מגן אברהם על אורח חיים תק: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הוספת קישורים לסעיפים, נעשה על ידי בוט
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|מגן אברהם|אורח חיים|תצט|תק|תקא}}
===סעיף א===
<קטע התחלה=א/>
{{משע|מא|א|מחלק להם:}}{{ררר}} דוקא בלא גורל כגון שהם מוותרים זה לזה ואין מקפידין אם יקח חבירו מנה יפה אבל אם מקפידין וצריכין גורל אסור (ש"ל) ועמ"ש [[מגן אברהם על אורח חיים שכב|סוף סי' שכ"ב]] בשם התו' דבני חבורה המקפידין אפי' בלא גורל אסורים לחלוק דגזרי' שיבואו לידי מדה ומשקל ומנין אבל שכנים שאינם חברים אפי' מקפידין מותרים לחלוק בלא גורל ע"ש:
 
שורה 6 ⟵ 7:
 
{{משע|מא|ג|עם עכו"ם:}}{{ררר}} פי' שישראל אסור לומר לעכו"ם הריני עמך למחצה לשליש ולרביע (כ"מ בהג"א ע"ש) ונ"ל הטעם משום דאין רגיל להשתתף עם העכו"ם מיחזי טפי כמקח וממכר ולבוש פי' שאסור למכור לעכו"ם בכה"ג בשר כשר עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תצז|סוף סי' תצ"ז]] ודיוקו של הג"א מדקתני אומר אדם לחברו משמע למעוטי עכו"ם ודכוותי' דייק בפ"ק דע"א שאסור לו' לעכו"ם הנראה שתעמוד עמי לערב אבל התו' [[שבת קנ א|בשבת דף ק"ן]] דחו פי' זה כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים שז ז|סי' ש"ז ס"ז]] א"כ אפשר דה"נ חבירו לאו דוק' וצ"ע עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תקטז|סי' תקי"ו]]:
<קטע סוף=א/>
 
===סעיף ב===
<קטע התחלה=ב/>
{{משע|מא|ד|אסור לשקול:}}{{ררר}} אפי' אינו מדקדק רק פיחת מעט או מוסיף מעט אסור אף על גב דבמדה שרי כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים שכג|סי' שכ"ג]] שאני התם דאינו נרא' כמודד רק כשופך לכלי אבל במשקל בכל ענין אסור: אסור ליקח ביד א' המשקל וביד השני בשר לשער המשקל (ב"ח):
 
שורה 13 ⟵ 15:
 
{{משע|מא|ו|חותך כדרכו:}}{{ררר}} ונ"ל דמותר לו' תן לי ליטר' בשר דאינו מכוון למשקל אלא לו' לו כמה צריך כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים שכג|סי' שכ"ג]] גבי מדה:
<קטע סוף=ב/>
 
===סעיף ג===
<קטע התחלה=ג/>
{{משע|מא|ז|אין נוקבין:}}{{ררר}} דצריך שינוי לידע שמקח וממכר אסור בו [רש"י] וא"כ מותר לנקוב חתיכת האפיקומן בפסח לתלותו דלא כיש מחמירין:
 
{{משע|מא|ח|לעשות בו סי':}}{{ררר}} שלא יחליפנו אדם: איתא בגמ' כלי שיש בו שנתות ונותן בו מעט מים ומניח הבשר במים וכשיגיע עד השנתות יודע כמה ליטרות יש בו אסור לעשות כן בי"ט אפי' פיחת מעט או מוסיף מעט דמוכחא מילתא שמכוין למדה:
<קטע סוף=ג/>
 
===סעיף ד===
<קטע התחלה=ד/>
{{משע|מא|ט|באור:}}{{ררר}} וה"ה שמותר לטומנו ברמץ:
<קטע סוף=ד/>
 
===סעיף ה===
<קטע התחלה=ה/>
{{משע|מא|י|מותר למלוח וכו':}}{{ררר}} זהו מימרא דר"י משמי' דשמואל בגמ' וקאמרי' רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא וכתב הרב"י דהרמב"ם פסק כשמואל דדוקא למלוח בבת א' שרי דחד טרחא הוא אבל אם מלח חתיכה א' אסור להערי' ולמלוח אח"כ חתיכה אחרת ולומר בזו אני רוצה אסור עכ"ל וא"כ צ"ע מ"ש רמ"א וי"א דלא שרי להערים וכו' הערמה מאן דכר שמיה איפכא ה"ל למכתב דקודם אכילה שרי הערמ' וצ"ל דס"ל אף על גב דחד טרחא הוא אם בא למלוח הרבה חתיכו' אחר אכילה ולומר אוכל ממנה כזית אסור כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקג|סי' תק"ג]] וב"ח כ' דאם שחט בי"ט מותר להערים אפי' אחר אכילה ולמלוח אפי' גרמא גרמא כדי שלא יסריח הבשר כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תצט ג|סי' תצ"ט ס"ג]] וכ"מ ברש"י ותו' דף י"ז ע"ב:
 
{{משע|מא|יא|אף על פי שהי' אפשר למלחו:}}{{ררר}} דידוע כשהבשר היא במלח מפיג טעמו ואף על גב דאמרי' לעיל שמותר להערים ולמלוח בי"ט כדי שלא יסריח ש"מ שעדיף טפי כשמונח במלח י"ל דהתם מיירי בי"ט ראשון דאם לא מלח ליה עד יום שלישי יסריח אבל מעי"ט לי"ט עדיף טפי כשמונח בלא מלח ודגים יש מינין שמשביחין במלח ואותן צריך למולחן מעי"ט (ת"ה) ונ"ל דמיירי שמולחו להוציא דמו וה"פ אם היה מדיחו ומולחו מעי"ט להוציא דמו היה צריך אחר הדחה שניה למולחו דאח"כ מתקלקל כשעומד בלא מלח והוא טוב יותר כשהבשר תולה כך באויר בלי הדחה ומליחה לכן מותר למולחו בי"ט ויש"ש פסק כמהרי"ל דאסו' למלוח בשר בי"ט ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים תצה|סי' תצ"ה]] בהג"ה ונ"ל הא דמותר למלוח בשר בי"ט בשחרית בהערמה שלא יסריח היינו שמולחו להוציא דמו ומניחו במלח עד לאחר י"ט (עיין [[שולחן ערוך יורה דעה ע ה|ביורה דעה סי' ע' ס"ה]] דיש אוסרין לכתחלה או לאחר שמלחו והדיחו מולחו בליל י"ט ע"י הערמה שאומר מזו אוכל למחר אבל בשחרית אפי' קודם אכילה לאחר שמלחו והדיחו אסור למולחו שנית דאפי' צריך לאכלו הרי מבשל אותו מיד וא"צ מליחה כנ"ל) ונ"ל דבמקום שיש ודאי הפסד שיסריח מותר להערים ולמלוח אפי' אחר אכילה כמו שהתירו במסוכנת [[שולחן ערוך אורח חיים תצח ו|בסי' תצ"ח ס"ו]] ודוקא כשנשחט בי"ט כמ"ש ס"ו וכ"מ בר"ן:
<קטע סוף=ה/>
 
===סעיף ו===
<קטע התחלה=ו/>
{{משע|מא|יב|נוהגים לנקר:}}{{ררר}} ואין בזה משום בורר אוכל מתוך אוכל משום דא"א לאכול בע"א דהא רב שרי להפריש חלה בי"ט מעיס' הנילושה מעי"ט עכ"ל הג"מ ויש לתמוה דאדרב' כל שא"א לאכול בע"א שייך בו בריר' כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים שיט י|סי' שי"ט ס"י]] ועוד דרוב הגאוני' לא ס"ל הא דרב ובהג"א מוכח דלא התיר ניקור אלא משום פסידא והיינו בשוחט בי"ט דכששחט מעי"ט אין הניקר מפיג טעמו אדרבה משביחו לכך נראה דיש לנקר ע"י שינוי כמו בקופיץ או בקרדום (וכמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקד|סי' תק"ד]]) לענין תבלין ואף על גב דהרקדה אסור' אפי' ע"י שינוי (וכמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקו ב|סי' תק"ו ס"ב]]) שאני התם שרגילין לעשות הרבה בבת א' וחיישי' שיכוין לעשות' בי"ט ויתבטל משמחת י"ט כמ"ש הרמב"ם עכ"ל ת"ה ודבריו תמוהים שפירש פי' זר בדברי הג"מיי ודבריו כפשוטן דמ"ש משום דא"א בע"א לא בא לתת טעם למה אין בזה משום בורר וכו' כלו' דזה לא מקרי ברירה דבריר' לא שייך אלא בדבר המעורב אבל הכא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכ"כ המרדכי בסתמא וברירה לא שייך כאן עכ"ל, ואפי' למ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקי|סי' תק"י]] היינו בדבר שהוא פסולת גמור או בב' מיני אוכלין אבל הכא הוא מין א' ואינו פסולת אלא אסור' הוא דרביע עליו, ומ"ש הג"מ משום דא"א וכו' ה"ק עכ"פ כיון שהי' יכול לנקרו מעי"ט ליתסר לנקרו וע"ז קאמ' דא"א לאכלו בע"א שרי לעשותו ומייתי ראיה מרב דאמ' שחט צפור מעי"ט אסו' לכסותו בי"ט כיון שמותר לאוכלו בי"ט בלא כיסוי אבל גלגל עיסה מעי"ט מותר להפריש חלה בי"ט כיון דאסו' לאכלה בלא חלה ה"נ כיון דאסו' לאכלו בלא ניקור שרי כנ"ל ברור פי' של הג"מ וכ"כ בהדיא בס' ראב"ן ע"ש (ומסיק) אף על גב בדהוה ברירה שרי כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקי ב|סי' תק"י ס"ב]] גבי קטניות עכ"ל ואפי' להאוסרין [[שולחן ערוך אורח חיים תצה|סי' תצ"ה]] אוכל נפש שהיה אפשר לעשותו מעי"ט היינו במלאכה גמורה אבל הכא לא הוי ברירה כמש"ל ומ"ש בת"ה דרוב הגאונים פסקו דלא כרב היינו משום שהוא מתקן גמור דקודם היתה כל העיסה טבל תדע דאפי' המתירין באוכל נפש אוסרין להפריש חלה אבל הכא לא חשיב תיקון דהבשר הוא אוכל בכל מקום שהוא רק בחותך מה שאסור לאכול, ומ"ש בת"ה דבהג"א לא התיר אלא משום פסידא, ז"ל הג"א שלפנינו ומשום פסידא שרי לנקר הבשר ואפי' א"צ אלא למקצתה דדמי להא דמערים ומלח גרמא גרמא עכ"ל משמע דלנקר מה שרוצ' לאכול שרי בלא פסידא אפי' נשחט מעי"ט ומ"ש הג"א ומשום פסידא נ"ל דמיירי אם ישהא אחר י"ט יסריח הבשר וצריך למלחו ע"י הערמה וא"א למלחו אא"כ מנקרו לכן שרי מ"מ דוקא בנשחט בי"ט אבל נשחט מעי"ט אסור כמ"ש תה"ד:
 
{{משע|מא|יג|וטוב לשנות:}}{{ררר}} משמע דאם א"א לשנות מותר בלא שינוי וביש"ש פסק דאחוריי' אסור לנקר דא"א לנקרו בשינוי ואם נשחט בי"ט הכל שרי עכ"ל וה"ה אם נשחט סמוך לי"ט שלא היה אפשר לנקרו קודם לכן, ולפי מש"ל יש להקל בכל ענין בניקור: ואם הבשר הוא ביום השלישי לשחיטתו ואם ישהא אחר י"ט יהיה אסור לאכלו כי אם צלי אסור לנקרו ולהדיחו על ידי הערמה שיאמר אוכל ממנה כזית כמו שכתב בת"ה דכשנשחט בערב יום טוב אסור דהוי לי' לנקרו בערב יום טוב וכ"מ בר"ן גבי מליחה שכתב שהוא גרם לעצמו הפסידא דה"ל לנקרו מעי"ט אבל אם נקרו מעי"ט מותר להדיחו בי"ט הואיל וראוי לאכילה כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים שכא יא|סי' שכ"א סי"א]], ול"ד להדחת כלים שאסור כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים שכג|סי' שכ"ג]] דהתם עושה מעשה בידים שמדיחו מה שאין כן כאן ששופך עליו מים ודיו שרי כמו ירקות אבל בשבת נ"ל דאסור כמ"ש שם:
<קטע סוף=ו/>