חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:תיבה|ס"ח תשי"ח, 24|חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_209326.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי"ט, 92|תיקון|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_209325.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ"ב, 33|ת"ט|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_ec_317363.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"ב, 97|תיקון מס' 2|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209324.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"ג, 26|תיקון מס' 3|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209323.pdf}}, {{ח:תיבה|82|ת"ט|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_ec_317364.pdf}}, {{ח:תיבה|202|תיקון מס' 4|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209322.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"ו, 223|תיקון מס' 5|http://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_209321.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"ז, 34|תיקון מס' 6|http://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_209320.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"ח, 84|תיקון מס' 7|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209319.pdf}}, {{ח:תיבה|100|תיקון מס' 8|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209318.pdf}}, {{ח:תיבה|209|תיקון מס' 9|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209317.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל"ט, 32|תיקון מס' 10|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209316.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"א, 257|חוק הגנת הצרכן|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209363.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"ב, 92|תיקון מס' 12|http://fs.knesset.gov.il/10/law/10_lsr_209315.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"ה, 24|יציבות מחירים – הוראת שעה|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210252.pdf}}, {{ח:תיבה|29|תיקון מס' 13|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210253.pdf}}, {{ח:תיבה|96|יציבות מחירים – הוראת שעה (תיקון)|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210411.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"ו, 128|חוק הסדרים לשעת חירום במשק המדינה (תיקון)|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210475.pdf}}, {{ח:תיבה|241|תיקון מס' 15|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210500.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ"ט, 30|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210719.pdf}}, {{ח:תיבה|40|תיקון מס' 16|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210674.pdf}}; {{ח:תיבה|תש"ן, 170|תיקון מס' 18|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210824.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"א, 203|תיקון מס' 16 (תיקון)|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210848.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"ב, 131|תיקון מס' 19|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_211441.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ"ו, 200|חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211235.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס"ב, 196|תיקון מס' 11 לחוק הגנת הצרכן|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300479.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע"ד, 595|תיקון מס' 22|http://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_303818.pdf}}.

{{ח:ת}} <div style="columns: 2 auto; -moz-columns: 2 auto; -webkit-columns: 2 auto; text-align: right; padding-bottom: 1em;">

{{ח:ת}} בחוק זה –

{{ח:ת}} חוק זה לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף אכרזה לפי {{ח:חיצוני|פקודת סדרי השלטון והמשפט#סעיף 9|סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948}}.

{{ח:ת}} לא ישתמש שר בסמכותו לפי חוק זה, אלא אם היה לו יסוד סביר להניח שהדבר דרוש לקיום פעולה חיונית, למניעת הפקעת-שערים וספסרות או למניעת הונאת הציבור.

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} שר רשאי בצו להורות כל הוראה משלימה וכל הוראת-לווי הדרושות לביצוע סמכויות לפי {{ח:פנימי|פרק 2|פרק זה}}, לרבות הוראות בדבר דרכי-אכיפתם של צווים.

{{ח:ת}} מתן צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף אחד לפרק זה}} לא יגרע מסמכות של שר לתת צו לפי סעיף אחר {{ח:פנימי|פרק 2|לפרק זה}}.

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} לא יסרב אדם סירוב בלתי סביר למכור מצרך בר-פיקוח הנמצא במלאי שלו, ואם הוצג מחירו של המצרך לפי {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21}} – לא יסרב סירוב בלתי סביר למכרו במחיר שהוצג.

{{ח:ת}} לא יתנה אדם על מכירת מצרך בר-פיקוח תנאי שהקונה יקנה ממנו מצרך אחר, או שישלם למתווך פלוני דמי-עמילות או שכר-תיווך, או כל תנאי אחר, אלא אם הסיבה להתנאה היתה מילוי הוראה שניתנה כחוק.

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} נתפס דבר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 30|בסעיף 30(א)}} והדבר הוא בעל-חיים או מצרך העלול להתקלקל אם לא יימכר מיד, בין בגלל טיבו המיוחד ובין מסיבה אחרת, או שהוא חיוני, לדעת שר, לקיום אספקה סדירה או שירותים ציבוריים סדירים, רשאי השר להורות שהדבר יימכר על-ידי מכרז פומבי או במחיר המקובל באותו יום; דמי הממכר יופקדו בידי השר ויחולו עליהם הוראות אלה:

{{ח:ת}} שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר סדרי הדין בבית-משפט השלום בהליכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 33|וסעיף 33(2)}} ופרסום הודעות על הפקדת דמי-מכר לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}}.

{{ח:ת}} הטוען שיש בידו רשיון או היתר שניתן לפי חוק זה חייב, לפי דרישה, להראות את הרשיון או את ההיתר לכל אדם שהוסמך לכך על-ידי שר.

{{ח:ת}} כל תפקיד ששר רשאי למסרו לפי חוק זה, רשאי הוא למסרו לתאגיד, ומשעשה זאת לא יהיה תוקף לכל הגבלה שהוטלה על אותו תאגיד בין על פי דין ובין באופן אחר, במידה שהיא עלולה למנוע אותו מלמלא התפקיד שנמסר לו, וכל הגבלה כזו לא תפטור אותו מלמלא אותו; ובלבד שאם היה התאגיד אגודה שיתופית – לא ימסור שר תפקיד כאמור אלא לאגודה מרכזית, כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת האגודות השיתופיות|בפקודת האגודות השיתופיות}}.

{{ח:ת}} שר רשאי לקבוע, בצו, אגרות בעד מתן רשיון או היתר או בעד חידושים או הוצאות כל מסמך אחר הניתן לצורך חוק זה.

{{ח:ת}} נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר בני-אדם, יאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה, באותו חבר בני-אדם, מנהל פעיל, שותף – למעט שותף מוגבל – או עובד מינהלי בכיר האחראי לאותו תחום, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.

{{ח:ת}} נעברה עבירה לפי חוק זה בידי עובד במהלך עיסוקו של מעבידו, או בידי מורשה כשהוא פועל בתחום תפקידיו, יאשם בעבירה גם מעבידו או מרשהו, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.

{{ח:ת}} תהיה הגנה לעובד או למורשה הנאשם בעבירה לפי חוק זה, אם יוכיח שפעל בשם מעבידו או בשם מרשהו ובהתאם להוראותיו, וכי האמין בתום לב שאין במעשהו משום עבירה על חוק זה.

{{ח:ת}} הוגש כתב אישום על עבירה של ניהול מפעל ללא רשיון הדרוש לניהולו או הפרת תנאי יסודי שברשיון, רשאי בית-המשפט שמוגש לו כתב האישום לצוות, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או פרקליט מחוז, שהמפעל שלגביו נעברה העבירה ייסגר לתקופה שקבע בצו או עד לסיום בירור המשפט; לא יתן בית-המשפט צו כאמור לתקופה העולה על חמישה ימים אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להשמיע טענותיו; ניתן צו סגירה, רשאי הנאשם לערער על הצו תוך שלושים יום מיום שניתן, כאילו היה פסק-דין.

{{ח:ת}} בית-המשפט רשאי לצוות שפסק-דין חלוט או תמציתו יפורסמו ברבים, בצורה ובאופן שיקבע, ולהורות מי ישא בהוצאות הפרסום; אם הורה בית-המשפט שהנאשם ישא בהוצאות הפרסום, יהיה דינן כדין קנס שהטיל בית-המשפט.

{{ח:ת}} הטוען שיש בידו רשיון או היתר שניתן לפי חוק זה – עליו הראיה.

{{ח:ת}} ראה המפקח כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים|בחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996}} כי אדם עבר על הוראה מהוראות חוק זה, רשאי הוא, באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ובהסכמת אותו אדם, לקחת מידו כופר כסף שלא יעלה על הקנס הגבוה ביותר שמותר להטילו בשל אותה עבירה; הוגש כתב אישום נגד האדם, אין לקבל כופר כסף בשל העבירה כל עוד לא עוכבו הליכי המשפט או התובע חזר בו מן האישום.

{{ח:ת}} שר רשאי, בצו שניתן לפי חוק זה, למנות רשות מבצעת לביצוע הצו; והרשות המבצעת רשאית לתת כל הוראות שלדעתה יש בהן צורך לביצוע הצו.

{{ח:ת}} ערר שהיה תלוי ועומד ערב תחילתו של חוק זה לפני ועדת-עררים שהוקמה לפי סעיף 2 לחוק לקיום תקפן של תקנות ההגנה (הוראת-שעה) (מס' 9), תשט"ו-1955, והועדה התחילה לדון בו, תוסיף הועדה לדון בו, אלא שהחל מיום תחילתו של חוק זה היא תתחשב בהוראותיו, למעט ההוראות הקובעות סייגים פורמליים לתקפם של צווים, שאין להם אח בדין הפוקע שלפיו ניתן הצו המעורר.

{{ח:ת}} תחילתו של חוק זה היא ביום ח' בטבת תשי"ח (31 בדצמבר 1951).