חוק פיצויי פיטורים: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:ת}} לענין {{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף 1}} יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת –

{{ח:ת}} פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח היפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים.

{{ח:ת}} עובד שעבודתו נפסקה מחמת פטירה או פשיטת רגל של מעסיקו, ובתאגיד – פירוקו או מחיקתו, זכאי לפיצויי פיטורים כאילו פוטר.

{{ח:ת}} התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.

{{ח:ת}} התפטרה עובדת עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות, אשר אושרה על ידי לשכת סעד או משרד העבודה והרווחה, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים, ובלבד שסמוך לפני התפטרותה שהתה במקלט כאמור תקופה של שישים ימים לפחות; לענין סעיף זה, "אישור", "לשכת סעד" ו"מקלט לנשים מוכות" – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק עבודת נשים#סעיף 7|בסעיף 7(ג)(5) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954}}.

{{ח:ת}} לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו –

{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:ת}} המתגייס למשטרת ישראל או לשירות בתי הסוהר, ובסמוך לפני גיוסו היה עובד והתפטר מעבודתו על מנת להתגייס כאמור, יהיו הוא או שאיריו זכאים לפיצויי פיטורים אם נתקיימה בו אחת מאלה:

{{ח:ת}} שר העבודה באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע {{ח:חיצוני|תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)#סעיף 1|בתקנות}}, דרך כלל או לסוגים, את המרכיבים של שכר העבודה הכולל שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין פיצויי פיטורים, את שיטת חישוב השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים ואת ההפסקות שחלו בעבודה בנסיבות האמורות בפסקאות (1) – למעט שירות מילואים לפי {{ח:חיצוני|חוק שירות המילואים|חוק שירות המילואים}} – (5), (7) או (9) {{ח:פנימי|סעיף 2|לסעיף 2}} שלא יבואו במנין לקביעת סכום הפיצויים; בהתקנת תקנות אלה יתחשב שר העבודה בהוראות לענין זה שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהתקנות נוגעות להם.

{{ח:ת}} נקבע בהסכם קיבוצי כי שכרם של העובדים יופחת זמנית או לתקופה מסוימת בלבד שנקבעה בו, לעומת השכר שהיו זכאים לו אילולא כן, יראו לענין חישוב הפיצויים של עובד שההסכם חל עליו, כאילו שכרו לא הופחת; לענין זה, "הסכם קיבוצי" – לרבות הסדר קיבוצי.

{{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13}}, לא יפחת שכר העבודה שיובא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים, משיעור שכר המינימום כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שכר מינימום#סעיף 1|בסעיף 1 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987}}, לפי היקף המשרה.

{{ח:ת}} תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר.

{{ח:ת}} היה עובד או שאירו זכאי על פי חיקוק לגימלה מן המעסיק עקב פרישת העובד מהעבודה או מסיבה אחרת, תבוא הגימלה במקום זכותו לפיצויי פיטורים לפי חוק זה.

{{ח:ת}} לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

{{ח:ת}} בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.

{{ח:ת}} אישור של שר העבודה, או של מי שהוסמך לכך על ידיו, כי הסכם קיבוצי פלוני חל על מעסיק ועובד, או על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף או על המספר הגדול ביותר של עובדים, הכל לפי הענין, יהיה ראיה מכרעת לענין {{ח:פנימי|סעיף 16|הסעיפים 16}} {{ח:פנימי|סעיף 17|ו-17}}.

{{ח:ת}} פוטר עובד עקב צמצום בהיקף העבודה במפעל והובטחה לו זכות עדיפות לחזור לעבודה במפעל תוך זמן קצוב, יחולו בכל הנוגע לפיצויי פיטורים ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על העובד והמעסיק – ובאין הסכם קיבוצי לאותו ענין, ההוראות שבהסכם מיוחד בין הרשאים להיות צד להסכם קיבוצי – ובלבד שלא יהיה בהסכמים כאמור ויתור של קבע על פיצויי פיטורים.

{{ח:ת}} מותר שהסכם קיבוצי יקבע את הדרכים והשיטות לתשלום פיצויי פיטורים, לרבות הפקדתם לזכות העובד, כדי להבטיח הצטברותם לזכותו ומשנקבע כך ישולמו הפיצויים בהתאם להסכם.

{{ח:ת}} שר העבודה, לאחר התייעצות בשר האוצר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להורות, בצו, למעסיקים להפקיד בקופת גמל כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)|בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005}} (להלן – קופת גמל), סכומים בשיעור שייקבע בצו, כדי להבטיח הצטברותם של פיצויי הפיטורים שהמעסיקים עשויים לשלם לעובדיהם על פי חוק זה (להלן – צו הפקדה).

{{ח:ת}} בצו הפקדה שיפורסם ברשומות, יוגדרו סוגי המעסיקים שעליהם הוא חל לפי ענפי כלכלה, גודל מפעלים או אזורים ותחילת תקפו ובלבד שתחילתו לא תקדם לתאריך פרסומו.

{{ח:ת}} שר העבודה, רשאי, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות בענינים שלהלן במידה ולא נקבע אחרת, בכללים שהותקנו על פי {{ח:חיצוני|פקודת מס הכנסה#סעיף 47|סעיף 47 לפקודת מס הכנסה}}:

{{ח:ת}} סכומים שיש להפקידם בהתאם לצו הפקדה, יופקדו תוך 42 יום לאחר תשלום השכר בעד אותה תקופת עבודה; שר העבודה או מי שיוסמך לכך על ידיו, רשאי להאריך את המועד האמור לתקופה שלא תעלה על שלושה חדשים.

{{ח:ת}} לענין גביית חובות, אשר לפי {{ח:חיצוני|פקודת פשיטת הרגל|פקודת פשיטת הרגל, 1936}}, או לפי {{ח:חיצוני|פקודת החברות|פקודת החברות}} סילוקם קודם לכל יתר החובות – רואים פיצויי פיטורים כשכר עבודה שיש לסלקו קודם לכל יתר החובות, אלא שסכום הפיצויים ושכר העבודה ביחד המסולקים כאמור לא יעלה על 150% מהסכום המכסימלי של שכר העבודה שאפשר לסלקו קודם לכל יתר החובות לפי הפקודות האמורות; כן יהיו פיצויים כאמור חוב מהחובות שסילוקם קודם לחובות אחרים בפירוק אגודה שיתופית, או אגודה לפי החוק העותומני.

{{ח:ת}} הסכם בין מעסיק לבין עובד, שפורש בו שהפיצויים כלולים בשכר העבודה וההסכם אושר על ידי שר העבודה או מי שהוסמך על ידיו לכך, יבוא לענין הפיצויים במקום הוראות חוק זה ובלבד שאין הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד המחייב תשלום פיצויי פיטורים.

{{ח:ת}} פשרה לענין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים.

{{ח:ת}} חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, ולענין {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}} גם לפי הנוהג, ולא יתפרש כממצה זכויותיו של עובד בכל משא ומתן לקביעת זכויות בקשר לפרישה מעבודה.

{{ח:ת}} לא יתקין שר העבודה תקנות אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים יציגים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר.

{{ח:ת}} שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

{{ח:ת}} תחילתו של חוק זה הוא ביום ט"ז בטבת תשכ"ד (1 בינואר 1964).