האמונות והדעות/מאמר ח/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף

אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר. הודיענו אלהינו על פי נביאיו שיגאלנו, קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנו בו, ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב (מצפון ומים), ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו בה, ונהיה סגולתו ונחלתו. כאמרו (זכריה ח) הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים. והרחיבו נביאיו בענין הזה, עד שכתבו בו ספרים רבים. ולא הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא הראשון משה רבינו עליו השלום עמדנו על המועד הזה, שאמר בתורה (דברים ל), ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך וגו'. ושאר מה שכתוב בפרשה עד סופה. והעמידו האותות והמופתים על זה וקבלנוהו. והסתכלתי בענין הזה בדרך העיון, ולא היה בו דבר שצריך לדקדק ולחלק כי אם ענין אחד, אזכור אותו באמצע המאמר הזה. אבל שרש הגאולה הוא חייב מפנים רבים, מהם קיום אותות משה, אשר החל ובשר בהם. והאותות אשר יתקיימו לישעיה, וזולתו מהנביאים אשר בשרו בהם, ושהשולח אותם משלימם בלי ספק, כמו שאמר (ישעיה מ"ד) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ומהם שהוא צדיק לא יעול. וכבר הביא על האומה הגולה הגדולה הזאת אצלנו הארוכה, ובלי ספק כי קצתה לעונש וקצתה לנסיון, ולכל אחד משני הענינים מדה בתכלית, ולא יתכן שיהיה באין תכלית. וכאשר תכלה, יתחייב שירפו מאלה, ושישלם גמול אלה. כמו שאמר (שם מ') כי נרצה עונה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה. ומהם שהוא נאמן בכל מועדיו, יקים דברו ויעמיד מצותו, כמו שאמר (שם) יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. ומהם שנקיש המועדים האלה למועד הראשון שיעדנו בהיותנו במצרים, שיעדנו שידין את לוחצינו ומעבידינו, ושיתן לנו רכוש גדול בלב'. והוא אמרו (בראשית ט"ו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וכבר ראו עינינו מה שעשה לנו מקריעת ים סוף והמן והשלו, ומעמד הר סיני ועמידת השמש והדומה לזה. כל שכן שיעדנו בדברים הגדולים העצומים מהטובה וההצלחה והגדולה והנצח והכבוד, אשר שמם כפל מה שהגיענו מן העוני והשפלות. כאמרו (ישעיה ס"א) תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו. ודמה מה שעבר עלינו לרגע קטון, ומה שיגמלנו עליו רחמיו הגדולים. כמ"ש (שם נ"ד) ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. ועל הנסיון והבחינה במה שעבר, הוא עתיד לעשות לנו כפלים על מה שיעדנו, מה שלא יוכל לספרו מהרה. כמו שאמר (דברים ל') והטיבך והרבה מאבותיך. ובעבור זה שונה לנו זכר יציאת מצרים במקומות רבים מהתורה, ומזכירנו מה שראינוהו. ואם נשאר דבר ממה שעשה לנו בגלות מצרים שלא הזכירו בפי' בגאולה הזאת, הוא נכנס תחת מאמרו, (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ועל כן אנחנו סובלים ומיחלים מה שיעדנו, לא נקוץ ולא נקצוף אך נוסיף חוזק ואומץ, כמו שאמר חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים ליי' וגו'. ומי שרואה אותנו בענין הזה הוא תמה עלינו או חושב אותנו לכסילים, מפני שלא נסה כאשר נסינו, ולא האמין כאשר האמננו, והוא כמי שלא ראה זריעת החטה, וכשהוא רואה מי שמשליך אותה בבקעת האדמה לצמוח, יחזיקנו לכסיל ואיננו מכיר כי הוא הכסיל, אלא בעת הקציר כשתשוב המדה עשרים או שלשים, וכן דמה הכתוב ואמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. וכמו מי שלא ראה מעולם גדול בנים והוא לועג למי שהוא רואה שמגדל בן וסובל כל טרחיו, ואומר אי זה דבר יקוה מזה, וכאשר יגדל וילמד החכמות ויהיה מלך וינהיג החילהחילי', ידע האדם ההוא כי לנפשו לעג, ובדמות הענין אשר נקוה לבן זכר, הוא מה שאמר בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר.