|
'''ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ויאמר משה לפני ה׳ הן בני ישראל לא שמעו אלי כו''''. ודקדקתי מה זה ק"ו הן בני ישראל כו׳ ואיך ישמעני פרעה, הלא מפורש בקרא דבני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח כו׳ אבל פרעה אפשר שישמע לו.
אך העגיןהענין הוא, דהנה יש בני אדם שהם "ארך רוח", פירוש שיש לו נשמה קדושה עליונה ויודע שצריך לעבוד השי"ת ב"ה בכל מיני עבדות ולא יספיק לו כל ימי חייו כל מעשה עבודתו אשר יעשה להשי"ת, ויש אשר הם "קוצר רוח", פירוש שאין נשמתם ורוחם יקר כל כך ודומה בעיניו שיוצא ידי חובתו בעבודתו ית"ש בכל עניניו, ויש אשר "עבודתם קשה", דהיינו שהם מסגפים עצמם בתענית וסיגופים. והיינו כשבא משה רבינו ע"ה ואמר להם הגאולה {{צ|ולא שמעו אל משה מקוצר רוח}}, פירוש מחמת שהיתה נשמתם ורוחם קצרה, {{צ|ומעבודה קשה}} דהיינו שהיה ביניהם אנשים שהיו מסגפים עצמם והיו סבורים איך אפשר שמשה יביא את הגאולה הלא גם הם עובדים להשי"ת בכל עבודתם ומדוע לא יבוא הגאולה על ידיהם. והנה משה רבינו ע"ה תלה חסרון השמיעה שלא שמעו בני ישראל אליו, תלה בעצמו מחמת שהוא אינו ראוי לכך שאינו צדיק גמור, ולכן אמר {{צ|הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה}}, מאחר שדברי לא נכנסו באזני ישראל ואיך יכנסו דברי באזני פרעה, וזהו {{צ|ויאמר לפני ה׳}} דייקא, דהנה לפעמים יאמר האדם שתולה החסרון בעצמו ובאמת לבו אינו נכון כ"כ באמת גמור שכן הוא שהחסרון בו, אבל משה רבערבינו ע"ה היה צדיק גדול וזה הדבר שתל׳שתלה החסרון בעצמו היה אומר לפני ה׳ ממש, שהי׳שהיה לבו נכון באמת לפי דעתו שהוא הגורם החסרון השמיעה.
{{צ|ויאמר משה הן אני ערל שפתים. לכאור}}, לכאורה היה לו לומר הן אני ערל שפה, אך העגיןהענין הוא, דהנה היה תול׳תולה שני חסרונות בעצמו, אחד היה תול׳תולה שאינו צדיק גמור ולכן לא שמעו בני ישראל אליו., והשני תלה בעצמו שפרעה לא ישמע מחמת שהוא ערל שפה, דלפעמים אם ידבר אדם לפני שלטון בלשון צח אזי דבריו נושאין חן בעיניו, ומש׳ומשה אמר שפרע׳שפרעה לא ישמע לו מהמת שהוא ערל שפה, וזהו {{צ|ערל שפתים}}, כפול בערלות שפתים. וק"ל:.
'''וידבר משה כן''' כו׳ ולא שמעו אל משה מקוצר
|
