ויקיטקסט

ביאור:משלי ד כב: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ בוט: מוסיף <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
העלאת ביאורים עם הבהרה
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|ד|ד כא|כב|ד כג|קטגוריההבהרה=1}}כן▼
<noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude>
{{צמ|ציטוט=כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא:|משלי ד כב}}▼
▲{{סיכום על פסוק|משלי|ד|ד כא|כב|ד כג|קטגוריה=1}}
|מצודות='''כי '''ה'''מוצא''' חכמות התורה, '''המה''' לו ל'''חיים''' ו'''מרפא לכל בשרו'''.
|תרגום='''כי''' הדברים האלה נותנים '''חיים '''לכל מי '''שמוצא''' אותם, ובריאות '''לכל בשרו''' (גופו): ▼
}}▼
 
 
== דקויות ==▼
<div class="page single_height">
=== מי '''הם '''ומי '''מוצאיהם'''? ===
1. לפי הפשט, המילה '''הם''' מתייחסת לעצות הספציפיות שנזכרו בקטע זה (פסוקים 20-27). בקטע זה, בן שמונה פסוקים, ישנן 11 התייחסויות לאיברי גוף שונים, והוא כולל עצות לשמירה על בריאות הגוף. העצות הללו נותנות '''חיים''' לכל מי ש'''מוצא''' את הספר הזה, פותח אותו וקורא בו ומקיים את עצותיו.
 
אולם חז"ל דרשו שהמילה '''הם''' מתייחסת לכל דברי התורה, הנותנת בריאות למי שלומד אותה:▼
▲{{צמ|כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא:|משלי ד כב}}
 
2. '''למוצאיהם''' - {{צפ|לשון '''מציאה'''}} {{קטן|[[%D7%A7%D7%98%D7%A2:%D7%A8%D7%A9%22%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%93_%D7%9B%D7%91|(רש"י)]]}}. אם זכית ומצאת ספר תורה - דע שמצאת אוצר שייתן לך חיים {{קטן|(}}{{קטן|[[%D7%A7%D7%98%D7%A2:%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%93_%D7%9B%D7%91|מצודות]]; וראו גם "הקבלות")}}.
<div class="short"> <div class="tirgum">
 
3. '''למוצאיהם''' - לשון '''הוצאה''' - דברי התורה מחיים את מי שמוציא אותם בפיו ולומד בקול רם {{קטן|([[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%20%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F%20%D7%93%D7%A3%20%D7%A0%D7%93|בבלי עירובין נד א]], }}{{קטן|[[%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%A8%D7%91%D7%94%20%D7%97%20%D7%93|דברים רבה ח ד]])}}.
▲'''כי''' הדברים האלה נותנים '''חיים '''לכל מי '''שמוצא''' אותם, ובריאות '''לכל בשרו''' (גופו):
 
3.וכן, '''למוצאיהם'''דברי =התורה למימחיים שמוציאאת אותם{{צפ|מי שמוציאן לאחרים}} {{קטן|קטן= ( [[%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%A8%D7%91%D7%94%20%D7%97%20%D7%93|דברים רבה ח ד]] )|}} ומלמד, כלומר מלמד:שכן {{צפ|תוכן=כל הלומד על-מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד}} {{קטן|קטן= (ר' ישמעאל, משנה אבות ד ה)|}} .▼
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell dquyot longcell">
 
4. '''למוצאיהם''' =- למי שמְמַצֶּה אותם, מהשורשלשון '''מצהמיצוי''':, דברי התורה מקייםמחיים את מי שמְמַצֶּה אותם ומקיים כל מצוה שהוא יכול ולומד כל חכמה שהוא יכול, בלי 'לחפף': {{צפ|תוכן='''כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם''' - למי שממציא אותן, מנין? שנאמר (דברים ח א): "כל המצוה", מהו '''כל''' המצוה? - עד שתכלה כל המצות}} {{קטן|קטן= ( [[%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%A8%D7%91%D7%94%20%D7%97%20%D7%93|דברים רבה ח ד]] )|}} .▼
▲==דקויות==
 
לפי פירושים אלה, כשאדם עוסק בתורה הוא נעשה בריא יותר, גם אם הוא עוסק בנושאים שאינם קשורים כלל לבריאות הגוף, וגם אם הוא עדיין לא הספיק לקיים את הדברים שלמד! כשאדם עוסק בתורה הוא מתחבר לצד השכלי והרוחני שלו, והדבר נותן לו כוח להתמודד עם כאבים גופניים חומריים {{קטן|([[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%20%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F%20%D7%93%D7%A3%20%D7%A0%D7%93|בבלי עירובין נד א]])}}.
כי חיים '''הם''' למוצאיהם -
 
ועוד: ע"פ חז"ל, כל מצוה מתרי"ג המצוות מתאימה לאיבר בגוף האדם. ע"פ חכמי הקבלה, נשמתו של האדם מורכבת מאיברים המקבילים לאיברי הגוף, וכשהאדם מקיים מצוה, הוא מתקן את ה"איבר" הנשמתי המתאים: {{צפ|תוכן=ועל דרך זה, שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף, וממשיכין מזון הגופני, שהוא הדם, אל רמ"ח איברי הגוף, עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש, ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו.}} {{קטן|קטן= ( [[%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%94_%D7%90_%D7%90|שערי קדושה א א]] ; וראו גם שם ב ג)|}} .  ▼
0. המילה '''הם''' מתייחסות לעצות הספציפיות שנזכרו בקטע זה (פסוקים 20-27). בקטע זה, בן שמונה פסוקים, ישנן 11 התייחסויות לאיברי גוף שונים, והוא כולל עצות לשמירה על בריאות הגוף: {{צפ|תוכן=האברים בגוף האדם מופעלים ופועלים בְּרֹב חָכְמָה יחדיו, לטובת מטרה אחת - כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. ואמנם, האב לימד את בנו "לָתוּר בַּחָכְמָה". ואלה דברי האב (במגילתו): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל-נֶעְלָם אִם-טוֹב וְאִם-רָע" (קהלת יב' 14-13)}} {{קטן|קטן= (רמי ניר, 16/5/07)|}} .
 
---
▲אולם חז"ל דרשו שהמילה '''הם''' מתייחסת לכל דברי התורה, הנותנת בריאות למי שלומד אותה:
 
לפי כל הפירושים עד כאן,  המטרה העיקרית של הקטע היא השמירה על בריאות הגוף, ולשם כך יש לשמור גם על כללים של התנהגות תקינה, שהרי בריאות הנפש משפיעה על בריאות הגוף.▼
1. '''למוצאיהם''' = למי שמוצֵא אותם, מהשורש '''מצא''', המציין [[ביאור:מציאה = תוצאה לא בטוחה של חיפוש|תוצאה של חיפוש]] {{קטן|קטן= ({{צפ|תוכן=למוצאיהם - לשון מציאה}}; [[:קטע:רש"י על משלי ד כב|רש"י]] )|}} . {{צפ|תוכן=המוצא חכמות התורה, המה לו לחיים ומרפא לכל בשרו}} {{קטן|קטן= ( [[:קטע:מצודות על משלי ד כב|מצודות]] )|}} .
 
5. ואפשר גם לפרש להיפך, שהמטרה העיקרית של הקטע היא השמירה על כללי התנהגות, והקטע מקשר אותם לאיברי גוף כאמצעי זיכרון בלבד, בדומה לפסוקים אחרים בספר משלי, המלמדים שצריך לכתוב או לקשור את דברי החכמה על איברי גוף שונים, למשל {{צמ|שְׁמֹר מצותי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ|משלי ז ב}}( [[ביאור:לכתוב כדי לזכור|פירוט]] )*.▼
2. '''למוצאיהם''' = למי שמוצִיא אותם מפיו, מהשורש '''יצא''', כלומר לומד בקול רם: {{צפ|תוכן=תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש; לאחר שלש שנים שכח תלמודו... אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר '''כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא''' - אל תקרי למצאיהם אלא '''למוציאיהם''' בפה}} {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי עירובין דף נד|בבלי עירובין נד א]] )|}} , {{צפ|תוכן=מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב, שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו. מי גרם לו? על-ידי שלא היו אומרו מפיו}} {{קטן|קטן= ( [[דברים רבה ח ד]] )|}} .
 
רבי אלעזר אזכרי (חי לפני כ-400 שנה בצפת) הרחיב את הרעיון וחיבר ספר שלם שנקרא [http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kitsur/tohen.htm ספר חרדים] - ובו רשם את כל מצוות התורה, כאשר הן מסודרות לפי איברי הגוף. הנה כמה דוגמאות למצוות הקשורות לאיברים שנזכרו בפרק זה:▼
▲3. '''למוצאיהם''' = למי שמוציא אותם לאחרים {{קטן|קטן= ( [[דברים רבה ח ד]] )|}} , כלומר מלמד: {{צפ|תוכן=כל הלומד על-מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד}} {{קטן|קטן= (משנה אבות)|}} .
 
▲4. '''למוצאיהם''' = למי שמְמַצֶּה אותם, מהשורש '''מצה''': מקיים כל מצוה שהוא יכול ולומד כל חכמה שהוא יכול, בלי 'לחפף': {{צפ|תוכן='''כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם''' - למי שממציא אותן, מנין? שנאמר (דברים ח א): כל המצוה, מהו כל המצוה? - עד שתכלה כל המצות}} {{קטן|קטן= ( [[דברים רבה ח ד]] )|}} .
 
לפי פירושים אלה, כשאדם עוסק בתורה הוא נעשה בריא יותר, גם אם הוא עוסק בנושאים שאינם קשורים כלל לבריאות הגוף, וגם אם הוא עדיין לא הספיק לקיים את הדברים שלמד! כשאדם עוסק בתורה הוא מתחבר לצד השכלי והרוחני שלו, והדבר נותן לו כוח להתמודד עם כאבים גופניים חומריים: {{צפ|תוכן=אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם. חש בראשו - יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך. חש בגרונו - יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך. חש במעיו - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ג ח) רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו - יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ד כב) ולכל בשרו מרפא.   אמר רב יהודה ברבי חייא: בא וראה, שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם; מדת בשר ודם: אדם נותן סם לחבירו - לזה יפה ולזה קשה, אבל הקב"ה אינו כן: נתן תורה לישראל - סם חיים לכל גופו, שנאמר ולכל בשרו מרפא}}  {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי עירובין דף נד|בבלי עירובין נד א]] )|}} .
 
▲ועוד: ע"פ חז"ל, כל מצוה מתרי"ג המצוות מתאימה לאיבר בגוף האדם. ע"פ חכמי הקבלה, נשמתו של האדם מורכבת מאיברים המקבילים לאיברי הגוף, וכשהאדם מקיים מצוה, הוא מתקן את ה"איבר" הנשמתי המתאים: {{צפ|תוכן=ועל דרך זה, שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף, וממשיכין מזון הגופני, שהוא הדם, אל רמ"ח איברי הגוף, עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש, ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו.}} {{קטן|קטן= ( [[שערי קדושה א א]] ; וראו גם שם ב ג)|}} . 
 
▲לפי כל הפירושים עד כאן, המטרה העיקרית של הקטע היא השמירה על בריאות הגוף, ולשם כך יש לשמור גם על כללים של התנהגות תקינה, שהרי בריאות הנפש משפיעה על בריאות הגוף.
 
▲5. ואפשר גם לפרש להיפך, שהמטרה העיקרית של הקטע היא השמירה על כללי התנהגות, והקטע מקשר אותם לאיברי גוף כאמצעי זיכרון בלבד, בדומה לפסוקים אחרים בספר משלי, המלמדים שצריך לכתוב או לקשור את דברי החכמה על איברי גוף שונים, למשל {{צמ|שְׁמֹר מצותי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ|משלי ז ב}}( [[ביאור:לכתוב כדי לזכור|פירוט]] ).
 
▲רבי אלעזר אזכרי (חי לפני כ-400 שנה בצפת) הרחיב את הרעיון וחיבר ספר שלם שנקרא [http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kitsur/tohen.htm ספר חרדים] - ובו רשם את כל מצוות התורה, כאשר הן מסודרות לפי איברי הגוף. הנה כמה דוגמאות למצוות הקשורות לאיברים שנזכרו בפרק זה:
 
{{צ|מכל משמר נצור לבך}}: פרקים א-ב: מצות התלויות '''בלב''': שיאמין שיש אלוה... ליראה אותו... לאהוב את הגר.
שורה 49 ⟵ 42:
{{צ|הסר רגלך מרע}}: פרק יט: מצוות התלויים '''ברגליים''': לקום מפני אביו ואמו... לקום מפני חכם או זקן... ללוות אדם היוצא לדרך.
 
== הקבלות ==▼
6. ויש שפירשו שהרעיון העיקרי של הקטע הוא השמירה על איזון - ראו [[ביאור:פירוש פסוק כז]].
=== מציאת התורה ===
בזמנם, הספרים היו נדירים, ומציאת ספר הייתה ממש כמציאת אוצר. בפרט כשמדובר בספר תורה הכולל עצות חיוניות לחיים. כך הודיע בהתרגשות חלקיהו הכהן הגדול לשפן הסופר בימי חזקיהו, {{צמ|סֵפֶר הַתּוֹרָה '''מָצָאתִי''' בְּבֵית ה'!|מלכים ב כב ח}}*; ייתכן שבמילה '''מצאתי''' הוא התכוון לרמוז לפסוק שלנו, {{צ|כִּי חַיִּים הֵם '''לְמֹצְאֵיהֶם'''}}.
 
הכוח המרפא של קיום התורה נזכר גם ב{{צמ|וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי|דברים ז טו}}{{קטן| (ר' אליהו שץ, פירוש אליהו על משלי)}}.
</div> <div class="cell hqblot longcell">
 
▲==הקבלות==
 
=== שימוש באיברי הגוף לטוב ולרע ===
לעומת הקטע שלנו, המלמד איך לשמור על האיברים, ישנו קטע המתאר אדם שאינו שומר על איבריו, מבחינה גופנית ונפשית (משלי ו יב-טו):
 
{{צ|אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ '''עִקְּשׁוּת פֶּה'''}} - בניגוד לפסוק כד "הסר ממך עקשות פה"; {{צ|}}
 
{{צ|קֹרֵץ '''בְּעֵינָיו'''}} - בניגוד לפסוק כה "עיניך לנוכח יביטו";
 
{{צ|מֹלֵל '''בְּרַגְלָו''' מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו}} - בניגוד לפסוק כז "הסר רגלך מרע"; {{צ|}}
 
{{צ|תַּהְפֻּכוֹת '''בְּלִבּוֹ''' חֹרֵשׁ רָע בְּכָל עֵת}} - בניגוד לפסוק כג "מכל משמר נצור ליבך";
 
ועונשו יהיה בהתאם, {{צ|פֶּתַע יִשָּׁבֵר '''וְאֵין מַרְפֵּא'''}} - בניגוד לפסוק כב "ולכל בשרו מרפא" ( [[ביאור:פתע יישבר ואין מרפא|פירוט]] )*.
 
</div> </div> </div>
 
 
 
 
 
<noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|ד|ד כא|כב|ד כג|קטגוריההבהרה=1לא}}▼
[[קטגוריה:איברי גוף|משלי ד כב]]
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/04-22.html}}▼
[[קטגוריה:בריאות בספר משלי|משלי ד כב]]
[[קטגוריה:סגלות משלי ד|משלי ד כב]]
[[קטגוריה:משלי ד כב|משלי ד כב]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/04-22.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2011-04-11.
▲}}
 
<noinclude>
▲{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/04-22.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mj/04-22}}
 
</noinclude>
 
▲{{סיכום על פסוק|משלי|ד|ד כא|כב|ד כג|קטגוריה=1}}
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_ד_כב"