נועם אלימלך/פרשת כי תצא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''או יאמר''' {{צ|כי תצא כו'}}, דהנה העיקר עבודת האדם להבורא ב"ה באהבה ויראה, ואהבה היא המחשבה, דהיינו לחשוב רוממות האל ועי"ז מכניס בלבו אהבה שלימה, כי במחשבה אפשר לצייר אף דבר שלא ראה מעולם, ואח"כ צריך לראות שפלותו והיא היראה, והיראה היא הדבור והמעשה, שלפעמים האדם מדבר ועושה איזה מצוה מחמת יראה, או מיראת האדם שמתיירא שענש יענשו אותו בעברו על דת ישראל או מיראת השי"ת, וזהו שאנו מסדרין בברכת ק"ש "כולם אהובים כו'" שהוא שבח המלאכים, זה הוא כדי לעורר אהבה, ואח"כ אנו אומרים "עונים באימה כו' ביראה" לעורר היראה, ואח"כ תפילה בלחש וזו היא אהבה שלימה.

אמנם יש בני אדם שיש להם אהבה אחרת, דהיינו שיש להם מחשבות זרות, ובודאי זו היא אהבתם שאותו הדבר שהוא אוהב כונס במחשבתו, והאדם הזה שעושה מצוה או מתפלל מחמת יראת אדם, התפילה הזאת מביאה אותו לאהבה החיצונית וזרה, כי דיבורו מעורר אהבתו וכל מחשבותיו להרהר בהם בעת תפילתו יותר מלאחר התפילה, שאין מחשבותיו מרובים כ"כ אחר התפילה רק דוקא בשעת התפילה, ונמצא אחר התפילה אהבתו החיצוניות בטילה, וזהו דאמר התנא {{צ|כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה}}, כי דבר מלשון דיבור, דהיינו אהבה החיצוניות שהיא תלויה בדבור כנ"ל, שדוקא בשעת התפילה באים לו כל מחשבותיו הזרים הנאהבים לו, {{צ|בטל דבר}} דהיינו אחר תפילתו, {{צ|בטילה [אהבה]}} שאין לו כ"כ מחשבות זרות כמו בשעת התפילה. אבל לא כן הצדיק השלם אשר נפשו דבוקה תמיד באהבה בחשבו תמיד רוממות אל, אהבה כזאת אינה בטילה לעולם.

'''כי תהיין לאיש שתי נשים כו' והיה הבן הבכור לשנואה'''. לכאורה מלת {{צ|והיה}} אינו מדוקדק שהוא לשון וודאי, והכי הוי ליה למימר {{צ|ואם יהיה הבן הבכור כו'}} . ונראה לפרש דהנה המחשבה נקראת "אשה", שהמחשבה מוליד את המעשה . והנה יש שתי מחשבות, אחת היא מחשבה הקדושה ואחת היא מחשבה זרה , ואמר הכתוב {{צ|כי יהי'יהיה לאיש שתי נשים}} שיהי'שיהיה מעורב בטוב ורע מחשבה קדושה ומחשבה זרה, וזהו {{צ|אחת אהובה ואחת שנואה}} , ואמר הכתוב {{צ|והיה הבן הבכור לשנואה}} ר"ל שזה הוא בודאי שהבן הנולד מהשנואה דהיינו המעשה הבאה מהמחשבה זרה שזה נקרא "בן", הוא יהי'יהיה הבכור שידו על העליונה , {{צ|והיה ביום הנחילו את בניו}} פי'פירוש כשיגיע יום שינחיל את בניו הם המעשים טובים להעלותם לדלה', {{צ|לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור}}, "לבכר" הוא מלשון ביכורים, דהיינו שלא יוכל לעשות שום מצוה בשלימות, {{צ|על פני בן השנואה הבכור}} מחמת שבן השנואה הוא הבכור, לכן שמור עצמך במאד מאד וקדש וטהר עצמך לזכך את מחשבתך כדי שתוכל לעשות מצוה בשלימות. וק"ל.