|
|
|
'''וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים'''. לפי פשוטו אינו מובן פירושו, ורש"י ז"ל פירש בטוב טעם. ולפי עגינינוענינינו י"ל, דהנה כשבאים בני אדם אל הצדיק בדבר הצטרכותם, למשל שיפעול להם איזה דבר אצל אדון ושלטון, אזי אומר הצדיק לאדם הזה "השלטון ימלא משאלותיך ולא יהיה באופן אחר", והוא כמצווה מפי הצדיק שאל יעשה באופן אחר, וזהו {{צ|ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו׳}}, פירוש זה שתאמר הגאולה לישראל, הוא הציווי בעצמו אל פרעה, אע"פ שלא יאמרו משה ואהרן רק לישראל "לא יהיה באופן אחר", ויוכרח להוציאם ע"י הדיבור והציווי שתאמרו לישראל. וק"ל.
'''הוא אהרן ומשה''' אשר אמר ד׳ה׳ להם הוציאו את בגי ישראל כו׳ הם המדברים אל מלך בו׳כו׳ הוא משה ואהרן'''. י"ל הפי׳הפירוש כך, שהכתוב מתמי'מתמיה האיך אפשר שאהרן ומשה שפי ד׳ה׳ דבר עמהם, האיך הי׳היה אפשר שהם ידברו אל פרעה ערל טמא? ומתרץ הכתוב {{צ|הוא משה ואהרן}}, כלומר שהם היו דבוקים שניהם יחד כמו שנאמר "והוא יהי׳יהיה לך לפה", והי׳והיה הדבורהדיבור יוצא מבין שניהם ולא אל פרעה וממילא נשמע אל פרעה. וק"ל:.
|
