|
'''או יאמר''' {{צ|ולא שמעו אל משה בו׳כו׳)), דהנה האדם מה שהוא עושה צריך להיות בלי שום פניה רק יהי׳יהיה כוונתו לשמים לבד ולא להנאת עצמו כלל, וישראל היו צדיקים ועיקר צערם בגלותם היה על גלות השכינה ולא על צרת עצמם שהיו בקושי השעבוד., ולפיכך לא הטו אזנם לשמוע אל משה כדי שלא יבאיבוא להם איזה תענוג להנאת עצמם שיגאלו מצרת השעבוד ויהיה שמחתם בשמוע הגאול׳הגאולה לשום פניה דהיינו הנאת עצמם, וזהו {{צ|ולא שמעו אל משה}} ר"ל שלא הטו אזנם לכך, ומפרש הכתוב הטעם {{צ|מקוצר רוח ומעבודה קשה}} שלא יבאיבוא להם איזה תענוג ופני׳ופניה, והם רצו שלא יהי׳יהיה להם שום פני׳פניה אחרת רק על גלות השכינה לבד והכלל בזה הוא כך כשרוצים להכניע הקליפה צריך להיות האדם בשמחה כי כשהוא שמח אין שם עצבות ותוגה כשזה קם זה נופל ומשה רצה להכניע הקליפ׳ היינו פרעה ע"י שיכניס בישראל השמחה של גאולה והם לא רצו לקבל השמחה כדי שלא יבא להם איזה תענוג. ונמצא לא באו אל השמחה. לזה אמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי כלומר זה טוב שלא שמעו אלי כדי לעשות העובדא שלהם בשלימות בלי שום הנאת עצמם אבל ואיך ישמעני פרעה ר"ל שהקליפה לא הוכנעה בזה כיון שלא באו ישראל אל השמחה: וזהו פי׳ אברכה את ה׳ בכל עת תמיד תהילתו בפי ר"ל כשאני מברך השם בכל עת דידוע שיש כ"ח עיתים י"ד ימין וי"ד שמאל וכיון שאני עושה פעולה בכל עיתים דהיינו אף בקליפה להכניע את הקליפה אזי תמיד תהילתו בפי אפילו בשיש איזה הנאת עצמי כיון שצריך הנאה ושמחה בדי להכניע הקליפה ובזה אין אני נופל מן המדרגה שהיה לי תמיד תהילתו בפי:
והכלל בזה הוא כך, כשרוצים להכניע הקליפה צריך להיות האדם בשמחה, כי כשהוא שמח אין שם עצבות ותוגה, כשזה קם זה נופל, ומשה רצה להכניע הקליפה - היינו פרעה - ע"י שיכניס בישראל השמחה של גאולה, והם לא רצו לקבל השמחה כדי שלא יבוא להם איזה תענוג, ונמצא לא באו אל השמחה, לזה אמר משה {{צ|הן בני ישראל לא שמעו אלי}} כלומר זה טוב שלא שמעו אלי כדי לעשות העובדא שלהם בשלימות בלי שום הנאת עצמם, אבל {{צ|ואיך ישמעני פרעה}} ר"ל שהקליפה לא הוכנעה בזה כיון שלא באו ישראל אל השמחה.
'''וזהו''' הפי׳ עצמו רצון יראיו יעשה ואת שועתם בו/ שומר ד׳ כו׳ תהילת ה׳ בו׳ כי לכאורה איך אפשר שיהי׳ לצדיק איזה תאוה גשמיות כי הלא צריך שלא יעשה להנאת עצמו שום דבר אבל האמת הוא שהצדיק צריך שיהי׳ מחשבתו צלול׳ וברור׳ רק לכבוד שמים ולא להנאת עצמו אבל איך יוכנע הקליפ׳ כיון שלא הוגבה השמח׳ אצל הצדיק כדלעיל לזה עוש׳ לו השי"ת רצון שהוא תאו׳ שירצ׳ הצדיק איז׳ דבר והקב"ה ברחמיו עוש׳ לו רצונו והוגבה השמח׳ אצל צדיק ובזה מכניע הקליפ׳ והפי׳ הוא כך רצון יראיו יעש׳ שהקב"ה עושה רצון להצדיק כדי ואת שועתם ישמע ויושיעם והוגבה השמח׳ אצל הצדיק ולזה שומר ה׳ את כל אוהביו ואת בל הרשעים ישמיד היינו שמכניע הקליפ׳ ובזה תהילת ד׳ ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו פי׳ אפילו כשעוש׳ ג"כ להנאת עצמו כיון שבזה עוש׳ פעול׳ להכניע הקליפ׳ ע"י השמח׳ הזאת והבן היטב כי נכון הוא בעזה"י: ▼
וזהו פירוש {{צ|אברכה את ה׳ בכל עת תמיד תהילתו בפי}}, ר"ל כשאני מברך השם בכל עת, דידוע שיש כ"ח עיתים, י"ד ימין וי"ד שמאל, וכיון שאני עושה פעולה בכל עיתים, דהיינו אף בקליפה להכניע את הקליפה, אזי {{צ|תמיד תהילתו בפי}} אפילו כשיש איזה הנאת עצמי, כיון שצריך הנאה ושמחה כדי להכניע הקליפה, ובזה אין אני נופל מן המדריגה שהיה לי {{צ|תמיד תהילתו בפי}}.
▲'''וזהו ''' הפי׳הפירוש עצמו {{צ|רצון יראיו יעשה ואת שועתם בו/כו', שומר ד׳ה׳ כו׳ , תהילת ה׳ בו׳כו׳}}, כי לכאורה איך אפשר שיהי׳שיהיה לצדיק איזה תאוה גשמיות , כי הלא צריך שלא יעשה להנאת עצמו שום דבר , אבל האמת הוא שהצדיק צריך שיהי׳שיהיה מחשבתו צלול׳צלולה וברור׳וברורה רק לכבוד שמים ולא להנאת עצמו , אבל איך יוכנע הקליפ׳הקליפה כיון שלא הוגבה השמח׳השמחה אצל הצדיק כדלעיל , לזה עוש׳עושה לו השי"ת "רצון " שהוא תאו׳תאוה, שירצ׳שירצה הצדיק איז׳איזה דבר והקב"ה ברחמיו עוש׳עושה לו רצונו והוגבה השמח׳השמחה אצל צדיקהצדיק ובזה מכניע הקליפ׳הקליפה, והפי׳והפירוש הוא כך , {{צ|רצון יראיו יעש׳יעשה}} שהקב"ה עושה רצון להצדיק , כדי {{צ|ואת שועתם ישמע ויושיעם }} והוגבה השמח׳השמחה אצל הצדיק , ולזה {{צ|שומר ה׳ את כל אוהביו ואת בלכל הרשעים ישמיד }}, היינו שמכניע הקליפ׳הקליפה, ובזה {{צ|תהילת ד׳ה׳ ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו }}, פי׳פירוש אפילו כשעוש׳כשעושה ג"כ להנאת עצמו , כיון שבזה עוש׳עושה פעול׳פעולה להכניע הקליפ׳הקליפה ע"י השמח׳השמחה הזאת . והבן היטב כי נכון הוא בעזה"י :.
|
