רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/קידושין/פרק ד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
הערה
שורה 61:
מתני' האומר בני זה ממזר הוא אין נאמן אפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אין נאמנין רבי יהודה אומר נאמנין:
 
גמ' מאי טעמא דרבי יהודה דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה ובן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי בצריך הכרה למאי הלכתא למיתב ליה פי שנים אילו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ליה בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס פרש"י שאם אמר נכסים שיבאו לו כשהוא גוסס נתונים לפלוני לא אמר כלום שהרי שבשעה שבאו לעולם לאו בר מתנה הוא וכן פי' ר"ח ז"ל דקיימא לן דרוב גוססים למיתה וכמת הוא חשוב ואינו יכול להקנות עכשיו נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס ואם אמר קודם לכן בני זה בכור נוטל פי שנים באלו הנכסים דאע"ג דלגבי הקנאה לא יכול לאקנויי גבי ירושת בנו הבכור חשיבי מוחזקים ולא ראויין ומתוך זה דקדק רבינו יואל ז"ל מבונ"א דגוסס אינו מגרש את אשתו אע"פ שהוא מיושב בדעתו כיון שאינו יכול ליתן מתנה דונתן בידה כתיב ובעינן דחזי לנתינה והא דתנן ב[[תוספתא אהלות]]{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}} [[מסכת שמחות א|ובמסכת שמחות פ"א]] הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נוחל ומנחיל וזוקק ליבום ופוטר מן היבום היינו מידי דממילא ולא שיעשה מעשה כמו נתינת הגט ומתנה דלענין זה הוי כמת גמור והא דאמרינן בפ' כל הגט דף כח. המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים וקאמר עלה בגמ' לא שנו אלא בזקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים אבל הגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססים למיתה לא. מיירי כשקבל השליח הגט קודם שהיה גוסס וכשהלך השליח נעשה גוסס אבל בשעה שהוא גוסס לא היה יכול לעשות שליח לגרשה והוא עצמו הקשה לדבריו מהא דאמר בפ"ק דערכין דף ו. דגוסס נודר ומקדיש ומעריך ותירץ דשמא התם משום חומרא דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ורשב"ם פירש בבבא בתרא דף קכז: בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ואין יכול לדבר ואין לו כח ליתן ומתוך פירושו משמע הא אם יש בו כח לדבר יש בו כח ליתן והקשה רבינו יואל ז"ל על זה א"כ אמאי נקט גוסס אפילו חולה בעלמא שאינו יכול לדבר כדאמר גיטין דף סז: נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו וכו' ותניא דף עא. כשם שבודקין לגיטין כך בודקין למשאות ומתנות אלא מדנקט גוסס ש"מ דאפי' יכול לדבר אין מתנתו מתנה ור"י אומר שהוא כחי לכל דבריו וגיטו גט ומתנתו מתנה כדברי רשב"ם דאין לך גוסס ועומד למות יותר משחט בו שנים או רוב שנים ורמז כתבו גט לאשתי דאמרינן בפרק מי שאחזו דף ע: דכותבין ונותנין וכן אמרינן בפרק בתרא דיבמות דף קכ. ותניא גיטין דף ע: מי שהיה מגויד או צלוב וחיה אוכלת בו ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכ"ש בדיבור גמור הוא מיושב בדעתו והא דכל הגט ראיה גדולה היא דדוקא בגוסס חיישינן שמא מת משום דרוב גוססים למיתה אבל אם יודע שהוא עדיין כמו שהניחו היה נותנו אע"פ שהוא גוסס ואם לאו בר נתינה הוא משום דחשיב כמת אפילו שלוחו נמי לא מצי יהיב ליה ומשמע נמי דוקא משום דשלח הגט למקום אחר אבל אם נתן מידו ליד האשה הוי גט דומיא דזקן דתניא בהדיה ומה שדחה ההיא דערכין משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט לאו כלום היא שהרי לדבריו אין להדיוט כלום דחשיב כמת ומה שהקשה על פירוש רשב"ם לוקמא בנשתתק לאו קושיא היא דקרא דיכיר לא מצי לאוקומא הכי דאם אינו יכול לדבר עתה וליתנם יתנם כשיתרפא להכי נקט גוסס שהוא קרוב למיתה ואינו יכול לדבר. ועוד דנקט גוסס דשכיח מחמת מיתה בסתם בני אדם אבל נשתטה ונשתתק לא שכיחי כולי האי ובפ' יש נוחלין דף קכח: אפסיקא הלכתא כר' יהודה ובפ' החולץ דף מז. נמי אמרינן מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים אמר לו לאו יש לך בנים אמר לו הן אמר לו נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך ומקשה ואבנים לא מהימן והתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה וכו' אמר רב נחמן בר רב יצחק הכי קאמר לדבריך עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק דאמר משום דעובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים. אבל ישראל מהימן וה"מ אבנו אבל אבן בנו לא מהימן כדתניא שם ר' יהודה אומר נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן וכן הלכתא:
 
==סימן יז==