ביאור:תוספתא/ברכות/ה: הבדלים בין גרסאות בדף

===תוספתא מסכת ברכות פרק ה===

{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|

לֹא יֹאכַל אָדָם בָּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה,

כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַאֲוָה,

אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שָׁעָה שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

 

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵה,

שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בְּעַכּוֹ, וְקָדַשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם.

לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁקָּבְעוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.

 

אוֹרְחִין שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת,

וְקָדַשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם, {{הע-שמאל|המעבר לבית המדרש אינו מפסיק את הסעודה, ראו [[ביאור:תוספתא/ברכות/ד#ד, כ|לעיל ד, כ.]] אבל ר' יהודה מנצל את ההזדמנות לקידוש היום, ור' יוסי לא מודה לו אפילו בזה.}}

אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שָׁעָה שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

 

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן,

מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. {{הע-שמאל|אם סעד וקדש היום, לשיטת ר' יוסי - מברך ברכת המזון ורק לאחריה מקדש את היום, אבל גם ר' יוסי מודה שמזכיר בברכה את השבת.}}

וְהַשֵּׁנִי, אוֹמֵר עָלָיו קְדֻשַּׁת הַיּוֹם.

 

כֵּיצַד סֵדֶר הֶסֵּב?

בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁתֵּי מִטּוֹת,

כָּךְ הָיוּ מַסְדִּירִין וְהוֹלְכִין.

 

סֵדֶר נְטִילַת יָדַיִם כֵּיצַד?

עַד חֲמִשָּׁה, מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל;

הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

 

שְׁנַיִם מַמְתִּינִין זֶה לַזֶּה בַקְּעָרָה,

שְׁלֹשָׁה אֵין מַמְתִּינִין.

הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

 

לֹא יִשֹּׁךְ אָדָם מִן הַפְּרוּסָה וְיַחְזִירֶנָּה לַקְּעָרָה,

מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת.

 

לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מִן הַכּוֹס וְיִתְּנֶנּוּ לַחֲבֵרוֹ,

לְפִי שֶׁאֵין דַּעַת הַבִּרְיוֹת שָׁווֹת.

 

אֶחָד מְשַׁמֵּשׁ אֶת שְׁנַיִם, אוֹכֵל עִמָּהֶן;

שְׁלֹשָׁה, אֵין אוֹכֵל עִמָּהֶן,

אֶלָּא אִם כֵּן נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת.

 

בָּאת לָהֶם מְתִיקָה בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן,

מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וּפוֹטֵר אֶת הַמְּתִיקָה.

 

{{עוגן|ה, יב}}רַבִּי מוֹנָא אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי יְהוּדָה:

פַּת הַבָּאָה {{ב|בְּכִסָּנִין|קליות ופירות יבשים}} לְאַחַר הַמָּזוֹן,

טְעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.

 

מַיִם הָרִאשׁוֹנִים רְשׁוּת, הָאַחֲרוֹנִים חוֹבָה.

מַיִם הָרִאשׁוֹנִים,

אִם רָצָה לְהַפְסִיק, אֵינוֹ מַפְסִיק.

 

הַכֹּל חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,

כֹּהֲנִים, לְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל,

וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

 

אַנְדְּרוֹגִינוֹס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ,

וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.

לֹא אֶת מִינוֹ וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.

 

מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין,

אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.

 

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים {{ב|פְּטוּרִין|נ"א: חייבין, וראו ליברמן}},

וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

עֶבֶד מְבָרֵךְ לְרַבּוֹ.

 

קָטָן שֶׁיָּכֹל לֶאֱכֹל כַּזַּיִת, מְזַמְּנִין עָלָיו;

שֶׁאֵין יָכוֹל לֶאֱכֹל כַּזַּיִת, אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו.

{{ב|הַנָּקְדָנִין|מדקדקים על דברי תוהו}} תּוֹפְשִׂין אוֹתוֹ עַל כָּךְ.

 

בְּעֶשְׂרִים, נֶחְלָקִין,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶן אֶחָד

שֶׁיִּפְטֹר עַצְמוֹ מִן הַזִּמּוּן.

 

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

עָלוּ וְהֵסַבּוּ, וְטִבֵּל עִמָּהֶן,

מְזַמְּנִין עָלָיו.

 

כּוּתִי הַמְבָרֵךְ בַּשֵּׁם, עוֹנִין אַחֲרָיו "אָמֵן";

אֶת הַשֵּׁם, אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו "אָמֵן",

עַד שֶׁיִּשְׁמַע אֶת כָּל הַבְּרָכָה.

 

הָיָה מַקְרִיב מְנָחוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, אוֹמֵר:

"בָּרוּךְ שֶׁהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".

וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל זְבָחִים."

 

עֲשָׂרָה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ,

אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד,

אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן.

 

פּוֹעֲלִין שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת,

הֲרֵי אֵלּוּ מְבָרְכִין שְׁתַּיִם.

הֲרֵי אֵלּוּ מְבָרְכִין אַרְבַּע.

 

דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל בַּסְּעוֹדָה:

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים:

וַהֲלָכָה כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל.

 

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים:

נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס,

מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם.

 

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים:

מְקַנֵּחַ יָדוֹ בַמַּפָּה, וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן,

וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הָאֳכָלִים.

 

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים:

מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת מִפְּנֵי אָבְדָן שֶׁלָּאֳכָלִים,

וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת.

 

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים:

אוֹחֵז כּוֹס יַיִן בִּימִינוֹ וְשֶׁמֶן עָרֵב בִּשְׂמֹאלוֹ,

לְפִי שֶׁאֵין שֶׁבַח תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁיֵּצֵא מְבֻסָּם.

 

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.

 

הָיָה לוֹ נֵר טָמוּן בְּתוֹךְ חֵקוֹ אוֹ בְּתוֹךְ הַפָּנָס,

רוֹאֶה אַתְּ הַשַּׁלְהֶבֶת וְאֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ,

וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר."

 

הָאֵשׁ וְהַבְּשָׂמִים שֶׁלַּמַּרְחֵץ,

אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן.