נועם אלימלך/פרשת תולדות: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון'''. לכאורה מה בא הכתוב להשמיענו בזה באומרו מ"לבדמלבד הרעב הראשון"? אך נראה דהנה אצל אברהם נאמר {{צ|ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כו'}}, ולכאורה הלא הרעב שהיה אז בארץ היה אחד מעשרה נסיונות, ולמה הלך משם מפני הרעב והיה לו להתעכב שם בימי הרעב לעמוד בנסיונו. אך הענין הוא, דהנה כשיש רשעים בדור שהם מעכבים ההשפעות, אזי הצדיק הרוצה להשפיע לעולם צריך לירד ממדריגתו עד סוף מדריגתו תחתונה ע"ד שאמר הכתוב ממעמקים קראתיך, ולכן בימי אברהם שהיה דורו רשעים והיה צריך לירד ממדריגתו לגמרי, לכן הוכרח לירד מצרימה ששם הוא מקום עב ומגושם ביותר כדי שיטה עצמו גם הוא ממדרגתו העליונה, שיהא יוכל להשפיע ע"י תפילתו, תפילה לעני כו', דהמתפלל צריך להיות כעני עומד על הפתח, אבל יצחק הגם שהיה דורו רשעים לא היה צריך לירד מצרימה כדי לגשם עצמו, דהנה ידוע דאותו דבר אשר כבר תיקן איזה צדיק בתפילתו, אזי אח"כ אם יארע לצדיק שיהיה אחריו ג"כ אותו הדבר, בקל הוא לו לפעול הדבר הזה מחמת שכבר תיקן הצדיק הקודם לו, ולטעם הזה אמר הכתוב {{צ|מלבד הרעב הראשןהראשון}}, כדי לתת טעם לזה שלא היה צריך יצחק לירד מצרים. וק"ל.

'''ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הגה שמעתי את אביך מדבר אל עשיו אחיך לאמר'''. כבר דקדקו קמאי על מלת "לאמר" אין לו שחר כאן כמו בכל מקום שפירשו לאמר לזולתו. וגם לאמר שני פעמים. ונ"ל לפרש לאמר הראשון ויתורץ ממילא האידך עפ"י דאיתא בספרים שאיך עולה על דעת שיצחק אבינו ע"ה ירצה לברך את עשו ולא את יעקב ופירשו דבאמת היה רוצה לברך את עשו בעוה"ז בגשמיות? ואת יעקב היה רוצה לברך בעוה"ב:

והי'ונ"ל לפרש "לאמר" הראשון ויתורץ ממילא האידך, עפ"י דאיתא בספרים שאיך עולה על דעת שיצחק אבינו ע"ה ירצה לברך את עשו ולא את יעקב, ופירשו דבאמת היה רוצה לברך את עשו בעוה"ז, בגשמיות, ואת יעקב היה רוצה לברך בעוה"ב, והיה רוצה יצחק שכל ד' גליות יהיו תהת יד עשו יעו"ש. והנה רבקה אמנו היתה רוצה לקיים את בגי'בני ישראל בגלות שיהיה להם ג"בכ מעט בעוה"ז, ודרך הצדיק אף שמדבר בגשמיות, אבל כוונתו בעולמות העליונים ברוחניות. וזהו הוא {{צ|ורבקה אמדהאמרה אל יעקב בנה לאמר}}, ר"ל מה שאמרה אל יעקב שיקבל ברכות גשמיות מאביו:, היתה כוונתה בעולמות העליונים, בשביל הרוחניות שבתוך הגשמיות, כי אין לך גשמיות שאין בו ניצוצות רוחניות, וזהו "לאמר", דהיינו שהיה כוונתה על אמירה אחרת, בשביל הרוחניות כנ"ל:.

{{צ|מדבר אל עשו אחיך לאמר.}}, שהנה דבקה היתד.היתה מעלה מורא על ראשה פן לא ירצה יעקב לקבל ברכות הגשמיות, כי אין חפץ לצדיק בגשמיות, ולכן אמרה רבקה {{צ|שמעתי את אביך כו'}} ג"כ {{צ|לאמר}}, דהיינו מה שאביך מדבר שרוצה לברכו בגשמיות, הוא ג"כ כוונתו לאמר אמירה אחרת, בשביל רוחניות כנ"ל שיד,י' שיהיה בגשמיות ג"כ ניצוצות רוחניות, כי אין לך דבר גשמיות בעולם שיהא לו חיות בלא נ"ק<ref>ניצוצין קדישין</ref> מעולמות העליונים.

וזהו שאמר עשו ליעקב {{צ|יש לי רב}}, פרשתיפירשתי שאמר לילו "רב", היינו העוה"ז הוא שלי, וחלקי דעוה"ז הוא עולם הפירוד לכן נקרא רב, ואין לך חלק בעוה"ז., {{צ|יהי לך אשר לך}}, דהיינו חלקך העוה"ב השייך [לך] יהי לך ולא עוה"ז:. והשיב לו יעקב אבינו ע"ה: {{צ|יש לי כל}}, רמז לו על הכוללות שבתוך הגשמיות, שהיא החיות המקיימו שייך לי, כנ"ל שאין לך דבר גשמי שיהיה לו חיות וקיום בלא קדושה, ואם אקח את חלקי דהיינו הנ"ק שבתוך הגשמיות, אזי אתה בטל כעפרא דארעא לגמרי, לכן גם לי שייך בחלקך העוה"ז עבור חלקי שיש לך מחלקי הרוחניות.