רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/נדרים/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
==סימן א==
כל כינויי נדרים כנדרים. חרמים כחרמים. שבועות כשבועות נזירות כנזירות הא דתקינו כינויין לשבועות כי היכי דלא לימא שבועה לה'. א"כ משמע דשבועה וכינוי בלא הזכרת השם הויא שבועה וקשה דבפ' שבועת העדות משמע דלא הויא שבועה בלא הזכרת השם דתניא התם דף לה: יתן ה' אותך לאלה ולשבועה מה ת"ל לפי שנאמר ושמעה קול אלה נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה כאן בשם אף להלן בשם וכן בריש שבועות הדיינין דף לח: קאמר לימא כרבי חנינא דאמר בעינן שם המיוחד אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי אלמא לכולי עלמא אינה שבועה אלא בשם או בכנוי ותירץ ר"ת ז"ל דדוקא במושבע מפי אחרים דומיא דסוטה כמו שבועת העדות ושבועת הדיינין הוא דבעינן שם או כינוי לרבנן דרבי חנינא אבל שבועה שאוסר נפשו בלשון שבועה אפילו בלא שם ובלא כינוי מצי אסר נפשיה:
==סימן ב==
האומר לחבירו מודר אני ממך מופרש אני ממך מרוחק אני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור מנודה אני לך ר"ע היה חוכך בזה להחמיר: גמ' ואסיקנא תירוצא דמתני' הכי כל כינויי נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים ואלו הן ידות האומר לחבירו מודרני ממך וכו' וידות היכן כתיבן דכתיב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר ותניא נזיר להזיר לעשות ידות נזירות כנזירות אין לי אלא בנזירות בנדרים מנין ת"ל לנדור נדר נזיר להזיר מקיש נדרים לנזירות מה נזירות עשה ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה ידות נדרים כנדרים: האומר לחבירו מודרני אני ממך וכו' אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר איסור הנאה מאי טעמא דילמא מודרני ממך דלא משתעינן בהדך משמע מופרשני ממך דלא עבידנא משא ומתן בהדך משמע מרוחקני ממך דלא קאימנא בארבע אמות דילך משמע וכיון דמספקא לן אי לאיסור הנאה קאמר או להנך מילי דפרישנא הלכך אינו אסור לא בזה ולא בזה דאין הלשון מוכח לזה יותר מלזה והוי לתרוייהו ידים שאין מוכיחות וקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ואין לומר דמודרני ממך מוכח טפי לחד מהנך מילי מדמוכח לאיסור הנאה דאדרבה איפכא משמע מדקאמר ליה רב פפא לאביי לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים משמע דאי סבירא ליה דהויין ידים הוה אסור בהנאה אע"ג דלא אמר שאני טועם לך אלמא דיותר נוטה לשון מודרני לאיסור הנאה מלשאר מילי הלכך אם לא אמר שאני טועם לך מותר לגמרי ודייק רבא להא דשמואל דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ממתניתין דקתני שאני אוכל לך שאני טועם לך ולא קתני שאני אוכל שאני טועם שמע מינה בעינן ידים מוכיחות אבל לא אמר לך בין אמר מודרני ממך בין אמר מודר אני ממך שאני אוכל לא משמע דאמר אסור אלא מודר אני ממך דלא משתעינא בהדך אי אכילנא היום או עד יום פלוני משמע ולא חייל נדר כלל דהוה ליה ידים שאין מוכיחות וכן הלכתא כדדייק רבא ממתניתין ואיתמר נמי ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים רבא אמר לא הויין ידים והלכתא כרבא בכל דוכתא לבר מיע"ל קג"ם ואע"ג דבשילהי נזיר דף סב. ע"ש גרסינן איפכא אביי אמר לא הויין ידים רבא אמר הויין ידים גירסא דהכא עיקר כדפרישית בפרק קמא דקידושין סימן ב ושם הארכתי הלכך לא הויא יד עד דאמר מודרני ממך שאני אוכל לך ואם אמר שאני אוכל לך בלא מודרני ממך נראה דלא הוי יד דמודרני ממך הוא במקום קונם שאני אוכל לך אבל כשאומר שאני אוכל לך לחוד לאו כלום הוא אבל אם אמר אני נודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך לכאורה אפילו יד לא הוי דדוקא כשאמר מודרני ממך אסר על עצמו הנאת חבירו אע"פ שלא התפיס בדבר הנדור יד מיהא הוי אבל אם אמר אני נודר זה הלשון לשון שבועה הוא שאוסר את עצמו בשבועה ולא לשון נדר אם לא שנדר לעשות מצוה דבפיך זו צדקה ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומא דאינשי למנדר בהאי לישנא אין להקל להם וצריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:
==סימן ג==
בעי רבא יש יד לצדקה או אין יד לצדקה היכי דמי אי דאמר הדין זוזא ליהוי לצדקה והדין נמי ההיא צדקה עצמה היא אלא כגון דאמר והדין ולא אמר נמי מאי והדין נמי לצדקה הוא דקאמר או דלמא והדין להוי לנפקותא בעלמא הוא דקאמר ודיבורא הוא דלא אסקיה ולא איפשיטא ותיקו דאוריי' לחומרא:
==סימן ד==
אמר ר' יוסי בר חנינא מודר אני לך שניהם אסורין מודר אני ממך הוא אסור וחברו מותר והוא שאמר מודר אני לך מאכילה או מהנאה אבל בסתם הוויין ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים:
==סימן ה==
מנודה אני לך רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר אמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות דאינו לוקה דאם כן ליתני רבי עקיבא מחמיר מהא שמעינן דידות נדרים כנדרים מדאורייתא ואפילו למלקות ולא אמרינן אסמכתא בעלמא הוא אמר רב פפא נדינא ממך דכולי עלמא אסור משמתינא ממך דכולי עלמא שרי במאי קמיפלגי במנודה אני לך ר' עקיבא סבר לישנא דנדינא הוא ורבנן סברי לישנא דמשמתינן הוא והלכתא כרבנן דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ועוד קאמר ההוא גברא דאמר משמתינן מנכסי דבריה דרב ירמיה בר אבא אתא לקמיה דרב חסדא אמר לית דחש לה להא דר"ע דקסבר במשמתינא פליגי והא דאמר במנודה אני לך ארישא דשאני אוכל לך קאי אבל נדינא לך לחודיה שרי דלא מוכח ולא עדיף ממודר אני לך הרמב"ן ז"ל וכן מסתבר:
==סימן ו==
אמר רב גידל אמר רב האומר אשנה פרק זה אשנה מסכת זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל ואמר רב גידל אמר רב מניין שנשבעין לקיים המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא הא קמ"ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה ואמר רב גידל אמר רב האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק אחד עליו להשכים תחלה שנאמר ויאמר אלי בן אדם קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך וכתיב ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד:
==סימן ז==
רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו. אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו אמר ליה אי מיכנפין אין ואי לא מיכנפין לא שמע מינה תלת שמע מינה בעל נעשה שליח לחרטת אשתו ושמע מינה כי מכנפין אין כי לא מכנפין לא ושמע מינה לא איבעי ליה לאיניש למישרי נדרא באתריה דרביה ושמתא אפילו באתריה דרביה והקשה הר"ר אליעזר ממי"ץ אפילו שליח למה היא צריכה שליח רק שידע החכם שהנודר מתחרט יכול להתיר לו אפילו בלא דעת הנודר דהתרת החכם הויא כהפרת הבעל ותניא במסכת קידושין דף פא. אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ולא מצינו חילוק בין הפרת בעל להתרת חכם אלא בלשון ופירש הוא שאשתו של רבינא אמרה לו שיתיר לה נדריה דהלכה כרבנן דאמרי' בפרק שני דנגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו והוא חלק כבוד לרבו והלך לפניו שלא מדעתה ושאל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו להביא הדברים לפניו שלא מדעתה שמא אם היתה יודעת היתה מתביישת שאביא הדברים לפניך ואדעתא דהכי לא נתחרטה אמר ליה אי מכנפין אין כיון שאינך צריך לפרסם הדבר ולחזור אחריהם אינה מקפדת ואי לא מיכנפי ואתה צריך לחזור אחריהם ולפרסם הדבר היא מתביישת ואדעתא דהכי לא נתחרטה ורשב"ם הקשה אם מועיל היתר שלא בפני הנודר אמאי אמרינן בגיטין בפ' השולח דף מו. נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין תשלח שליח ולא תתבזה ותירץ ר"ת דאף על ידי שליח יש ביזוי כדאמרי' בכתובות פ' אלמנה ניזונת דף צו. אלמנה מוכרת שלא בבית דין לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אלמנותו בבית דין ואמאי תשלח שליח ויתנו לה רשות למכור אלא דודאי אף על ידי שליח יש ביזוי כל שכן הכא שאינה רוצה שתתבזה שיאמרו עליה שהיא נדרנית וכן הורה רבי שמשון ז"ל דאם שלח אדם חרטת נדרו בכתב לחכם דמתיר שלא בפניו והביא ראיה מההיא דהפרת בעל דפ' בתרא דקידושין דף פא.:
==סימן ח==
מתני' כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן: גמ' מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה לימא לא ר' מאיר ולא ר' יהודה דתניא טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם וטוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומקיים דף י ע"א ואסיקנא דאתיא כר' יהודה וכי א"ר יהודה בנדבה אבל בנדר לא אמר והא קתני טוב מזה ומזה נודר ומקיים תני נודב ומקיים מ"ש נדר דלא דאתי לידי תקלה נודב נמי אתי לידי תקלה רבי יהודה לטעמיה דתניא רבי יהודה אומר אדם מביא כבשתו חולין לעזרה ומקדישה וסומך ידו עליה ושוחט ושמעינן מהא דלא מיבעי ליה לכשר למינדר או לאישתבועי במידי אלא כדבעי למעבד מידי או אפילו למיתב זוזי לעניים ואפי' לפדיון שבוים וכיוצא בזה אי איתא לההוא מידי בידיה ליתיב לי' מיד ואי לא לישתוק עד דהוי בידיה ויהיב ליה ואם פוסקין צדקה והוא צריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר ומיהו אם מצוה דגופיה היא מיחייב בה ורמי עליה כגון הא דאמר אשנה פרק זה ואשנה מסכת זו וירא פן יתרשל בדבר וגם בידו לקיים הדבר שרי ליה למנדר ולזרוזי נפשיה כדרב גידל וכ"ש היכא דרגיל למישתלי ועבר על אחת ממצות לא תעשה או מתרשל בקיום עשה דשרי ליה ומצוה למינדר ולאשתבועי להחמיר עליו ולשמור ולעשות המצות ועל זה שנו חכמים נדרים סייג לפרישות. גרסינן בפרק שלישי דנדרים דף כב. אמר שמואל כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא רשע אמר רבי אבהו מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ואתיא חדלה חדלה כתיב הכא כי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה וגרסינן נמי בפרק נערה דף עז: אמר ליה רבא לרב נחמן חזי מר הדין מרבנן דאתי ממערבא ואמר איזדקיקו רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטית א"ל יאות א"ל דתני רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שמקיים נקרא חוטא אמר רב זביד מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא לא תחדל איכא חטא: תניא לקמן דף כ. לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות אל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופו להאכילך טבלים אל תרבה שיחה עם האשה שסופו בא לידי ניאוף. ירושלמי פ"ק ה"א אמר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר איחר אדם את נדרו פנקסו היא נפתחת מעשה באדם שאמר הרי עלי עולה ושהה להביאה ושקעה ספינתו בים:
==סימן ט==
מתני' האומר קונם קונח קונס הרי אלו כנויין לקרבן פירוש למתפיס בקרבן חרק חרף חרך הרי אלו כנויין לחרם. נזיק נזיח פזיח הרי אלו כנויין לנזירות. שבותה שקוקה נדר במומי נדר במוהי הרי אלו כנויין לשבועה: גמ' תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אמר במומי לא אמר כלום במומתא לא אמר כלום מומי מומתא הרי אלו כנויין לשבועה:
==סימן י==
מתני' לחולין שאוכל לך לכשר לדכי טהור טמא נותר פיגול אסור כאימרא כדירים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי מזבח אע"פ שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן רבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום: גמ' סברוה מאי לחולין לא חולין ליהוי אלא קרבן מני מתניתין אי ר"מ הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן קידושין דף סא. ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי אלא רבי יהודה היא: תניא חולין החולין כחולין בין שאומר שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר לא חולין שאוכל לך אסור לחולין לא אוכל לך מותר רישא מני ר' מאיר היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דאילו לרבנן כיון דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן החולין כחולין שלא אוכל לך אסור דמשמע מה שלא אוכל לך יהא חולין הא מה שאוכל לך לא יהא חולין אלא קרבן אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והא תנן לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר אוסר וקשיא לן הא לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן ואמר ר' אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך הכא נמי הכי קאמר לא חולין ליהוי לך לפיכך לא אוכל לך ושני רב אשי הא דאמר לחולין בשב"א הא דאמר לחולין בפת"ח דמשמע לא ליהוי חולין אלא קרבן הרב אלפס זכרונו לברכה כתב בתשובה דהלכה כרבנן דלא בעינן תנאי כפול לחולין בפת"ח שאוכל לך אסור דמשמע לא חולין יהא אלא קרבן. מה שאוכל לך וכן החולין חולין כחולין שלא אוכל לך אסור דמשמע מה שלא אוכל לך יהא חולין הא מה שאוכל לך יהא קרבן ובעל הלכות ור"י פסקו דהלכה כר"מ דבעינן תנאי כפול וכן עמא דבר ואע"ג דאמרינן בשילהי שבועת העדות דף לו: דר' מאיר אית ליה מכלל לאו אתה שומע הן באיסורא ונדרים איסורא הוא היה אומר ר"ת דנדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא כיון דאמר שאוכל לך או אהנה ממך ועי"ל כיון דאמר. בנדרים הלך אחר לשון בני אדם דין ממונא אית להו הלכך לחולין שאוכל לך מותר וכן לחולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר אבל לא חולין שאוכל לך אסור אף לר' מאיר דהוי כאילו אמר קרבן מה שאוכל לך וכן לקרבן אם אוכל לך דאסור דנעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך וכן לחולין בפת"ח לא אוכל לך אסור: מתני' האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאני אוכל לך אסור ור' יהודה מתיר קרבן כקרבן הקרבן שאוכל לך אסור לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר: גמ' והא תניא מודים חכמים לר' יהודה באומר הא קרבן הא עולה הא חטאת הא מנחה הא תודה הא שלמים שאוכל לך מותר שלא נדר זה אלא בחיי קרבן לא קשיא הא דאמר הקרבן והא דאמר הא קרבן בשתי מלות מ"ט בחיי קרבן קאמר וכן הלכתא:
==סימן יא==
מתני' האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכות לך אסור: גמ' ורמינהו חומר בנדרים מבשבועות וחומר בשבועות מבנדרים חומר בנדרים שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות מה שאין כן בשבועות חומר בשבועות שהשבועות חלות בין על דבר שיש בו ממש בין על דבר שאין בו ממש מה שאין כן בנדרים אמר רב יהודה באומר יאסר פי לדבורי ידי למעשיהן רגלי להילוכן כלומר נעשה כאומר דכיון שדעתו לאסור נעשה כמפרש כך. דיקא נמי דקתני פי מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך ונדרים שאין בהם ממש נמי עובר בבל יחל מדרבנן: ירושלמי ה"ד אתמר ידי עושה עמך אסור חרש עמו בקרקע עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית קרקע נדר עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור ולא איפשיטא.
| |||