מגן אברהם על אורח חיים תרצ: הבדלים בין גרסאות בדף

{{פרשן על שו"ע|מגן אברהם|אורח חיים|תרפט|תרצ|תרצא}}

{{משע|מא|א|בין יושב:}}{{ררר}} עיין [[שולחן ערוך אורח חיים ח|ריש סי' ח']] דמשמע דהברכ' תהי' בעמיד' ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים קמו|סוף סי' קמ"ו]] מ"ש:

 

{{משע|מא|ב|ואסור לחזן:}}{{ררר}} היינו במקום שהמנהג שאין החזן קורא לעולם המגילה אבל במדינתינו החזן קורא לעולם המגילה א"צ שיאמרו לו דמעיקרא מינוהו על כך כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים קלט ג|סי' קל"ט ס"ג]] וכ"מ במרדכי ע"ש:

 

{{משע|מא|ג|לקרות' ביחד:}}{{ררר}} דאיידי דחביבא להו יהבי דעתייהו לשמוע:

 

{{משע|מא|ד|אם השמיט הסופר:}}{{ררר}} ואם השמיט הקורא תיבות שאין מפסידין הקריא' יצא (ש"ג) עיין [[שולחן ערוך אורח חיים קמב|סי' קמ"ב]] ולקמן סי"ד דלא משמע כן:

 

{{משע|מא|ה|אפי' מיעוט':}}{{ררר}} ע' בכ"ה שהרבה להשיב ע"ז ולענ"ד אינו כלום דהרשב"א הוכיח דאי איתא דבדיעבד כשר מנ"ל להקשות דלמא אפי' השמיט רובה כשר וא"כ לא ה"ל לאתויי דרב חמא:

 

{{משע|מא|ו|לא יקרא כו':}}{{ררר}} דשמא יתן השומע לבו לזה הקורא ולא לש"ץ (ב"י א"ח) משמע דהוא עצמו יכול לשמוע להש"ץ אף על פי שקורא:

 

{{משע|מא|ז|ואפי' סח:}}{{ררר}} פי' הקורא אבל השומע ששח ולא שמע לא יצא ([[טור אורח חיים תרצב#בית יוסף|ב"י סי' תרצ"ב]]):

 

{{משע|מא|ח|ע"פ:}}{{ררר}} צ"ע דהא כבר כתבו בס"ג ואפשר דבא לומר דאפי' השומע (דפוס ישן משומע) ממנו לא יצא כמ"ש בסמוך:

 

{{משע|מא|ט|באיזה כתב:}}{{ררר}} פי' ובלבד שיכול לקרות אותו כתב:

 

{{משע|מא|י|אינו יוצא בלעז:}}{{ררר}} דס"ל דהא דאיתא בגמרא אבל קורין ללועזות בלעז היינו מי שאינו יודע לה"ק (ר"ן דלא כע"ש):

 

{{משע|מא|יא|מי שמבינים יצאו:}}{{ררר}} בדיעבד עסי"א:

 

{{משע|מא|יב|יש למחות:}}{{ררר}} משום דלא ידעי הלעז של האחשתרנים וא"ת יקרא האחשתרנים ככתבו בלה"ק י"ל דאסור לכתחלה לקרות בב' לשונות:

 

{{משע|מא|יג|בלשון לעז:}}{{ררר}} ואפי' הקוראים בשני הימים אסור לקרותה בלעז (ראב"ח ח"ב ע"ט):

 

{{משע|מא|יד|מתנמנם:}}{{ררר}} כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא:

 

{{משע|מא|טו|צריך שיכוין:}}{{ררר}} כתב הרשב"א סי' תס"ז שאלת אם צריך השומע לכוין בכל תיבה ותיבה בשמיעתו ששמעתי שחכם א' היה תופס מגילה א' בידו ותמיהני מי לא יצא מפי הקורא ועוד דנשים וע"ה יוצאין באשורית תשובה האמת כמ"ש מאותן ראיות מן הלועזות וע"ה ועוד אמרו העובר אחורי ב"ה ושמע קול מגיל' אם עמד חזקה כוון כו' אבל במה שנסתפק לך אם השמיט בה הקורא תיבה א' אם חוזר באמת אפילו תיבה א' חוזר עכ"ל, מבואר דה"ה אם השומע לא שמע תיבה א' לא יצא דאטו מי יפה כח השומע מכח הקור' וכ"כ [[טור אורח חיים נט|הטור סי' נ"ט]] וב"י [[שולחן ערוך אורח חיים תרצב|סי' תרצ"ב]] אלא אם שמע ולא כוון בכל תיבה יצא הארכתי בזה לפי שבב"ח סי' תרצ"א לא משמע כן:

 

{{משע|מא|טז|טעות אחר:}}{{ררר}} כגון מיושב ישב ומנופל נפל (ב"י א"ח):

 

{{משע|מא|יז|הכל בנשימה א':}}{{ררר}} לא יפסיק רק כדי נשימה אפי' בין פסוק לפסוק שצריך לקרות' כאגרת (מט"מ) (ד"מ טור) כשיאמר בלילה ההוא נדדה יגביה קולו כי שם עיקר הנס (מהרי"ל ד"מ), כשיאמר האגרת הזאת ינענע המגילה (מט"מ):

 

{{משע|מא|יח|ופושטה כאגרת:}}{{ררר}} אפי' מה שעתיד לקרות (מהרי"ל סי' נ"ו), כשקרא החזן והיה ביד מהרי"ל מגילה כשרה לעיין בה היה מניח' כרוכ' (ב"ח):

 

{{משע|מא|כב|ואין לבטל כו':}}{{ררר}} וכ' רמ"א בתשו' סי' כ"א בשם מהרי"ק שורש קמ"ד דאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו אפי' בשעת הדחק אין לשנות מנהג כדאמרי' בבני בישן ואפי' יש במנהג צד איסור אין לבטלו כמ"ש מהרי"ק ש"ט ואפי' במנהג מקום א' אמרי' שמבטל הלכה מיהו אם נשתנ' הענין מאשר הי' בזמן הראשונים רשאים לשנות המנהג לפי הזמן עכ"ל ומהרא"ש בביאורי סמ"ג כ' הא דאמרינן מנהג עוקר הלכה היינו אפי' רוב דיעות ס"ל אסור והתלמוד מסייע להו והמנהג הבנוי על פי הפסיקתא או ספרי' חיצונים אמרי' מנהג עוקר הלכה דודאי כך קבלו אבותינו איש מפי איש עכ"ל (עיין מהרי"ק ש"ט ושנ"ד ובס' ב"ש) ודוקא מנהג שנתיסד ע"פ ותיקין כמ"ש המרדכי אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת (מ"ס פי"ד), ודבר שנגזר במנין אפי' ידוע מאיזה טעם ובטל הטעם צריך מנין אחר להתירו (גמ' פ"ק דביצה) ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וכל דבר שהוא משום חששא ועברה החששא א"צ מנין אחר כמ"ש [[שולחן ערוך יורה דעה קטז|ביורה דעה סי' קי"ו]] ובתוס' ביצה ע"ש [[יבמות עט א|וביבמות דף ע"ט]] כתבו דבדבר שבממון יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו משום דהפקר ב"ד הפקר ולכאורה לא משמע הכי [[גיטין לו א|בגיטין דף ל"ו]] גבי פרוזבל ע"ש ומיהו י"ל דהתם הוי מילתא דאיסורא שעי"כ נמנעין מלהלוות וע"ש בתוס' דדבר שלא פשט איסורו ברוב ישראל יכולין לבטל ע"ש ועמ"ש סוף סי' ט"ו ע' בס' נחלת שבעה דינים הרבה מענין המנהגים ובס' ב"ש:

 

{{משע|מא|כג|צריך לחזור כו':}}{{ררר}} אף על גב שיש לו ק' אנשים מצוה לקרות' בצבור משום ברוב עם וכו' (ר"ן ב"ח) עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תרפז ב|סי' תרפ"ז ס"ב]]: