ביאור:משלי ד כ: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
העלאת ביאורים עם הבהרה |
העלאת ביאורים עם הבהרה |
||
שורה 7:
== דקויות ==
חכמי התלמוד קבעו שצריך ללמוד תורה בקול רם, והביאו ראיה מפסוק כב - '''כי חיים הם למוצאיהם''' - {{צפ|תוכן=פתח פיך וקרא, פתח פיך ושנה, כך שתתקיים בך... שנאמר }}{{צפ|תוכן='''כי חיים הם למצאיהם'''... אל תקרי למוצאיהם אלא '''למוציאיהם''' בפה}} {{קטן|(שמואל, [[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%20%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F%20%D7%93%D7%A3%20%D7%A0%D7%93|בבלי עירובין נד.]] ועוד מאמרים דומים שם)}}.
מסתבר שדרשת חז"ל מסתמכת על הקטע כולו, המתחיל בפסוק שלנו, ומלמד שיש להשתמש בחושים בתהליך הלמידה:
שורה 17:
משני החושים הללו, דברי-החכמה נכנסים אל תוך הלב ונספגים בלב - '''שמרם בתוך לבבך''';
ומהלב, הם יוצאים בחזרה החוצה דרך כוח הדיבור, בפסוק כב - '''כי חיים הם למוצאיהם''' - {{צפ|תוכן=אל תקרי למוצאיהם אלא '''למוציאיהם''' בפה}} - אל תסתפק בשמיעה או קריאה סבילה, אלא פתח את הפה ודַבֵּר!
כמו מעגל חשמלי, שצריך להיות סגור כדי שהזרם יזרום, גם כאן צריך ליצור "מעגל סגור" של למידה - מהמורה אל החושים אל הלב אל הפה ובחזרה אל המורה.
|