רי"ף על הש"ס/שבת/פרק טז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עד סוף מד. |
עד סוף מד: |
||
שורה 64:
ר' אבא הוה זבין בתליסר איסתרי פשיטי בישרא מתליסר טבחי, ומשלים להו אצינורא דדשא, ואמר להו: אשור הייא! אשור הייא! ר' אבהו הוה יתיב אתכתכא דשאגא ושייף נורא. רב ענן לביש גונדא, דתנא דבי ר' ישמעאל: בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגא. רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פרים סילקא. רבה ורב יוסף מצלחי ציבי. ר' זירא מצתת צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק, אמר: אילו מקלעי לי ר' אמי ור' אסי, מי לא מכתיפנא ועיילנא קמייהו? ר' אמי ור' אסי הוו מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי, אמרי: אילו מיקלע גבן רבי יוחנן, מי לא מכתיפנא קמיה?
בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכין? אמר ליה: בשביל שמעשרין, דכתיב: "עשר תעשר", עשר בשביל שתתעשר. עשירים שבבבל במה הן זוכין? בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הם זוכין? בשביל שמכבדין את השבת. אמר ר' חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית אחד בלודיקיא, והביאו לפניו שולחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, וששה עשר שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וקיתוניות וכוסות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים. כשהן מניחין אותה אומרין: "לה' הארץ ומלואה", וכשהן מסלקין אותה אומרים: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, וכל בהמה נאה שמצאתי, אמרתי: זו לכבוד שבת. אמרתי לו: בני, אשריך! וברוך המקום שזיכך לכך.
גרסינן בפרק יום טוב שחל להיות ערב שבת: תאני רב תחליפא אבוה דרבנאי חוזאה, ואמרי לה אחוה דרבנאי חוזאה: כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם הוסיף – מוסיפין לו, ואם פיחת – פוחתין לו. תניא: אמרו על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה, אומר: זו לשבת, למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח את השנייה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן – מדה אחרת היתה בו, שכל מעשיו היו לשם שמים, ואומר: ברוך ה' יום יום. תניא נמי הכי: שמאי אומר, מחד בשביך לשבתיך. הלל אומר: ברוך ה' יום יום.
אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא: מאי דכתיב, "לקדוש ה' מכובד"? אמר ליה: זה יום הכיפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתייה, אמרה תורה: כבדהו בכסות נקייה. "וכבדתו", רב אמר: להקדים, ושמואל אמר: לאחר. אמרו ליה דבי ר' ינאי לרב פפא: כגון אנן, דשכיח לן בכל יומא ויומא בשרא וחמרא, במאי נייקריניה? אמר להו: נישנייה; אי רגילתו לאקדומי – אחריתו, ואי רגיליתו לאחורי – אקדימו. רב ששת, בקייטא מותיב להו לרבנן היכא דמטי שימשא, בסיתוא מותיב להו היכא דמטי טולא, כי היכי דלוקמן הייא. ר' זירא הוה מהדר אזוגי רבנן ואמר להו: במטותא מינייכו דלא תחלוניה.
אמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת, צריך לומר "ויכולו", דאמר רב המנונא: כל האומר "ויכולו" כשהוא מתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר: "ויכולו", אל תיקרי "ויכולו" אלא "ויכלו". אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו", שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין את ידיהם על ראשו ואומרים לו: "וסר עונך וחטאתך תכופר". תניא, ר' יוסי בר' יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שיהיה לשבת אחרת כך, ומלאך רע אומר בעל כרחו אמן. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שיהיה לשבת אחרת כך, ומלאך טוב אומר בעל כרחו: אמן.
אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. אמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שולחנו למוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת מלוגמא. ר' אבהו הוו עבדין ליה עיגלא תילתא באפוקי שבת, הוו אכיל מיניה כולייתא. כי גדל אבימי בריה, אמר ליה לאבוה: למה לך לאפסודי כולי האי? נישבוק עד מעלי שבתא! ואתא אריא ואכליה.
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין הדליקה מצויה אלא בבית שיש בה חילול שבת, שנאמר: "ואם לא תשמעו לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה" {{ממ|ירמיהו|יז|כז}}. מאי "ולא תכבה"? רב נחמן אמר: בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה:
==מתני'==
מצילין סל מלא ככרות בשבת, ואף על פי שיש בו מאה סעודות, ועיגול של דבילה וחבית של יין. ואומר לחביריו: בואו והצילו לכם, ואם היו פקחין, עושין עמו חשבון אחר השבת. להיכן מצילין אותו? לחצר המעורבת, בן בתירא אומר: אף לשאינה מעורבת:
===גמ'===
'''מצילין סל מלא ככרות.''' והא תנא רישא שלש סעודות ותו לא? אמר רב הונא, לא קשיא: כאן בבא להציל, כאן בבא לקפל. פירוש להציל, בכלי אחד; לקפל, בשנים ושלשה כלים. ר' אבא בר' זבדא אמר רב: אידי ואידי בבא לקפל, ולא קשיא, כאן לאותה
| |||