חוק ההתיישנות: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:תיבה|ס"ח תשי"ח, 112|חוק ההתיישנות|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_208303.pdf}}, {{ח:תיבה|145|ת"ט}}; {{ח:תיבה|תשכ"ה, 103|תיקון|http://fs.knesset.gov.il/5/law/5_lsr_208304.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"ח, 65|חוק האפוטרופוס הכללי|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_207909.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"ד, 430|תיקון מס' 3|http://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299776.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"ז, 385|תיקון מס' 4|http://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300126.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"ה, 216|תיקון מס' 5|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_313586.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"ו, 610|חוק אומנה לילדים|http://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_323013.pdf}}.

{{ח:ת}} <div style="columns: 2 auto; -moz-columns: 2 auto; -webkit-columns: 2 auto; text-align: right; padding-bottom: 1em;">

{{ח:ת}} בחוק זה –

{{ח:ת}} תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה.

{{ח:ת}} אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה.

{{ח:ת}} בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות.

{{ח:ת}} התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

{{ח:ת}} תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

{{ח:ת}} מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.

{{ח:ת}} נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

{{ח:ת}} הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

{{ח:ת}} בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה.

{{ח:ת}} בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה.

{{ח:ת}} בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו היה התובע אפוטרופוס של הנתבע או נתון לאפוטרופסותו.

{{ח:ת}} בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו היו בעלי הדין נשואים זה לזה; בנישואין שהוכרזו כדין בטלים מעיקרא או שהופקעו כדין, יראו את בעלי הדין לענין סעיף זה, כאילו היו נשואים זה לזה עד יום ההכרזה או עד יום ההפקעה.

{{ח:ת}} בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו נמצא אחד מבעלי הדין בשטח מדינה, שמחמת התנאים שהיה נתון בהם שם או מחמת היחסים שהיו שוררים בין אותה מדינה לבין מדינת ישראל לא יכול היה, הוא או בעל דינו, לקיים את הבירור המשפטי.

{{ח:ת}} הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.

{{ח:ת}} נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בסעיפים 10}} {{ח:פנימי|סעיף 12|ו-12 עד 15}}, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בסעיף 11}} – לא תסתיים לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב.

{{ח:ת}} נבצר מן התובע בשנה האחרונה של תקופת ההתיישנות להגיש את התובענה מפני שנסגר בית המשפט המוסמך לדון בה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה שנה מן היום שבו חזר ונפתח בית המשפט.

{{ח:ת}} לענין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על ידי הזכאי המקורי או על ידי חליפו או אם הזכות נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו, ובלבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות.

{{ח:סעיף|18א|תביעה בשל תקיפה מינית או התעללות|תיקון: תשס"ז, תשע"ו}}

{{ח:ת}} תקופת ההתיישנות של תביעה בתובענה שהגיש נפגע, בשל עובדות המהוות עבירה כמפורט להלן שבוצעה בו, נגד הפוגע בו שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור, לא תסתיים לפני שעברה שנה מהיום שבו פסק הדין בהליך הפלילי הפך לחלוט:

{{ח:ת}} רשאים בעלי הדין להסכים, בחוזה נפרד בכתב, על תקופת התיישנות ארוכה מן הקבועה בחוק זה, ובתביעה שענינה אינו מקרקעין – גם על תקופת התיישנות קצרה יותר מן הקבועה בחוק זה, ובלבד שלא תקצר מששה חדשים.

{{ח:ת}} נושה שיש לו על חובו ערבון, משכנתה, משכון או שעבוד כיוצא באלה, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו ליפרע מן השעבוד.

{{ח:ת}} פסק דין בתובענה שעברו עליו עשרים וחמש שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא כדי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות; ואולם פסק דין בתובענה שלפי תכנו אינו טעון ביצוע אינו נתון להתיישנות.

{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק הקרקעות העותמני|בחוק הקרקעות העותמני}}.}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין)|בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין)}}.}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|פקודת הנזיקין האזרחיים|בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944}}.}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|פקודת השטרות|בפקודת השטרות}}.}}

{{ח:ת}} בטלים –

{{ח:ת}} אין חוק זה בא לפגוע בתקופת התיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי.

{{ח:ת}} הוראות חוק זה יחולו גם על המדינה.

{{ח:ת}} שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובכלל זה תקנות לשם הקניית תוקף להוראות בדבר חישובן וארכן של תקופות ההתיישנות שנקבעו בהסכם בין ישראל ומדינה זרה, או באמנה בינלאומית שישראל צד לה, אף אם ההוראות באותו הסכם או באותה אמנה סוטות מהוראות חוק זה.