רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/נדרים/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן: גמ' מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה לימא לא ר' מאיר ולא ר' יהודה דתניא טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם וטוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומקיים דף י ע"א ואסיקנא דאתיא כר' יהודה וכי א"ר יהודה בנדבה אבל בנדר לא אמר והא קתני טוב מזה ומזה נודר ומקיים תני נודב ומקיים מ"ש נדר דלא דאתי לידי תקלה נודב נמי אתי לידי תקלה רבי יהודה לטעמיה דתניא רבי יהודה אומר אדם מביא כבשתו חולין לעזרה ומקדישה וסומך ידו עליה ושוחט ושמעינן מהא דלא מיבעי ליה לכשר למינדר או לאישתבועי במידי אלא כדבעי למעבד מידי או אפילו למיתב זוזי לעניים ואפי' לפדיון שבוים וכיוצא בזה אי איתא לההוא מידי בידיה ליתיב לי' מיד ואי לא לישתוק עד דהוי בידיה ויהיב ליה ואם פוסקין צדקה והוא צריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר ומיהו אם מצוה דגופיה היא מיחייב בה ורמי עליה כגון הא דאמר אשנה פרק זה ואשנה מסכת זו וירא פן יתרשל בדבר וגם בידו לקיים הדבר שרי ליה למנדר ולזרוזי נפשיה כדרב גידל וכ"ש היכא דרגיל למישתלי ועבר על אחת ממצות לא תעשה או מתרשל בקיום עשה דשרי ליה ומצוה למינדר ולאשתבועי להחמיר עליו ולשמור ולעשות המצות ועל זה שנו חכמים נדרים סייג לפרישות. גרסינן בפרק שלישי דנדרים דף כב. אמר שמואל כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע אמר רבי אבהו מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ואתיא חדלה חדלה כתיב הכא כי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה וגרסינן נמי בפרק נערה דף עז: אמר ליה רבא לרב נחמן חזי מר הדין מרבנן דאתי ממערבא ואמר איזדקיקו רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטית א"ל יאות א"ל דתני רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא חוטא אמר רב זביד מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא לא תחדל איכא חטא: תניא לקמן דף כ. לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות אל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופו להאכילך טבלים אל תרבה שיחה עם האשה שסופו בא לידי ניאוף. [[ירושלמי נדרים א א|ירושלמי פ"ק ה"א]] אמר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר איחר אדם את נדרו פנקסו היא נפתחת מעשה באדם שאמר הרי עלי עולה ושהה להביאה ושקעה ספינתו בים:

מתני' האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכות לך אסור: גמ' ורמינהו חומר בנדרים מבשבועות וחומר בשבועות מבנדרים חומר בנדרים שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות מה שאין כן בשבועות חומר בשבועות שהשבועות חלות בין על דבר שיש בו ממש בין על דבר שאין בו ממש מה שאין כן בנדרים אמר רב יהודה באומר יאסר פי לדבורי ידי למעשיהן רגלי להילוכן כלומר נעשה כאומר דכיון שדעתו לאסור נעשה כמפרש כך. דיקא נמי דקתני פי מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך ונדרים שאין בהם ממש נמי עובר בבל יחל מדרבנן: [[ירושלמי נדרים א ד|ירושלמי ה"ד]] אתמר ידי עושה עמך אסור חרש עמו בקרקע עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית קרקע נדר עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור ולא איפשיטא.