נועם אלימלך/פרשת תרומה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פרשת תרומה: עריכה - חצי הדרוש האחרון
שורה 77:
וזהו דאמרינן בגמרא {{צ|שלשה דברים נתקשה משה רבינו ע"ה: שרצים ומנורה וקידוש החודש}}, רמז לשלש דברים הנ"ל שחייב האדם להתנהג בהם, דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך, ושפלות עצמו, וכן בכל יום תמיד, ובכל זה צריך להיות הצנע לכת בסתר ולא בגלוי בהתבודדות יחידי בכל מעשיו לעבודתו ית"ש, וזהו רמז {{צ|שרצים}}, ע"ד שאמר התנא "ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה", זה שפלות האדם, ו{{צ|מנורה}} רמז לרוממות אל יתברך כנ"ל, ו{{צ|קידוש החודש}} רמז שצריך האדם לחדש בכל יום הקדושה הזאת לקדש עצמו במחשבות הנ"ל, וזה שאמרו חז"ל {{צ|נתקשה משה}}, תתקשה הוא לשון "מקשה תעשה", ופירש רש"י ז"ל "עשת של זהב", דהיינו חתיכה אחת, רמז שזה קשה מאוד לצמצם הדבר ביחידי כנ"ל, עד שהראהו השי"ת מתוך האש, ר"ל שעם האש והתלהבות ובהירות שיתלהב לעבודתו ית"ש תוכל לפעול הכל, ר"ל הבא לטהר מסייעין לו.
 
וזהו {{צ|לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא}}, פירוש שצריך לקרוא להשי"ת בתחילה בתשובה ותפילה וחרטה על עוונותיו, {{צ|ושליש במשנה}}, פירוש משנה דהיינו כפול, לכפול הנהגות כנ"ל, דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך ושפלות עצמו כנ"ל, {{צ|ושליש בתלמוד}}, רמז אחר שיתנהג כן ויהיה גמור בצדקו יבוא למדריגה גדולה, ע"ד שאמרו {{צ|גמרא גמור זמורתא תהא}}, י"ל שרמזו לדברינו הנ"ל, שאחר שיהיה גמור בצדקו וזהו {{צ|גמרא גמור}} לשון גמר, {{צ|זמורתא תהא}}, פירוש תזכה למדריגה להלל להשי"ת ב"ה בשירות ותשבחות כמו דוד המלך ע"ה. וזהו {{צ|שלש אמות}}, רמז על שילוש שנותיו של אדם כנ"ל.
 
ורמז {{צ|חמשה אמות מיסוד לסובב}}, דאיתא בגמרא {{צ|מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין}}, י"ל רמז על שני מדריגות הצדיקים, דאמר הכתוב {{צ|את המשכן תעשה עשר יריעות אורך היריעה האחת כ"ח באמה ורוחב ארבע באמה, ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן עשתי עשרה יריעות אורך היריעה שלשים באמה ורוחב ארבע כו׳, וחברת כו׳, וכפלת את היריעה השישית אל מול פני האהל}}, יש לומר בדרך רמז על שני מדריגות הצדיקים, דיש צדיק העובד השי"ת מנעוריו וממשיך תמיד חסדים, וזה רמז {{צ|עשר יריעות}}, רמז להקדושה העליונה הנקרא בשם "עשר", והצדיק הזה הוא תמיד עבודתו בהם להמשיך החסדים, וזהו רמז {{צ|כ"ח באמה ורוחב ארבע באמה}}, דהשם הויה ב"ה וב"ש הוא ד' אותיות והמילוי הוא כ"ח אותיות, והשם הויה ב"ה הוא כולו רחמים והמילוי הוא קצת דין, והצדיק הזה צריך להמתיק שגם המילוי יהיה כולו רחמים. וזהו {{צ|ועתה יגדל נא כח ה׳}}, {{צ|[כח ה']}}רמז להמילוי הויה ב"ה שהוא כ"ח אותיות, {{צ|יגדל נא}}, דהיינו שיתמלא כולו רחמים.
שורה 83:
ויש צדיק ההולך בגבורות, דהיינו שמסגף עצמו בעינויים וסיגופים על חטאת נעוריו ועי"ז הוא משבר כח הדינים וממתיקם, ולזה רמז {{צ|עשתי עשרה יריעות עזים}}, רמז לסטרא אחרא שהיא אחד עשר יריעות עזים, דכל יתר כנטול דמי כידוע<ref>ר"ל עשר הוא כח הקדושה כנ"ל, וכח הטומאה הוא י"א, בבחינת יתר כנטול.</ref>, וכנגד זה יש צדיק שמשבר את כחם וממתיקם, והצדיק הזה הוא פועל תיקון השכינה בגלות המר הזה. ולזה רמז {{צ|שלשים באמה ורוחב ארבע באמה}}, והוא גימטריא "דל", שהשכינה בגלות המר הזה נקראת "דלה", וזהו רמז {{צ|לאוהל על המשכן}}, שעושה לבושים להשכינה להעלותה אל המשכן.
 
וזה רמז למה שאמרו חז"ל {{צ|עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים ובינונית אחד מחמשים}}, לכאורה עין רעה אינו נותן כלום,? אך הענין הוא רמז לדברינו הנ"ל, {{צ|עין יפה}} רמז להצדיק הממשיך תמיד חסדים, ע"ד הנ"ל "עשר יריעות ורוחב כל יריעה הוא ארבע באמה" ונמצא הוא ארבעים, {{צ|עין רעה}} רמז להצדיק השני הנותן עינו פקיחא להמתיק הדינים רעים, וזה רמז {{צ|אחד מששים}}, ע"ד דאיתא בספר<ref>כנראה צ"ל דאיתא בספרים טעם למה...</ref> למה שאנו אומרים בשעת ברכת כהנים "רבש"ע חלום חלמתי", הטעם שהחלום הוא אחד מששים בנבואה והכהנים הוא כולו נבואה, שמטעם זה אסור להסתכל בידי הכהנים שהשכינה שורה בידיהם, ולכן אנו אומרים רבש"ע כדי לבטל החלום בששים, וכן הצדיק הממתיק דינים, הוא צריך להמתיקם בשורשם ונמצאים בטלים בששים.
 
וזהו {{צ|מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים}}, כי {{צ|מ"ם}} רמז לעין יפה, הוא הצדיק הממשיך כולו חסדים, {{צ|וסמ"ך}} רמז להצדיק הממתיק הדינים כנ"ל, {{צ|בנס היו עומדים}}, לשון הרימו נס, דהיינו שהצדיקים הללו צריכין לעלות ולהגביה הדבר הזה למעלה למעלה, וזה רמז {{צ|שבלוחות}}, שהלוחות קודם החטא לא היו רק לוח אחד, שאז לא היה צריך להמתיק הדינים, ואחר חטא העגל, שאותיות "עגל" הוא "עריות, גזל, לשון הרע", נתחלקו הלוחות ונעשו חמשה מול חמשה, דהיינו חמשה דברות הם כולו דביקות, אנכי ה׳ וכו׳, וחמשה דברות שהם לא תנאף כו׳ הם הנוגע לבריות, ומחמת חטא היה כח להס"א להיות לה אחיזה לכן צריך להמתיקם. וזה רמז ג"כ שני לוחות שנתחלקו, רמז לשני הצדיקים הנ"ל, האחד הממשיך חסדים והשני שקלקל ח"ו ועובד בגבורה להמתיק הדינים כנ"ל, וזהו {{צ|מ"ם וסמ"ך שבלוחות כו׳}}.
 
ויש צדיק שמתקן את עצמו בעבודתו שאוחז בשני המדריגות, שממשיך חסדים וממתיק גבורות, וזה נקרא בינוני שהוא ממוצע בין ב׳ מידות, וזה בינוני אחד מחמשים, שהוא כלול מחמשים, דהיינו ב׳ מדריגות החמשה שבלוחות הנ"ל, שכל דבר הוא כלול מעשרה ונמצא הוא חמשים. וזהו וחמושים עלו בני ישראל, ופירש רש"י ז"ל אחד מחמשה שהיו ישראל בינונים כנ"ל. וזהו שאמר כגון אנו בינונים ואמר ליה לא שביק מר חיי לכל בריה, פירוש כשאתה בינוני ואתה ממתיק הדינים ולא שביק להם חיי כלל, דהס"א נקרא חי כמ"ש במ"א, וזהו וחברת חמש כו׳ וכפלת היריעה הששית מהעשתי עשרה יריעות הנרמזים לס"א כנ"ל, תכפול אותם כדי שיהיה אחר שתכפול רק עשרה עם היריעה הכפולה, ונמצא אתה מעלה אל הנרמזות בעשר ונמתקים הדינים, אל מול פני האהל דהיינו אל הקדושה. וזה רמז חמש אמות מיסוד לסובב, רמז שצריך האדם לעשות לעצמו יסוד כנ"ל, ואח"כ לעבוד ולתקן עצמו במדריגתו למדריגת חמשה כנ"ל, דהיינו מדריגות בינוני, ועל כל זאת צריך אמה סובב כנ"ל, לסבב על מדריגות הללו בכל יום תמיד.