מגן אברהם על אורח חיים תצו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הוספת קישורים לסעיפים, נעשה על ידי בוט
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|מגן אברהם|אורח חיים|תצה|תצו|תצז}}
===סעיף א===
<קטע התחלה=א/>
{{משע|מא|א|ומנדין וכו':}}{{ררר}} דכל דבר שעיקרו מדבריהם ועוקר לכוליה מצוה מנדין אבל בדבר שעיקר איסורו מדאורייתא כגון בי"ט ראשון אם עשה מלאכ' דאוריי' משמתי' אבל אם עשה מלאכ' דרבנן בדבר שעיקרו דאוריי' מכין אותו מ"מ (הר"ן) עיין [[שולחן ערוך יורה דעה שלד מג|ביורה דעה סי' של"ד סמ"ג]] ובש"ך שם [[טור אורח חיים תקכו#בית יוסף|וב"י ססי' תקכ"ו]] כ' בשם רי"ו שמלקין ומנדין אותו ואם הוא ת"ח אין מנדין אותו ואם עשה מלאכה ע"י עכו"ם מנדין אותו (רבי אהרן ששון סי' קצ"ו) ואם עשה ע"פ הוראות חכם אין מנדין (מ"צ ח"א סי' ל"ו) וה"ה בשוגג (מבי"ט ח"ב קמ"ט כ"ה):
 
{{משע|מא|ב|מלקין אותו:}}{{ררר}} פי' מכת מרדות כת' מהרא"י בביאור רש"י ס"פ כי תצא שהוא י"ג מכות ע"ש וברמב"ם לא משמע כן:
<קטע סוף=א/>
 
===סעיף ב===
<קטע התחלה=ב/>
{{משע|מא|ג|לכחול את העין:}}{{ררר}} אף על פי שאינו חולי הכולל כל הגוף עיין [[שולחן ערוך אורח חיים שכח יז|סי' שכ"ח סי"ז]] דבחולי הכולל כל הגוף אפי' בשבת שרי לעשות שבות לכן השמיט הרב"י או שאר חולי וכו' ורמ"א בא להורות דאפילו להאוסרין בשבת מתירין בי"ט: מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין קעפ"פן אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר (או"ה) וע' ת"ד סי' ת"כ:
<קטע סוף=ב/>
 
===סעיף ג===
<קטע התחלה=ג/>
{{משע|מא|ד|בני א"י וכו':}}{{ררר}} כל סעיף זה הוא ל' המאור פ"ד דפסחים וכת' אף על גב דשאר דברים כל שדעתו לחזור שרי לעשות בצנע' (כמש"ל [[שולחן ערוך אורח חיים תסח|סימן תס"ח]]) הכא כיון שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה אין לפרוץ בו גדר עכ"ל והתו' כתבו דמלאכה אסור דא"א לעשות בצנעא וב"כ בכ"ה בשם רדב"ז ח"א ע"ג ורנ"ח ומ"צ ח"ב ע"ט ורשד"מ ט"ו דלא כמבי"ט ח"ב קמ"ט:
 
שורה 16 ⟵ 19:
 
{{משע|מא|ז|חוץ לתחום:}}{{ררר}} דחוץ לתחום מקרי (מדבר) כמ"ש במלחמות ולכן אם דעתו לחזור מותר לעשות ואם אין דעתו לחזור עדין לא הוקבע להיות כמותן: בני א"י שבאו לח"ל ועשו מלאכה אין מנדין אותן (מבי"ט ח"ב סי' קמ"ט) ומתפללין י"ח כמקומן ולובשין מלבושי י"ט וכשחל י"ט ע"ש מבשל בלא עירוב תבשילין והעוקר דירתו עם אשתו מא"י לח"ל אף על פי שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור (רדב"ז) וכל שאין דעתו לחזור אף על פי שאשתו נשארת שם הוי כאין דעתו לחזור (מ"צ ח"ב מ"ט כ"ה) וע"ש שכ' עוד סברות אחרות ואין לזוז מפסק הרב"י עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תקעד ב|סי' תקע"ד ס"ב]]:
<קטע סוף=ג/>