תוספות יום טוב על פרה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 50:
 
'''הבכור והמעשר והפסח כשרים כו'''' - כתב הר"ב והפסח אף על גב וכו' משום דנסבי לפי נפשות כו' וכ"כ הר"ש. ומהר"ם כתב א"נ נ"ל שהיו צריכים טלאים הרבה לכל ישראל. ושמא לא ימצאו כל כך טלאים מבני שלשים ואילך. ואוקמוה אדאורייתא. ועוד לפי שזמנו בהול. ע"כ. ולא פירשו דבר בבכור ומעשר. וז"ל הרמב"ם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי. והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים, כמו שבארנו בחמישי מזבחים. ע"כ:
 
תוספות יום טוב מסכת פרה פרק ב
 
משנה א
 
'''רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה'' - עיין מ"ש בשם הר"ש ברפ"ק [ומ"ש הר"ב דפליגי בעובר ירך אמו הוא. והכי אשכחן בספ"ו דתמורה. וע"ש]:
 
''כשרה''' - פירש הר"ב דבשטת ר"י קיימי כו'. וכ"כ הר"ש. והראב"ד בפ' א' מהלכות פרה אדומה [הלכה ז'] כתב שר"א מודה שאם עלה עליה זכר שהיא פסולה שהמעוברת תובעת זכר היא וצריכה היא. אבל עלה עליה זכר שלא בשעת תביעתה. צער הוא לה ומשא. וחכמים שהם פוסלים במעוברת. משום חשש דשלא לרצונה. הם פוסלים ע"כ. ומ"ש הר"ב והלכה שהיא פסולה כו' ואפי' אינה מעוברת. דאי מעוברת פסולה מטעם שכתב. שנושאת את עוברה. ובכך מיישב מהר"ר וואלף וורמייז"א ללשון הרמב"ם בפרק א' מהלכות פרה אדומה שכתב. ואצ"ל מעוברת. והקשה הכ"מ מאי ואצ"ל דהיא היא:
'''ר"א אומר אינה נלקחת מן הכנענים''' - פי' הר"ב דחשודים על הרביעה כדאי' בפ' אין מעמידין (דף כ"ג) דהיכא דודאי רבעה פסולה אפילו למ"ד פרה קדשי ב"ה היא (כמ"ש הרב במשנה ג). דכתיב (ויקרא כ"ב) כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו (ובפרה כתיב אשר אין בה מום) דבר ערוה וע"א פוסלים בו והשחתה הוא ערוה שנאמר (בראשית ו') כי השחית כל בשר. [כמ"ש הר"ב ברי' פ"ו דתמורה] הר"ש:
 
'''באין מהארץ ומח"ל וכו''' - שנויה כבר ברפ"ח דמנחות וע"ש:
 
 
משנה ב
 
'''יגוד''' - כשהשחרות אינו מגיע לזכרות (היינו עצם התחו' בתוך הקרנים וכך בתוך הטלפי'. דזו היא כף הרגל. ויש בחודו של קרן כשתים וג' אצבעות. שאין זכרות מגיע שם רש"י) דאי מגיע אין לה תקנה שאם יחתוך שם יעשנה בעלת מום הר"ש. משמא דגמ' פ"ז דבכורות ד' מ"ד:
 
'''והננסת כשרה''' - כתב הר"ב שזה מום באדם ואינו מום בבהמה שמאמר האל תמימה (היה עולה בדעתינו) שלימה בכל הדברים. והודיענו שענין תמימה שלימת האודם הרמב"ם. ועיין בפי' הר"ב משנה ה':
 
 
משנה ג
 
'''ואין זו באה לבית''' - ורבנן כיון דקדשי ב"ה היא ולקיחתה מתרומת הלשכה. כדתנן במשנה ב' פרק ד' דשקלים באה לבית קרינן בה כך נ"ל:
 
'''נתן טליתו עליה פסולה''' - כתב הר"ב נאמר בפרה כו' מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול. אף כו' שאר עבודה פסולה כעול. ובל' הרמב"ם ליתנהו אלו ב' מלות פסולה ובפ' בתרא דסוטה ד' מ"ו שאר עבודות פוסלים בה. אף כאן שאר עבודות פוסלות בה. עוד שם א"כ מה ת"ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה. (כלומר שעבודה זו לצורך היא. אבל אקראי בעלמא שהניח שק עליה ולא להוליכו אלא אקרי ואותב לא פסלה) ואימא אשר לא עובד בה כלל עול פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא:
 
 
משנה ד
 
'''עלה עליה זכר פסולה''' - דעליית זכר ניחא ליה והויא שעת עבודה כ"כ הר"ש והתו' פ"ב דפסחים דף כ"ו כתבו דמה שהזכר משמש בה חשיב עבודה:
 
ר"י אומר אם העלהו פסולה - כתב הר"ב לאו דוקא העלהו. אלא אם עלה עליה לדעת הבעלים כו' כ"כ הר"ש בריש פרקין מהתוספתא. ומכלל דלרבנן אפילו בלא ידעו פסולה ובהכי דחוין הן דברי התו' בב"מ פ"ב ד' ל' וכן בפ"ב דפסחים דף כ"ו {{ממ|פסחים כו|ב}} שפירשו חכמים לא מפסלי אלא כשידע בשעת עלייתו וקשה מהא דגבי הכשר בר"פ בתרא דמכשירין. כמ"ש שם בס"ד:
 
 
משנה ה
 
'''ר"י אומר אפי' בתוך כוס א'''' - כתב הר"ב דל"ג אפילו כו' וכ"כ הר"ש. אבל ל' הרמב"ם רי"א אפילו בתוך כוס אחד. וכוס הוא עגול מן הגשם. יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד. ע"כ. הכוונה שגומא היא דבר מועט מאד כשעור השתי שערות ולא יותר. אבל כוס הוא שטח מה. וא"צ שיבאר שיעורו כמה. שאין לה שיעור אלא כל שהוא גדול מגומא המכילה ב' שערות בלבד ואין מקום בזה למה שהתלונן הכ"מ בפ"א מה"פ [הל' ב] שלא נתבאר בדבריו כמה הוא שיעור כוס אחד. ע"כ. ומזה נראה ודאי דגרס אפילו דר"י לאפלוגי אתא אבל בחבורו פ"א מה"פ כתב היו בה שתי שערות כו' בתוך גומא א' או בתוך ב' כוסות. ודקדק מזה הכ"מ שסובר דר"י לא פליג וכדעת הר"ש [ומ"ש הר"ב שחייב אדם לומר כו' בפ"ק דעדיות משנה ג']:
 
'''אפילו ד' אפילו ה'''' - מצינו ל' זה בכמה מקומות ולאו דוקא ובר"פ י"ח דשבת נתתי טעם לשבח. ואלא מיהת הרבה מאד לא ס"ל לר"ע. ומש"ה אתי ר"א ואמר אפילו חמשים:
 
'''יתלוש''' - לאו לעכובא אלא מפני מראית העין הכ"מ:
 
'''היו בה ב' שערות כו'''' - והן בתוך גומא א' הראב"ד וכן הסכים הכ"מ:
 
'''אחר העיקר''' - כתב הר"ב ואם עיקרן מאדים כו' גוזז ראשן. דקדשי בדק הבית לא מתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא הר"ש. וגמ' הוא בפ"ג דבכורות ד' כ"ה. ואיבעית אימא דהוה דבר שאין מתכוין שאין כונתו לגיזה. ומ"ש הר"ב ששיעור ב' שערות האמורות בכל מקום הוא שינטל בפי הזוג. וכ"כ הרמב"ם מהמשנה י"ב דפ"ו דנדה ושם פי' הרמב"ם שהוא שיעור זוטא מכולהו וכן מוכח מפי' הר"ב במ"ד פ"ד דנגעים. אבל בנדה לא פי' כן וע"ש ותמה הכ"מ דהתם פלוגתא ופסקינן הלכה כדברי כולן להחמיר. ואילו הכא דבאנו להכשיר הוי להקל וכתב בשם הר"י קורקוס (דלפסול בב' שערות שחורות בזה אמרי' הלכה להחמיר אבל) בעיקרן מאדים די לנו שנצריך שיעור המועט שלא יחשב כמאן דליתי' אלא כל שיש שיעור שאנו קורים אותו שער בקצת מקומות סגי כי לא נתמעט אלא מה שחשוב כאילו אינו. דאטו אם מתחלה היו שעור זה. מי לימא דלא חשוב שער ודאי שער הוי כו'. אבל תירוץ אחר שכתב דלא אמרי' הלכה כדברי כולן להחמיר אלא לגבי בן ובת לא משמע כך מלשונו שבפירושו דהכא דהא כתב שב' שערות האמורות בכל מקום כו' ואותו לשון על בן ובת מתניא התם:
[[משתמש:בער לב|בער לב]] ([[שיחת משתמש:בער לב|שיחה]]) 15:54, 13 באוקטובר 2015 (IDT)