רי"ף על הש"ס/שבת/פרק טז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מתני': עד סוף מג: |
|||
שורה 32:
==מתני'==
מצילין מזון שלש סעודות, הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת, מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית, מצילין מזון שתי סעודות. במנחה, מצילין מזון סעודה אחת. ר' יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות:
===גמ'===
תניא: נשברה לו חבית בראש גגו, מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף. נזדמנו לו אורחים, מביא כלי אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף. ולא יקלוט ואחר כך יזמין, אלא יזמין ואחר כך יקלוט, ואין מערימין בכך. משום ר' יוסי בר' יהודה אמרו: מערימין.
תנו רבנן: הציל פת נקייה, אין מצילן פת הדראה; הציל פת הדראה, מציל פת נקייה. ומצילין מיום הכפורים לשבת, אבל לא משבת ליום הכפורים, ואין צריך לומר משבת ליום טוב, ולא משבת זו לשבת הבאה.
תנו רבנן: שכח פת בתנור וקדש עליו היום, מצילין מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים: בואו והצילו לכם. וכשהוא רודה, לא ירדה במרדה אלא בסכין, ואף על גב דרדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה, אפילו הכי כמה דאפשר לשנויי משנינן.
אמר רב חסדא: לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר: "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו", לאלתר.
אמר ר' אבא: חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת, שנאמר: "לקטו לחם משנה". אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא, אמר: "לקטו לחם משנה" כתיב. ר' זירא בצע ליה אכוליה שירותיה. אמר ליה רבינא לרב אשי: והא מיחזי כרעבנותא? כיון דכל יומא לא עביד והשתא הוא דעביד, לא מיחזי כרעבנותא.
רבי אמי ורבי אסי כד הוה מיקלע להו ריפתא דעירובא שרו עליה המוציא, אמרי: כיון דאיתעבידא ביה מצוה חדא ניעביד ביה מצוה אחריתי:
'''כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות:'''
תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, ר' חידקא אומר ארבע. אמר ר' יוחנן: ושניהם
| |||