות באדם, נמנע הוא מלקיים התורה והמצות, וגם אם יקיימם יהיה שלא לשם שמים ובטורח גדול, ועליו נאמר '''נזם זהב באף חזיר''' וגו', כי עוד טומאתו בו מלובש תוך הקליפות;   וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עה:): "זכה - נעשית לו תורתו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם המות"}} {{קטן|קטן= ( [[%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99%20%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%94%20%D7%90%20%D7%91|שערי קדושה א ב]], וראו גם )|}}{{קטן|[[%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%95_%D7%91|משנה אבות ו ב]]}}{{קטן|)}}.
 
4. " {{צפ|תוכן=אם אתה נותן כל כסף באף חזיר, הוא הולך ומלכלכו בטיט ובצואה, ואם אינו מדיחו - מורח; כך, אם הולך תלמיד חכם אצל זונה ועושה צרכיו עמה, מקלקל תורתו, לכך נאמר: '''נזם זהב באף חזיר'''. '''אשה יפה וסרת טעם''' - אמר רבי אלכסנדרי: שמסירה תורה ממנו.    אבל כל מי שעובר על פתח ביתה ואינו מתאוה ליפיה, הקב"ה קורא לו צדיק, שנאמר {{קטן|קטן= (בפסוק הבא)|}} : '''תאוות צדיקים אך טוב'''}} " {{קטן|קטן= ( [[%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9%20%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%20%28%D7%91%D7%95%D7%91%D7%A8%29%20%D7%99%D7%90%20%D7%9B%D7%91|מדרש משלי (בובר) יא כב]] )|}}. מדרש זה מעניין במיוחד, כי הוא הופך את כיוון המשל. כשתלמיד-חכם הולך אל זונה, היינו יכולים לחשוב שהזונה היא {{צ|תוכן=אישה יפה וסרת טעם}} הנמשלת לחזיר; אולם לפי המדרש, התלמיד-חכם הוא {{צ|תוכן=אישה יפה וסרת טעם}}, טעמה של התורה סר ממנו, והוא הנמשל לחזיר!
 
▲== הקבלות ==
5. {{צפ|תוכן=בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר '''נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם'''}} {{קטן|קטן= (ר' יהושע בן לוי, [[משנה אבות ו ב]] )|}} ;   {{צפ|תוכן='''נזם זהב באף חזיר''' - שאינו משמרו אלא הולך ונובר באשפה וממאיס, כן תלמיד חכם שחסר מטעמים של תורה הוא מאוס כמנודה הזה:}} {{קטן|קטן= (ברטנורא שם)|}} .
▲1. מדוע נבחר דווקא החזיר כמשל ל"אשה יפה וסרת טעם"?
 
▲{{צמ|'''וְאֶת הַחֲזִיר''' - כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר - טָמֵא הוּא לָכֶם|ויקרא יא ז}}
</div> </div> </div>
 
▲החזיר הוא אחת מהחיות הטמאות, ויש לו סימן אחד של טהרה וסימן אחד של טומאה. סימן הטהרה הוא חיצוני - מפריס פרסה; וסימן הטומאה הוא פנימי - לא מעלה גרה (יש מפרשים, שחיות שאינן מעלות גרה נחשבות לטמאות, כי הן מעכלות את מזונן על-ידי שרצים שנמצאים במעיים שלהן; {{קטן|קטן= הרב אברהם קורמן, "הטהור והמותר"|}} ). אם כך, החזיר מסמל שילוב של חיצוניות יפה עם פנימיות מקולקלת. כך הבינו גם חכמי המדרש את משמעותו הרוחנית של החזיר, בביקורתם על מלכות רומי: {{צפ|תוכן=למה הוא מושלה לחזיר? אלא, מה חזיר הזה, בשעה שהוא רודף הוא מפשיט את טלפיו, כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת, ונראית כאלו מצעת את הבימה}} {{קטן|קטן= ( [http://www.nechama.org.il/pages/285.html בראשית רבה סה א] )|}} .
 
▲ועוד: המילה גֵּרָה באה מהמילה גרון (החיה מעלה את מזונה אל פיה דרך הגרון), אך על-דרך הדרש ייתכן שהיא מסמלת גֵּרוּי יצרים: החיות הטהורות הן '''מעלות גרה''', מעלות את גירוי היצרים לקדושה, כדרכן של נשות ישראל הצנועות והטהורות; אך החזיר אינו מעלה גרה, הוא מסמל גירוי לשם גירוי בלבד, ללא שום קדושה, כדרכה של '''אשה יפה וסרת טעם'''.
 
▲2. אביגיל הכרמלית היתה '''אישה יפה ובעלת טעם''' (שכל):
 
▲::* [[שמואל א כה ג]]: {{צצמ|וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִשָּׁה '''טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר''', וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו[כָלִבִּי]|שמואל א כה ג}}
▲::* {{צמ|וּבָרוּךְ '''טַעְמֵךְ''' וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי|שמואל א כה לג}}
 
▲לאישה כזאת היופי הוא דבר טוב ורצוי, כמו תכשיט המעטר ומדגיש את חכמתה {{קטן|קטן= (ע"פ רמ"ד ואלי)|}}. וכך פירשו המפרשים על {{צמ|שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל|משלי לא ל}}*.
<noinclude>
{{מידה טובה|מידת היופי}}
[[קטגוריה:נישואין ומשפחה בספר משלי|משלי יא כב]]
[[קטגוריה:סגלות משלי יא|משלי יא כב]]
[[קטגוריה:סיפורים מקבילים לפסוקי משלי|משלי יא כב]]
[[קטגוריה:תכשיטים|משלי יא כב]]
[[קטגוריה:משלי יא כב|משלי יא כב]]
[[קטגוריה:תהלים קג ה|משלי יא כב]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/11-22.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2007-11-25.
▲}}
 
▲ישנו פסוק נוסף שבו3. הגוף נחשב כתכשיט לנפש, גם ב{{צמ|הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב '''עֶדְיֵךְ''', תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי|תהלים קג ה}}.
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|יא|יא כא|כב|יא כג|קטגוריההבהרה=1לא}}▼
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/11-22.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/11-22}}
 
</noinclude>
 
▲{{סיכום על פסוק|משלי|יא|יא כא|כב|יא כג|קטגוריה=1}}
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_יא_כב"