נועם אלימלך/פרשת כי תצא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''או יאמר''' {{צ|כי תצא כו'}}, דהנה העיקר עבודת האדם להבורא ב"ה באהבה ויראה., ואהבה היא המחשבה, דהיינו לחשוב רוממות האל ועי"ז מכניס בלבו אהבה שלימה, כי במחשבה אפשר לצייר אף דבר שלא ראה מעולם:, ואח"כ צריך לראות שפלותו והיא היראה:, והיראה היא הדבור והמעש'והמעשה, שלפעמים האדם מדבר ועושה איזה מצוה מחמת יראה, או מיראת האדם שמתיירא שענש יענשו אותו בעברו על דת ישראל או מיראת השי"ת, וזהו שאנו מסדרין בברכת ק"ש {{צ|"כולם אהובים כו'}}" שהוא שבח המלאכים, זה הוא כדי לעורר אהבה, ואח"כ אנו אומרים {{צ|"עונים באימה כו' ביראה}}" לעורר היראה., ואח"כ תפילה בלחש וזו היא אהבה שלימה. אמנם יש בני אדם שיש להם אהבה אחרת, דהיינו שיש להם מחשבות זרות, ובודאי זו היא אהבתם שאותו הדבר שהוא אוהב כונס במחשבתו, והאדם הזה שעושה מצוה או מתפלל מחמת יראת אדם, התפילה הזאת מביאה אותו לאהבה החיצונית וזרה, כי דיבורו מעורר אהבתו וכל מחשבותיו להרהר בהם בעת תפילתו יותר מלאחר התפילה, שאין מחשבותיו מרובים כ"כ אחר התפילה רק דוקא בשעת התפילה, ונמצא אחר התפילה אהבתו החיצוניות בטילה, וזהו דאמר התנא {{צ|כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה}}, כי דבר מלשון דיבור, דהיינו אהבה החיצוניות שהיא תלויה בדבור כנ"ל, שדוקא בשעת התפילה באים לו כל מחשבותיו הזרים הנאהבים לו, בטל דבר דהיינו אחר תפילתו, בטילה שאין לו כ"כ מחשבות זרות כמו בשעת התפילה. אבל לא כן הצדיק השלם אשר נפשו דבוקה תמיד באהבה בחשבו תמיד רוממות אל, אהבה כזאת אינה בטילה לעולם.

וזהו {{צ|כי תצא}}, פי'פירוש כאשר תצא חוץ לשיטה, דהיינו שמדבר בתפילה ויוצא עם מחשבתו חוצה, תגרום לעצמך {{צ|למלחמה}} זו מלחמת יצה"ר, {{צ|על אויביך}} ר"ל בשביל שאהבה זרה החיצוניות נעשה לך לאויב. ואמר הכתוב {{צ|ונתנו דה' בידך}} דהיינו ע"י תשובה שתתקן את מעשיך ומחשבותיך שתהי'שתהיה דבורךדיבורך ואהבתך אחד , אז {{צ|ושבית שביו}}, דהיינו השבי'השביה ששבה כבר וטרפה הקליפה לעצמה, תוציא את הכל אל הקדושה , ואני נותן לך עצה לחשוב בעת תשובתך להוציא את כל העבודות והתפילות שלך העשוקות בהקליפות ותביאם אל הקדוש'הקדושה. וק"ל.