נועם אלימלך/פרשת תרומה: הבדלים בין גרסאות בדף

▲'''ועשית קרשים כו' עשרים קרש לפאת נגבה תימנה'''. פירוש דהנה האדם העושה מצוה צריך לעשותה בשני בחינות, דהיינו א' שיעשנה כתקנה וכהלכתה, והב' שישמור עצמו שיעשה טוב ולא יחטא, שלא יהיה בהמצוה שום פניה ואיזה חטא ח"ו, המצוה נקראת בשם עשר כנ"ל, ואמר עשרים קרש תעשה, דהיינו שתעשה המצוה בשני פעמים עשר, דהיינו לפאת נגבה תימנה, ר"ל דנגב הוא לשון נגד, ר"ל שתשמור עצמך מפאת נגב תימנה, דהיינו ממה שהוא התנגדות התימן, דתימן הוא רמז על חכמה, ותשמור עצמך מכל פניה דהוא התנגדות המצוה ותעשה אותה בתכלית השלימות וק"ל.

▲'''ועשית את המזבח''' כו' חמש אמות כו׳ ושלש אמות קומתו. פירש רש"י ז"ל נאמר כאן רבוע ונאמר בפנימי רבוע מה להלן גבהו פי שנים כארכו כו' ומה אני מקיים שלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. לכאורה ה"ל לפרש בפסוק גבהו של המזבח כולו יחד היה עשרה אמות עם הקרנות, ולמה אינו מזכיר הכתוב רק שלש אמות של הקומה מהסובב. ונ"ל דהתורה הקדושה רמזה לנו בדברים האלה לדעת דרכי ה׳ אשר נלך בה כל הימים אשר אנחנו קיימים על האדמה, דהנה המזבח היה לו אמה יסוד, דעיקר התחלת עבודת הבורא ב"ה צריך האדם לעשות יסוד אמה, דאמה היא דבר יחידי ואין בה שום ריבוי, כמו כן האדם בהתחלת עבודתו ית"ש צריך התבודדות לעצמו יחידי, דהיינו שצריך לצמצם את עצמו בכל מעשיו להיות בהם הצנע לכת עם ה׳ שלא להיראות בהם בפני בני אדם, כי בקל יכול לבוא בהם לידי פניות וגאות בעשותו את מעשיו בגלוי.

▲וזהו שאמר דוד המלך ע"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פירוש מה גדלו חסדך עם האדם אשר פקדת על הארץ להיות מצפין את עצמו בהצנע לכת עם ה׳, וע"י זה יכול להיות רב טוב בלי שום פניה וגאות.

▲וזהו דרשו ה׳ בהמצאו, פירוש דהנה השי"ת ב"ה מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה, וכשעלה ברצונו יתברך לברוא את העולם להטיב לברואיו, היה צריך לצמצם עצמו כדי לפנות מקום להמציא את ברואיו, כמו כן צריך האדם לצמצם עצמו, וזהו דרשו ה׳ בהמצאו, ר"ל באופן זה בהמצאו, כמו שהמציאך ע"י צמצום כן תצמצם עצמך לדרוש אותו ית"ש כנ"ל. וזה רמז אמה יסוד, צדיק יסוד עולם.

▲ואחר שעלה המזבח בגבהו חמשה אמות היה הסובב, רמז דהנה האדם מיד בקומו ממטתו צריך להתלבש עצמו ביראתו יתברך, לחשוב רוממותו וגדולתו יתברך, ולחשוב ולראות שפלות עצמותו איך הוא שפל ונבזה עפר מן האדמה יסודו מעפר וסופו לעפר, וזהו רמז ואת המנורה נוכח השולחן, דהמנורה היא רמז לאורות העליונים ורוממות אל ית"ש, והשולחן הוא רמז לפסולת הגשמיות, וצריך להיות זה מול זה, דהיינו לחשוב שניהם יחד, רוממות אל ב"ה וגדלותו ושפלות עצמו וגריעותו, וזהו מנורה נוכח השולחן. וכל זה יעשה האדם, יתנהג כן בכל יום ויום יחזור ויחשוב בכל יום תמיד כתחילתו ביום ראשון, וזה נקרא בשם סיבוב, כאדם המסבב והולך אל מקומו שב וסובב, וזה היה רמז המזבח כנ"ל, שצריך האדם במנהגו הישר לסבבו בכל יום תמיד, ואחרי שיתנהג כן ימים רבים יזכה להיות קומה שלימה, וזהו רמז שלש אמות קומתו זהו סובב של המזבח.

▲וזהו דאמרינן בגמרא שלשה דברים נתקשה משה רבינו ע"ה: שרצים ומנורה וקידוש החודש, רמז לשלש דברים הנ"ל שחייב האדם להתנהג בהם, דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך, ושפלות עצמו, וכן בכל יום תמיד, ובכל זה צריך להיות הצנע לכת בסתר ולא בגלוי בהתבודדות יחידי בכל מעשיו לעבודתו ית"ש, וזהו רמז שרצים, ע"ד שאמר התנא ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, זה שפלות האדם, ומנורה רמז לרוממות אל יתברך כנ"ל, וקידוש החודש רמז שצריך האדם לחדש בכל יום הקדושה הזאת לקדש עצמו במחשבות הנ"ל, וזה שאמרו חז"ל נתקשה משה, תתקשה הוא לשון מקשה תעשה, ופירש רש"י ז"ל עשת של זהב, דהיינו חתיכה אחת, רמז שזה קשה מאוד לצמצם הדבר ביחידי כנ"ל, עד שהראהו השי"ת מתוך האש, ר"ל שעם האש והתלהבות ובהירות שיתלהב לעבודתו ית"ש תוכל לפעול הכל, ר"ל הבא לטהר מסייעין לו.

▲וזהו לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא, פירוש שצריך לקרוא להשי"ת בתחילה בתשובה ותפילה וחרטה על עוונותיו, ושליש במשנה, פירוש משנה דהיינו כפול, לכפול הנהגות כנ"ל, דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך ושפלות עצמו כנ"ל, ושליש בתלמוד, רמז אחר שיתנהג כן ויהיה גמור בצדקו יבוא למדריגה גדולה, ע"ד שאמרו גמרא גמור זמורתא תהא, י"ל שרמזו לדברינו הנ"ל, שאחר שיהיה גמור בצדקו וזהו גמרא גמור לשון גמר, זמורתא תהא, פירוש תזכה למדריגה להלל להשי"ת ב"ה בשירות ותשבחות כמו דוד המלך ע"ה. וזהו שלש אמות, רמז על שילוש שנותיו של אדם כנ"ל.

▲ורמז חמשה אמות מיסוד לסובב, דאיתא בגמרא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, י"ל רמז על שני מדריגות הצדיקים, דאמר הכתוב את המשכן תעשה עשר יריעות אורך היריעה האחת כ"ח באמה ורוחב ארבע באמה ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן עשתי עשרה יריעות אורך היריעה שלשים באמה ורוחב ארבע כו׳ וחברת כו׳ וכפלת את היריעה השישית אל מול פני האהל, יש לומר בדרך רמז על שני מדריגות הצדיקים, דיש צדיק העובד השי"ת מנעוריו וממשיך תמיד חסדים, וזה רמז עשר יריעות, רמז להקדושה העליונה הנקרא בשם עשר, והצדיק הזה הוא תמיד עבודתו בהם להמשיך החסדים, וזהו רמז כ"ח באמה ורוחב ארבע באמה, דהשם הויה ב"ה וב"ש הוא ד' אותיות והמילוי הוא כ"ח אותיות, והשם הויה ב"ה הוא כולו רחמים והמילוי הוא קצת דין, והצדיק הזה צריך להמתיק שגם המ,לוי יהיה כולו רחמים. וזהו ועתה יגדל נא כח ה׳, רמז להמילוי הויה ב"ה שהוא כ"ח אותיות, יגדל נא, דהיינו שיתמלא כולו רחמים.

▲ויש צדיק ההולך בגבורות, דהיינו שמסגף עצמו בעינויים וסיגופים על חטאת נעוריו ועי"ז הוא משבר כח הדינים וממתיקם, ולזה רמז עשתי עשרה יריעות עזים, רמז לסטרא אחרא שהיא אחד עשר יריעות עזים, דכל יתר כנטול דמי כידוע, וכנגד זה יש צדיק שמשבר את כחם וממתיקם, והצדיק הזה הוא פועל תיקון השכינה בגלות המר הזה. ולזה רמז שלשים באמה ורוחב ארבע באמה, והוא גימטריא "דל", שהשכינה בגלות המר הזה נקראת "דלה", וזהו רמז לאוהל על המשכן, שעושה לבושים להשכינה להעלותה אל המשכן.