ביאור:משלי ו ה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 העלאת ביאורים עם הבהרה
 העלאת ביאורים עם הבהרה
שורה 11:
הקטע עוסק באדם שהבטיח לרעהו הבטחה שאינו יכול לקיים. בפסוק ג נאמר, שהוא צריך '''להתרפס''' בפני רעהו כדי שימחל לו. מה הקשר בין עצה זו לבין '''הצבי והציפור''' שנזכרו בפסוק שלנו?
 
1. לפי רוב המפרשים, הצבי מסמל '''זריזות''', כמו ב{{צמ|וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד '''הַצְּבָיִם''' אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה|שמואל ב ב יח}} {{קטן| (רש"י)}}. ייתכן שגם הציפור מסמלת זריזות, כמו ב{{צמ|יֶחֶרְדוּ '''כְצִפּוֹר''' מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר|הושע יא יא}} {{קטן| (רלב"ג, מצודות)}}. אם כך, המשל מדגיש עד כמה זה חשוב להזדרז ולקיים התחייבויות.
 
אולם ברוב הפסוקים שבדקתי, הציפור אינה מסמלת זריזות אלא תכונות אחרות:
שורה 17:
2. בספר משלי, הציפור מסמלת '''פתיות''' - תכונה שגורמת לה להילכד בפח {{קטן|(משלי א יז-יח, משלי ז כג, וכן קהלת ט יב)}}. הצבי אינו מסמל פתיות בתנ"ך, אולם ישנו סיפור עממי על דוד, אביו של המחבר, שבו הצבי מסמל פיתיון {{קטן|([[%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%A6%D7%94_%D7%90|בבלי סנהדרין צה.]])}}: יום אחד יצא דוד לצוד ציד, בא השטן ונדמה לו כצבי, ניסה דוד לירות בו חיצים אך הוא ברח, רדף דוד אחריו ולא שם לב שהגיע לארץ פלשתים, שם ראה אותו יִשְׁבִּי הענק אחיו של גלית, תפס אותו ורצה להרגו כנקמה על הריגת אחיו. דוד חשב שהוא צד את הצבי, אך למעשה הצבי הוא שצד אותו! אם כך, ייתכן שהכתוב מזכיר את הצבי והציפור, כדי לרמוז, שעצם החתימה על הערבות היתה טעות של פתיים, וצריך להיזהר שלא לחזור על הטעות הזאת בעתיד: "ראה כמה אתה סובל עכשיו, בגלל שחתמת על ערבות! אתה כמו צבי וציפור במלכודת! אז עכשיו תעשה הכל כדי להינצל, ובפעם הבאה תיזהר ואל תהיה פתי כמו צבי וציפור!".
 
3. ייתכן שהמשל מתייחס לאופן שבו הצבי והציפור מנסים להשתחרר ממלכודת: {{צפ|תוכן='''הצבי''' הנצוד הוא ניצול בכח גופו וקרניו, '''וכציפור'''... שמניחים דבק והוא נוקש ע"י דביקת נוצותיו אל הדבק, ינצל ע"י מריטת נוצותיו הדבוקים אל המוקש. כן תינצל: או בכח גופך, או במה שתניח ממונך ומלבושך ביד מי שערבת לו|הושע יא יא}} {{קטן|([[%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%95_%D7%94|מלבי"ם]])}}.
 
4. צבי וציפור הם יצורים "חמודים" ומעוררים '''אהדה'''. כאשר הם נלכדים במלכודת ציידים, הם מנסים לעורר את רחמיהם של הציידים ולהתחנן שישחררו אותם. לפי זה, המשל בפסוק שלנו ממחיש את העצה בפסוק ג {{צ|תוכן=התרפס ורהב רעיך}}.
שורה 23:
5. הצבי והציפור הם יצורים '''צמחוניים''', ואינם מנסים לתקוף או לאיים. כך גם אדם שהבטיח הבטחה ואינו יכול לקיים, צריך לצאת מהמצב בצורה "צמחונית", ולא בצורה "טורפת" הפוגעת באחרים. כלומר, לעשות כמיטב יכולתו על-מנת להחזיר את חובותיו (ראו [[_script/wymeditor/wymeditor/iframe/default/mj-06-04|בפסוק הקודם]]), ולא להשתמט מחובותיו או להטיל אותם על אחרים.
 
6. יש שהדגישו דווקא את '''הסכנה''' שבה נמצא האדם שאינו זהיר ועירני מספיק: ""{{צפ|תוכן=ואם לאו - דמך בראשך כדם צבי ואיל, הדא היא דכתיב '''הנצל כצבי מיד'''}} {{קטן|(רבי נחמיה, [[%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA%20%D7%A8%D7%91%D7%94%20%D7%9B%D7%96%20%D7%98|שמות רבה כז ט]])}}.
 
7. ולענ"ד מדובר בשתי עצות שונות: כל עוד אתה מחוייב לרעך - "התרפס ורהב רעיך", אולם ברגע שסיימת את ההתחייבות - אל תיכנס למחוייבויות נוספות, אל תחתום שוב על ערבות, שמור על החופש שלך בקנאות! '''הצבי והציפור''' יכולים ללמד אותנו איך להישאר חופשיים: כשאנחנו מתקרבים אליהם ומנסים לאחוז אותם '''בידינו''' - הם בורחים '''מיד'''. גם אם ננסה לפתות אותם ולשכנע אותם להתקרב אלינו, הם לא יתפתו, הם ייזהרו וישמרו בקנאות על החופש שלהם. צפיה בבעלי חיים אלה תעזור גם לנו לשמור על החופש שלנו.