נועם אלימלך/פרשת תרומה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פרשת תרומה: עריכה - קטעים 4 ו-5
←‏פרשת תרומה: עריכה - קטע מס' 7
שורה 22:
'''או יאמר''' {{צ|מה גדלו מעשיך ה׳}}, דיש לדקדק בפסוק שאמר {{צ|שמן למאור וכו׳ אבני שוהם לאפוד}}, ונמצא מפרש הפסוק כל דבר מאלו לאיזה צורך הם באים, ולגבי זהב וכסף סתם הכתוב ואינו מפרש לאיזה צורך הם באים. אך הענין דדרשו חז"ל {{צ|ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך כו׳ ופירשו בכל ממונך}}, ויש לדקדק למה לא אמר בפירוש "בכל ממונך", ולמה שינה הכתוב לכתוב "מאודך", אך שהתורה הקדושה רמזה לנו עוד דבר אחד, דהנה השי"ת ברוב רחמיו נתן לנו רשות להנות קצת בעוה"ז מכסף וזהב לצורכינו, אך לזה צריך שימור גדול ליזהר מאד מאד להתנהג כשורה בממונו, וזהו ששינה הכתוב לכתוב "בכל מאודך" ופירשו חז"ל "בכל ממונך", רמז לדברינו הנ"ל, שיזהר מאוד מאוד בממונו שלא יבוא בהם לידי תקלה ח"ו, וצריך האדם לעמוק<ref>הכוונה להעמיק</ref> במחשבותיו שלא יימצא בממונו שום עול ועוון, ולכן לא נאמר בכסף וזהב לאיזה צורך, דרמז דניתן רשות ג"כ להנות בני אדם קצת בממונם לצורכיהם.
 
וזהו {{צ|מה גדלו מעשיך כו׳ מאד}}, פירוש בעניני ועסקי ממונו שנאמר בהם בכל מאודך, {{צ|עמקו מחשבותיך}}, צריך לעמוק בהם במחשבותיו שלא יכשל בהם, לקיים בהם "בכל מאודך". וק"ל.
 
 
שורה 29:
וזהו פירוש המשנה {{צ|אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס}} בעוה"ב, היינו שמצפים לתשלום שכר, {{צ|אלא היו כעבדים כו'}}, ר"ל שתהיו כ"כ צדיקים שתהיה לכם השכר מיד בשעת עשיית המצוות כנ"ל, דהיינו התדבקות ע"י המצוות תמשיכו את התענוג לכם.
 
וזהו {{צ|ויקחו לי תרומה}}, ר"ל שתזכו להנות מזיו שכינתי בעוה"ז, וזהו כמו תרומה והפרשה מעוה"ב, וזהו {{צ|ויקחו לי - לשמי}}, דהיינו שתקחו ותמשיכו את הבורא ב"ה אצליכם ותהנו מזיו שכינתו. ומפרש הכתוב מי הוא שזוכה אל מדריגה זו ואל מי אני מדבר? דהיינו {{צ|מכל איש אשר ידבנו לבו}}, דהיינו שנדב לבו לעבוד את הבורא ב"ה במחשבות טהורות ודביקות הבורא ב"ה, {{צ|תקחו את תרומתי}}. וק"ל.
 
 
'''או יאמר''' {{צ|ויקחו לי תרומה}}. דהנה הצדיק כשרוצה לפרש איזה תורה או איזה פסוק, אזי כשמתחיל לדבר הוא מנענע בשורשו ובא לו הפירוש מהשורש שלו, וזהו דוקא כשמדבר אל צדיק חבירו ומנדב את לבו לשמוע אליו, אזי דיבורו אינו נפסק מהשורשו ויכול למשוך הפירוש משורשו, כי כל דבר שבקדושה צריך להיות דכר ונוקבא להשפיע למקבל, משא"כ כשרוצה לדבר וחבירו אין נותן לבו לשמוע אזי דבורודיבורו נפסק, וזהו {{צ|ויקחו לי תרומה}}, ר"ל התרומה שאתם מרימים הפירוש מעולם העליון, {{צ|תקחו לי - לשמי}} דהיינו לשמה, ואמר הכתוב אימתי אתם תוכלו להרים הפירוש מעולם העליון? {{צ|מאת כל איש אשר ידבנו לבו}}, היינו כשתדברו אל הצדיק אשר נדב לבו לשמוע. וק"ל.
קטע 6
 
'''או יאמר''' ויקחו לי תרומה. דהנה הצדיק כשרוצה לפרש איזה תורה או איזה פסוק, אזי כשמתחיל לדבר הוא מנענע בשורשו ובא לו הפירוש מהשורש שלו, וזהו דוקא כשמדבר אל צדיק חבירו ומנדב את לבו לשמוע אליו, אזי דיבורו אינו נפסק מהשורשו ויכול למשוך הפירוש משורשו, כי כל דבר שבקדושה צריך להיות דכר ונוקבא להשפיע למקבל, משא"כ כשרוצה לדבר וחבירו אין נותן לבו לשמוע אזי דבורו נפסק, וזהו ויקחו לי תרומה, ר"ל התרומה שאתם מרימים הפירוש מעולם העליון, תקחו לי לשמי דהיינו לשמה, ואמר הכתוב אימתי אתם תוכלו להרים הפירוש מעולם העליון? מאת כל איש אשר ידבנו לבו, היינו כשתדברו אל הצדיק אשר נדב לבו לשמוע. וק"ל.
 
'''ועשו ארון עצי שטים''' כו׳. נראה לפרש דהנה הארון והשולחן והמנורה הם רמז על {{צ{בני חיי ומזוני}}, דהיינו הארון רמז על "חיי", דע"י התורה הקדושה נמשכים חיים לעולם, כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, והשולחן הוא ממילא רמז על "מזוני"<ref>נשמט מדברי רבינו איך מנורה רומזת על בני, ויש לשער שכוונתו על פי מה שאמרו במסכת שבת (כג:)הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים.</ref>, ואיתא בגמרא {{צ|חיי ובני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא}}, ויש לומר הפירוש כך, דימי החול נקראים "זכותא" מלשון זכוכית, והוא מחמת שהצדיק רואה בהם באספקלריה שאינה מאירה, היינו שהוא כעין חציצה ומחיצה קצת המפסקת, אבל קדושת יום שבת קודש נקרא "מזלא" דהוא עולם עליון, והוא בגימטריא ע"ח ג' הויות<ref>ר"ל "מזלא" ערכו 78 כמספר ג' פעמים 26 מנין הויה.</ref>, והם כנגד שלש סעודות של שבת קודש, וע"י הצדיק ממשיך את השלש הנ"ל, דהיינו ע"י שלש הויות הנ"ל שהם בגימטריא מזלא, הוא ממשיך חיי ובני ומזוני, שבשבת קודש הצדיק בא בקדושה רבה וכאילו רואה באספקלריה מאירה שאין דבר חוצץ נגדו.
 
וזהו {{צ|ארון עצי שטים}}, דהצדיק נקרא "עץ", שהוא דבוק בעץ החיים כמ"ש "היש בה עץ" ופירש רש"י ז"ל "אדם כשר", וזהו שאמר אברהם אבינו ע"ה למלאכים {{צ|והשענו תחת העץ}}, דהיינו שראה אותם וחשב או שהם צדיקים גמורים או שהם ערביים כפירוש רש"י, ואמר להם לפי ראות עיני אתם צדיקים גדולים והשענו תחת העץ היינו עץ החיים. וזהו {{צ|ויורהו ה׳ עץ}}, ר"ל ע"י הצדיק נהפך מר למתוק, {{צ|וימתקו המים}} שהמתיק אותם. ואמר הכתוב הצדיקים שהם נקראים עצי {{צ|שטים}}, ר"ת "שלום, טובה, ישועה, מזוני", היינו שהם ממשיכים הכל לעולם, והם יראו עיקר שיפעלו בתורתם.
קטע 7
 
'''ועשו ארון עצי שטים''' כו׳. נראה לפרש דהנה הארון והשולחן והמנורה הם רמז על בני חיי ומזוני, דהיינו הארון רמז על חיי דע"י התורה הקדושה נמשכים חיים לעולם, כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, והשולחן הוא ממילא רמז על מזוני, ואיתא בגמרא חיי ובני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ויש לומר הפירוש כך, דימי החול נקראים זכותא מלשון זכוכית, והוא מחמת שהצדיק רואה בהם באספקלריה שאינה מאירה, היינו שהוא כעין חציצה ומחיצה קצת המפסקת, אבל קדושת יום שבת קודש נקרא מזלא דהוא עולם עליון והוא בגימטריא ע"ח ג' הויות, והם כנגד שלש סעודות של שבת קודש, וע"י הצדיק ממשיך את השלש הנ"ל, דהיינו ע"י שלש הויות הנ"ל שהם בגימטריא מזלא, הוא ממשיך חיי ובני ומזוני, שבשבת קודש הצדיק בא בקדושה רבה וכאילו רואה באספקלריה מאירה שאין דבר חוצץ נגדו.
 
וזהו ארון עצי שטים, דהצדיק נקרא עץ שהוא דבוק בעץ החיים כמ"ש היש בה עץ ופירש רש"י ז"ל אדם כשר, וזהו שאמר אברהם אבינו ע"ה למלאכים והשענו תחת העץ, דהיינו שראה אותם וחשב או שהם צדיקים גמורים או שהם ערביים כפירוש רש"י, ואמר להם לפי ראות עיני אתם צדיקים גדולים והשענו תחת העץ היינו עץ החיים.
 
וזהו ויורהו ה׳ עץ, ר"ל ע"י הצדיק נהפך מר למתוק, וימתקו המים שהמתיק אותם, ואמר הכתוב הצדיקים שהם נקראים עצי שטים, ר"ת שלום טובה ישועה מזוני, היינו שהם ממשיכים הכל לעולם, והם יראו עיקר שיפעלו בתורתם.