רמב"ם על זבחים ט: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=א/>המזבח מקדש את הראוי לו רי"א כל הראוי לאשים כו': הראוי לו הראוי ליקרב אבל קומץ המנחה אם לא נתקדש בכלי שרת שאינו ראוי ליקרב אינו מתקדש ואפי' עלה על גבי המזבח ומחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע מבואר ויש לכל אחד משניהן דחיה בטענות חבירו ולא יאות כפי כוונתינו לספר טענותיהם ור"ש הולך אחרי דעת רבי יהושע וכלן סומכים על מה שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש על מנת שיהא ראוי כמו שהתנה בתחלת המשנה ויש מחלוקת ביניהן על זה כמו ששמעת והלכה כרבי יהושע:<קטע סוף=א/>

<קטע התחלה=ב/>ואלו אם עלו לא ירדו הלן והטמא והיוצא כו': רבי יהודה מביא ראיה ממה שנאמר היא העולה פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד. רבי שמעון מביא ראיה ממה שנאמר זאת תורת העולה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו. ומה שאמר הלן ר"ל דם הלן ובשר הלן והלכה כר' יהודה:<קטע סוף=ב/>

<קטע התחלה=ג/>אלו לא היה פסולן בקדש הרובע והנרבע והמוקצה כו': אין רבי עקיבא מכשיר מבעלי מומים אלא המומים שיהיו בעין כגון הלובן והשחור ונקודה אדומה על לובן העין והקרום הקשה העולה בעין לצד האף והדומה לה לפי שכגון אלו המומין כשר בעופות כמו שבארנו בפרק ה' שאמרו אין תמות וזכרות בעופות והלכה כרבי חנינא סגן הכהנים:<קטע סוף=ג/>

<קטע התחלה=ד/>כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו כו': וכולם שעלו חיים ר"ל בעלי מומין והוא דברי ר"ע שהוא מכשיר מבעלי מומין אותן שזכרנו אמר שזהו אחר שחיטה ואם הבהמה חיה תרד: ומה שאמר עולה שעלתה חיה היא עולה כשרה לדברי הכל ולא בא ללמדנו אלא שהמזבח ראוי להפשט ולניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח:<קטע סוף=ד/>

<קטע התחלה=ה/>ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים ובשר קדשים כו': כל אלו שנאמר מורידין אותו מן המזבח ואפילו העלו אותן אינן ראוין למזבח אבל כלן ראוין לאכילה זולתי הקטרתן אבל היא ג"כ אינה ראויה למזבח וכן כל מה שמנה אחר הקטרה אינו ראוי למזבח אלא אם היה מחובר ר"ל שיהא כקרבן עולה ששורפין אותה כלם ויהיו דבוקים בבשר הדיבוק הטבעי:<קטע סוף=ה/>

<קטע התחלה=ו/>וכולם שפקעו מע"ג המזבח לא יחזיר וכן גחלת כו': וכולן שפקעו פי' כל אברים שזכרנו שאם עלו לא ירדו אם פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה ג"כ לא יחזיר ופי' פקעו עפו כמו שאנו רואים במוקדי האש שכל דבר שיש בתוכו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת ומה שאמר קודם חצות ולא אמר כל הלילה לפי שאמר הכתוב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואילו אמר כל הלילה לבד היה משמעו עד הבקר ולפי שאמר אח"כ עד הבקר אמרו שהוא רמז להרחקה מן הבקר הוא מה שאמרו עד הבקר תן בוקר לבקרו של לילה ועל כן אמרו עד חצות להרחיק אדם מן העבירה כמו שבארנו בתחלת ברכות:<קטע סוף=ו/>

<קטע התחלה=ז/>כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש כו': כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש מקדש כו': כשם שאמר הכתוב במזבח כל הנוגע במזבח יקדש כך אמר בכל הכלים וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנוגע בהם יקדש וע"מ שיהא אותו דבר ראוי לאותו כלי או לאותו מקום וכלי הלח הכלים שמקבלים בהם הדם והיין או המים והשמן ומדות היבש מן המדות שמודדין בהן הסלת למנחות וראוי לך לדעת שכלי השרת אם נקבו או נשברו אין מרפאין שבריהן אלא עושין אותן פעם שניה וכן הסכין אם נשמט או נפגם אין מתקנין אותו ואין משחיזין אותו עד שיסיר הפגם וכן בגדי כהנים אם נתלכלכו אין מכבסים אותן אלא עושין בגדים חדשים ומניחים אלו לצורך פתילות כמו שנתבאר בסוכה וטעם כל זה אין עניות במקום עשירות:<קטע סוף=ז/>