ביאור:תוספתא/ברכות/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|

(א)

צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ מַכַּת בְּכוֹרִים וּקְרִיעַת יַם סוּף.

 

הַקּוֹרֵא אֶת "שְׁמַע", צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ.

רַבִּי אַחַאי אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי יְהוּדָה:

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִוֵּן לִבּוֹ בַּפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן - יָצָא.

 

הַקּוֹרֵא אֶת "שְׁמַע" לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא.

{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה ברכות פרק ב#משנה ג|משנה ב, ג.]] הדמיון בין ק"ש לבין ההלל והמגילה מופיע גם בדיני הכוונה שב[[ביאור:משנה ברכות פרק ב|משנה שבתחילת הפרק.]]}}וְכֵן בַּהַלֵּל, וְכֵן בַּתְּפִלָּה, וְכֵן בַּמְּגִלָּה.

 

הַקּוֹרֵא אֶת "שְׁמַע" וְטָעָה וְהִשְׁמִיט בָּהּ פָּסוּק אֶחָד,

לֹא יַחְזֹר וְיִקְרָא אוֹתוֹ פָסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

וְכֵן בַּהַלֵּל, וְכֵן בַּתְּפִלָּה, וְכֵן בַּמְּגִלָּה.

 

הַקּוֹרֵא אֶת "שְׁמַע" וְטָעָה,

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן טָעָה,

יַחְזֹר לִ'כְתִיבָה' רִאשׁוֹנָה.

 

כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת,

{{הע-שמאל|את דין הסופרים אפשר להשוות לדין החתן שטרוד במצווה (ראו [[ביאור:משנה ברכות פרק ב#משנה ה|משנה ב, ה,]] וכן [[ביאור:תוספתא/ברכות/א#א, ה|לעיל א, ה.]]) או לדין מלווי המת (ראו [[ביאור:משנה ברכות פרק ג|משנה ג, א.]]) קל יותר להפסיק לק"ש, כי היא קצרה יותר וזמנה עובר מוקדם.

לֹא הָיוּ מַפְסִיקִין, שֶׁלֹּא לְהַסִּיעַ מִלִּבּוֹ.

 

הַכַּתָּף, אַף עַל פִּי שֶׁמַּשָּׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ,

הֲרֵי זֶה קוֹרֵא. {{הע-שמאל|בהתאם לשיטת בית הלל [[ביאור:משנה ברכות פרק א#משנה ג|במשנה א, ג,]] ש"כל אדם קורא כדרכו", ובהליכתו בדרך.}}

וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יִתְפַּלַּל עַד שֶׁיִּפְרֹק.

 

פּוֹעֲלִים קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן,{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה ברכות פרק ב#משנה ד|משנה ב, ד:]] הנוסח שם מקוצר יותר.

הלכות ח-ט קשורות לאיסור ביטול מלאכה על הפועלים. לכן הם קוראים במקום העבודה, אבל בעל הבית יורד למטה. גם כשהם לא בראש הזית אין להם רשות להתפלל במניין.}}

בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, {{ב|יוֹרֵד לְמַטָּה וּמִתְפַּלֵּל.|וקורא את שמע}}

 

פּוֹעֲלִין קוֹרִין אֶת "שְׁמַע", וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ,

וְאוֹכְלִין פִּתָּן, וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ,

אֲבָל אֵין מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה.

 

הַשּׁוֹשְׁבִינִין וְכָל בְּנֵי חֻפָּה,{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה ברכות פרק ב#משנה ה|משנה ב, ה:]] שם מסתייג רבן גמליאל מהדין הזה.}}

פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים,

חָתָן פָּטוּר, וְכָל בְּנֵי חֻפָּה חַיָּבִין.

 

קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְעָמְדוּ בַּשּׁוּרָה,

שׁוּרָה הַפְּנִימִית פְּטוּרָה, {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה ברכות פרק ג|משנה ג, א.]] ןהשוו את דין ההספד לדין הקבורה ונשיאת המת מחד - ולדין החופה מאידך (הלכה י). וראו גם [[סוכה כה ב|בבלי סוכה כה ב.]]}}

מַעֲשֶׂה שֶׁהִפְסִיקוּ רַבּוֹתֵינוּ לְקִרְיַת שְׁמַע וְלִתְפִלָּה.

 

בַּעַל קֶרִי חוֹלֶה שֶׁנָּתַן עָלָיו תִּשְׁעַת קַבִּין מַיִם,

הֲרֵי זֶה קוֹרֵא,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַצִּיעַ אֶת הַמִּשְׁנָה.

 

בַּעַל קֶרִי שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטְבֹּל,

הֲרֵי זֶה קוֹרֵא אֶת "שְׁמַע" וְאֵינוֹ מַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו.

אֵין שָׁעַת סַכָּנָה רְאָיָה.

 

הֲרֵי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה עָרוֹם,

אוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ, {{הע-שמאל|הביטוי "עושה מלאכתו" הוא לשון נקיה לקיום יחסי מין, ראו [[סוטה לו ב]].

לֹא יִתְפַּלַּל עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ.

 

לֹא יַכְנִיס אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ {{ב|אוֹבוֹ|חיקו, כך שלא תהיה חציצה בין ראשו לבין הערווה}}

וְיִקְרָא אֶת "שְׁמַע".

הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

 

קָטָן שֶׁיָּכֹל לוֹכַל כַּזַּיִת דָּגָן,

פּוֹרְשִׁין מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּימֵי רַגְלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת. {{הע-שמאל|יש להתרחק גם מריח רע בזמן קריאת שמע. וראו גם [[תוספתא/חגיגה#א, ב|תוספתא חגיגה א ב,]] לגבי הגדרת ה"קטן".

אוֹ עַד שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ תַּחַת הַמִּטָּה.

 

לֹא יִכָּנֵס אָדָם בַּמְּבוֹאוֹת הַמְּטֻנָּפִין וְיִקְרָא אֶת "שְׁמַע",

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ נִכְנַס כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא,

עַד שֶׁיֵּצֵא מֵרְשׁוּת כָּל אוֹתוֹ מָקוֹם, וְיִקְרָא.

 

לֹא יַעֲמֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל וְהוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו,

שֶׁנֶּאֱמַר: {{ממ|עמוס|ד|יב}}

"הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל".

 

לֹא יַטִּיל אָדָם אֶת הַמַּיִם בְּמָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלֵּל, {{הע-שמאל|מובן אחר ל"הטלת מים": כאן מדובר על השתנה, בניגוד להלכה טז, שם היה מדובר על מים נקיים.

התוספתא מציגה את שני השימושים במונח כדי להבחין ביניהם.}}

יָבְשׁוּ אוֹ נִבְלָעוּ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

 

הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ,

מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין לְבוּשִׁין,

וְאֵין חוֹלֵץ תְּפִלָּיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן לְכַתְּחִלָּה.

 

הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר:

{{הע-שמאל|הלל קורא לאדם לא לבלוט, וראו גם [[דרך ארץ רבה ד#ה]]. לכן אין לו להיות לבוש בין הערומים או ערום בין הלבושים וכדומה.}}אַל תֵּרָאֶה עָרוֹם, אַל תֵּרָאֶה לָבוּשׁ;