נועם אלימלך/פרשת וארא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''או יאמר''' {{צ|וארא אל אברהם}} על פי שאנו אומרים בברכות אבות "אלקי אברהם" כו׳ ואח"כ אנו אומרים "האל הגדול" כו׳ כאשר כתבנו לעיל מזה, דהנה אברהם תיקן מדת חסד והמשיך את הבורא ב"ה במדת חסד לזה העולם, יצחק המשיך מדת גבורה כו', ומחמת שאין כח בנו לקשר עצמינו מיד בעולמות העליונים, לכן מתחילה אגואנו מקשרים עצמינו באבות אברהם יצחק ויעקב, ואח"כ אנו עולים מתתא לעילא בעולמות עליונים שהם הגדול הגבור כו׳, אבל האבות שהיה כחם גדול והיה כח בידם לקשר עצמם מיד בעולמות העליונים, והיה עבודתם מעילא לתתא שהמשיכו את הבורא ב"ה לזה העולם, כל אחד תיקן מדתו כנ"ל.

אך הענין הוא, דהנה יש בני אדם שהם "ארך רוח", פירוש שיש לו נשמה קדושה עליונה ויודע שצריך לעבוד השי"ת ב"ה בכל מיני עבדות ולא יספיק לו כל ימי חייו כל מעשה עבודתו אשר יעשה להשי"ת, ויש אשר הם "קוצר רוח", פירוש שאין נשמתם ורוחם יקר כל כך ודומה בעיניו שיוצא ידי חובתו בעבודתו ית"ש בכל עניניו, ויש אשר "עבודתם קשה", דהיינו שהם מסגפים עצמם בתענית וסיגופים. והיינו כשבא משה רבינו ע"ה ואמר להם הגאולה {{צ|ולא שמעו אל משה מקוצר רוח}}, פירוש מחמת שהיתה נשמתם ורוחם קצרה, {{צ|ומעבודה קשה}} דהיינו שהיה ביניהם אנשים שהיו מסגפים עצמם והיו סבורים איך אפשר שמשה יביא את הגאולה הלא גם הם עובדים להשי"ת בכל עבודתם ומדוע לא יבוא הגאולה על ידיהם.

והנה משה רבינו ע"ה תלה חסרון השמיעה שלא שמעו בני ישראל אליו, תלה בעצמו מחמת שהוא אינו ראוי לכך שאינו צדיק גמור, ולכן אמר {{צ|הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה}}, מאחר שדברי לא נכנסו באזני ישראל ואיך יכנסו דברי באזני פרעה, וזהו {{צ|ויאמר לפני ה׳}} דייקא, דהנה לפעמים יאמר האדם שתולה החסרון בעצמו ובאמת לבו אינו נכון כ"כ באמת גמור שכן הוא שהחסרון בו, אבל משה רבינו ע"ה היה צדיק גדול וזה הדבר שתלה החסרון בעצמו היה אומר לפני ה׳ ממש, שהיה לבו נכון באמת לפי דעתו שהוא הגורם החסרון השמיעה.

'''וידבר משה כן''' כו׳ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבוד׳ומעבודה קשה'''. ויש לדקדק לפי פירשפירוש רש"י ז"ל שהקוצר רוח היה מחמת עבוד'עבודה קשה, א"בכ לכתוב רק מעבוד׳מעבודה קשה:. וגם ומעבוד׳"ומעבודה קשה" משמעו שהקוצר רוח היה מגיע׳מניעה בפני עצמו. ועבודה קשה בפני עצמו.

אך הענין ע"פעל פי מה שדקדקתי לעיל על הק"ו שאמר משה רבערבינו ע"ה {{צ|הן בני ישראל לא שמעו כו׳ ואיך ישמעני כו׳}}, ועוד מה שאמר משה {{צ|הן אני ערל שפתים}} הלא כבר אמר לו השי"ת מי ישום אלם כו׳. ויש לפרש דלא כפירשכפירוש רש"י ז"ל, דבאמת מה שלא שמעו היה מחמת שני דברי׳דברים, דאיתא דברים היוצאין מן הלב נכנסין אל הלב, והנה יש שני מגיעותמניעות מצד המקבל שגם הדברים היוצאין מלב אין נכנסין אל לבו, דהיינו א׳ אם השומע הוא איש בליעל, ב׳ מצד עצבות ג"כ אין יכול לקבל דברי המוכיח, וזהו באמת שלא שמעו אל משה {{צ|מקוצר רוח}}, כמו דאיתא במדרש שהי׳שהיו ביניהם עובדי ע"ז, {{צ|ומעבודה קשה}} היינו מחמת עצבות. אך יש חילוק בין השני מניעות הגהנ"ל, דהיינו אם המניעה הוא שאינו יכול לקבל מחמת שהוא איש בליעל, אזי גם אם צדיק גמור ידבר דבריו אעפ"כ לא יקבל. אבל אם המניעה היא מצד עצבות שבו, אזי אם המשמיע הוא צדיק גמור דבריו נכנסין גם ללב העצב:.

וזהו שאמר משה רבערבינו ע"ה {{צ|הן בני ישראל כו׳}} דהיינו שהוא היה תולה החסרון בעצמו, מחמת שאינו צדיק גמור לכן אין נכנסין דבריו באזניהם מחמת עצבותם, וזהו {{צ|ואני ערל שפתים}} ר"ל שאיני צדיק גמור, {{צ|ואיך ישמעני פרעה}} שמניעתו הוא מצד שהוא איש בליעל. ונמצא עולה הבלהכל כהוגן. וק"ל.