|
'''או יאמר''' {{צ|ולא שמעו אל משה כו׳))}}, דהנה האדם מה שהוא עושה צריך להיות בלי שום פניה רק יהיה כוונתו לשמים לבד ולא להנאת עצמו כלל, וישראל היו צדיקים ועיקר צערם בגלותם היה על גלות השכינה ולא על צרת עצמם שהיו בקושי השעבוד, ולפיכך לא הטו אזנם לשמוע אל משה כדי שלא יבוא להם איזה תענוג להנאת עצמם שיגאלו מצרת השעבוד ויהיה שמחתם בשמוע הגאולה לשום פניה דהיינו הנאת עצמם, וזהו {{צ|ולא שמעו אל משה}} ר"ל שלא הטו אזנם לכך, ומפרש הכתוב הטעם {{צ|מקוצר רוח ומעבודה קשה}} שלא יבוא להם איזה תענוג ופניה, והם רצו שלא יהיה להם שום פניה אחרת רק על גלות השכינה לבד.
והכלל בזה הוא כך, כשרוצים להכניע הקליפה צריך להיות האדם בשמחה, כי כשהוא שמח אין שם עצבות ותוגה, כשזה קם זה נופל, ומשה רצה להכניע הקליפה - היינו פרעה - ע"י שיכניס בישראל השמחה של גאולה, והם לא רצו לקבל השמחה כדי שלא יבוא להם איזה תענוג, ונמצא לא באו אל השמחה, לזה אמר משה {{צ|הן בני ישראל לא שמעו אלי}} כלומר זה טוב שלא שמעו אלי כדי לעשות העובדא שלהם בשלימות בלי שום הנאת עצמם, אבל {{צ|ואיך ישמעני פרעה}} ר"ל שהקליפה לא הוכנעה בזה כיון שלא באו ישראל אל השמחה.
'''וידבר ה׳ אל משה''' ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרע׳פרעה מלך מצרים'''. לפי פשוטו אינו מובן פירושו, ורש"י ז"ל פי׳פירש בטוב טעם. ולפי עגינינו י"ל, דהנה כשבאים בני אדם אל הצדיק בדבר הצטרכותם, למשל שיפעול להם איזה דבר אצל אדון ושלטון, אזי אומר הצדיק לאדם הזה "השלטון ימלא משאלותיך ולא יהי׳יהיה באופן אחר", והוא כמצווה מפי הצדיק שאל יעשה באופן אחר, וזהו {{צ|ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו׳}}, פי׳פירוש זה שתאמר הגאול׳הגאולה לישראל, היאהוא הציווי בעצמו אל פרעה, אע"פ שלא יאמרו משה ואהרן רק לישראל "לא יהי׳יהיה באופן אחר", ויוכרח להוציאם ע"י הדבורהדיבור והציווי שתאמרו לישראל. וק"ל:.
|
