מגן אברהם על אורח חיים תקסח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
סעיפים ללא תגי קטע
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|מגן אברהם|אורח חיים|תקסז|תקסח|תקסט}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
 
===סעיף א===
{{משע|מא|א|ושכח ואכל:}}{{ררר}} אפי' הזיד ואכל הרבה לא יאכל יותר (ב"ח):
 
שורה 9 ⟵ 10:
{{משע|מא|ד|ויש מחמירין:}}{{ררר}} הטעם כיון די"א דאפי' ביום זה רשאי ללות תעני' ולפרוע ולכן כשאכל איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר לכן מחמירין כשני הדיעו' דחייב לצום כל אותו יום וגם יום אחר אבל בתעני' הקבוע כגון י"ז בתמוז שאסור לאכול א"צ להתענו' יום אחר אם לא שכונתו להתענו' לכפרה על עונו ושגגתו [ת"ה] וד"מ כ' פעם א' שכח א' ואכל בי' בטבת וצוה מהרי"ל שיתענה בה"ב עכ"ל ות"צ דינו כי"ז בתמוז לענין זה שא"צ להתענו' יום אחר אלא לכפר':
 
===סעיף ב===
{{משע|מא|ה|לדבר מצוה:}}{{ררר}} כגון לסעוד' מצוה דשייך בגוה ומ"מ צריך להתענות מקצת היום זמן מועט יותר ממה שהוא רגיל (ת"ה סי' ער"א) מיהו מביא שם דהא"ז ס"ל אפי' לשמחת מריעות שרי מפני דרכי שלום וכ"כ בהג"א עיין בב"י וכ"כ הלבוש לכן נ"ל להקל בסעודת מצוה אף על גב דלא שייך בגוה ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים רכה|סי' רכ"ה]] ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים תקנא י|סי' תקנ"א ס"י]] [[שולחן ערוך אורח חיים תמד ז|וסי' תמ"ד ס"ז]] [[שולחן ערוך אורח חיים תקנח|וסי' תקנ"ח]] וכ' בס' ב"ש דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בח"ל וביש"ש ספ"ז דב"ק כ' אם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעודה לחנכו תחלה לומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע הוי סעודת מצוה עכ"ל:
 
שורה 33 ⟵ 35:
{{משע|מא|יב|יכול לפדותו:}}{{ררר}} ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים שלד|סוף סי' של"ד]] שיעור הפדיון ומ"מ ונ"ל דהעשיר יתן לפי עשרו דהטעם ששקול צער הממון נגד צער התענית ובעשיר דין מאה מנה כדין פרוטה לעני:
 
===סעיף ג===
{{משע|מא|יג|יכול לדחותם:}}{{ררר}} וכ' בפסקי מהרא"י דה"ה מי שחייב תענית מכח תשוב' יכול לדחותו עכ"ל וצ"ע דיתחייב להתענות מיד דשמא ימות קודם לכן וכ"מ [[שולחן ערוך יורה דעה ריט|ביורה דעה סי' רי"ט]] שכת' מי שנדר לקנו' בית חייב לקנות בית ראשון ההגון לו וכ"כ [[טור חושן משפט עה#בית יוסף|ב"י בחושן משפט ססי' ע"ה]] בשם [[תשובות ריב"ש/שלה|הריב"ש סי' של"ה]] ושד"מ דצריך לפרוע הנדר מיד שמא ימות והא דאמרי' בריש נדרים דוקא כשאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר אז צריך להיות נזיר ע"ש דף ג' היינו משום דלא משכחת בע"א דאם אמר סתם הרי עלי להיו' נזיר הרי הוא נזיר מיד ואם אמר הריני נזיר לכשארצ' הא קאמר לכשארצה ע"ש בר"ן אבל כשאמר הריני נודר להתענו' יום א' צריך להתענו' יום הראשון שיכול להתענו' וכ"ש כשחייב תענית מכח תשובה דשמא ימות בלא תשובה וז"ל הג"מ השניות דב"מ מי שנדר להתענו' ונאנס יכול לפרוע ביום קצר אף על פי שהנדר היה בימים ארוכים עכ"ל משמע דלכתחל' אסור ללות ומיהו לזמן מועט לא חיישי' שמא ימות כמ"ש הרא"ש בנדרים:
 
===סעיף ד===
{{משע|מא|יד|שב' ימים כו':}}{{ררר}} המתענים ג' ימים וג' לילות נוהגים להתענו' עוד ב' שעות בליל ד' שיהי' ע"ד שעות ס' לדבר שובה ישראל ע"ד ה' אלהיך והאוכלים בתחל' הליל' לא הפסידו שהוא כמנין חסד (מט"מ) ובסוף ר"ח הקצר כת' מ"ע המתענים ב' ימים יתענו שעה א' בלילה ויפסיקו ג"כ שעה א' מבע"י דהוי כמו כ"ז תעניתים דיום ראשון הוי תענית א' ואח"כ עולה כל שעה ליום א' ושעה ל"ד דמקצת השעה ככולה:
 
שורה 45 ⟵ 49:
{{משע|מא|יח|שמי שקיבל עליו:}}{{ררר}} משמע אפילו לא אמר דרך נדר רק בקבל' תעני' בעלמא וכ"כ בד"מ:
 
===סעיף ה===
{{משע|מא|יט|תענית חלום:}}{{ררר}} נ"ל דהמתענה בר"ח ניסן או בר"ח אב ת"ח א"צ למיתב תענית לתעניתו דהא י"א דמצוה להתענות כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקפ|סי' תק"פ]] עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תקסז|סי' תקס"ז]] [[שולחן ערוך אורח חיים תקעג|וסוף סי' תקע"ג]]:
 
===סעיף ז===
{{משע|מא|כ|באדר שני:}}{{ררר}} דדמי למי שנדר עד אדר דאם ידע שהשנה מעוברת אסור עד אדר שני וה"נ הוא ידע (ב"י מהרי"ו) וקשה דהרב"י כתב [[שולחן ערוך יורה דעה רכ ח|ביורה דעה סי' ר"כ ס"ח]] דלהרמב"ם הוי דינא הכי אבל רוב הפוסקים ס"ל דאפי' ידע שהיא מעוברת הוי עד אדר ראשון ועוד ק' התינח אם שנה ראשונה לא היתה מעוברת והתחיל להתענות באדר אז דמי לנדר אבל אם שנה ראשונה מעוברת ובא לימלך באיזה אדר יתענה היאך נעשה ול"נ להביא ראיה מדאמרי' [[תענית יח א|בתענית דף י"ח ע"א]] לחדש מעובר ופרש"י דהשנה מעובר' כו' משמע להדיא דנוהג באדר שני וגם אמרי' התם ע"ב דיום טוריינוס ויום נקנור כלם נוהגין באדר שני דאלת"ה לא פריך מידי מפורים ע"ש א"כ גם יום שמת בו אביו יש לנהוג בשני ובת"ה מביא ראיה לנהוג בראשון מדאמרי' פ"ק דמגילה דקריאת המגילה בשני משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף משמע דאי לאו האי טעמא עבדי' בראשון ע"ש ובתשו' מהרי"ל סי' ל"א דחה ראי' זו משום דבמגילה ס"ד למיעבד בראשון דאין מעבירין על המצו' ע"כ ובגמ' משמע דאי לאו קרא הוי עבדי' פורים בתרוויהו ע"ש ואפשר דגם ימים הכתובים במ"ת נהגו בשניהם וכ"מ קצת בס"ס מ"ת שכת' אין בין אדר ראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה וכו' משמע שבא לאורויי שכל הימים הכתובים במ"ת נהגו בשניהם ועוד די"ד וט"ו אסורים בהספד ותעני' בשניהן לכן מדינא יש להתענות בשניהם אך כיון שיום שמת בו אביו אינו אלא מנהג א"צ לעשות אלא כמו שנהג בתחלה דמעיקרא אדעתא דהכי קביל עליה אבל מי שנדר להתענות יום שמת בו רבו וכדומה צריך להתענו' בשניהם כנ"ל ועיין [[שולחן ערוך יורה דעה תב|ביורה דעה סי' ת"ב]] בש"כ וט"ז ובכ"ה בשם הר"ש הלוי סי"ו כתב דיש להתענו' בראשון ובספר חסידים סי' תשי"ב כת' א' מת אביו באדר ראשון והיה מתענה בשנה פשוטה בשבט ובאדר עכ"ל ול"נ דלכ"ע האבלים א"צ ליתן לו קדיש אלא פעם א' וכיוצא בזה כתב במט"מ בשם רש"ל מי שאינו יודע יום שמת בו אביו יברור לו יום א' אך אל יסיג גבול לומר קדיש, ומי שמת אביו ביום ראשון דר"ח כסלו ולשנה הבאה חשון חסר ור"ח כסלו אינו אלא יום א' צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט לחשון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעול' יום שני עיקר שמונין מועדות משני או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולכן יתענה בר"ח [[שולחן ערוך אבן העזר קכו|ובאבן העזר סי' קכ"ו]] יש דיעות אם יום ל' נמנה לחדש העבר או להבא ונ"ל דאם שנה ראשונה היא חסרה יקבע בכ"ט לחשון דבאמת משמע בגמרא דנדרים דיום ל' הוא נמנה לחדש העבר (עמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים נה י|סי' נ"ה ס"י]]) אבל כששנה ראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח דה"ל כמו נדר דאזלי' אחר לשון בני אדם כמ"ש מהרי"ל ומהרי"ו ועיין [[שולחן ערוך יורה דעה רכ|ביורה דעה סי' ר"כ]], ואם מת ביום ראשון דר"ח אדר יתענה לשנה הבאה ביום ראשון דר"ח אדר ראשון ולא בכ"ט בו דלעולם אדר ראשון עומד תחת אדר שני:
 
===סעיף י===
{{משע|מא|כא|די בהליכ' זו:}}{{ררר}} ואם נדר להוציא י' זהובים להליכה זו ואח"כ השכירוהו ללכת שם לא יצא י"ח (מהרי"ל סי' קכ"ו):
 
===סעיף יא===
{{משע|מא|כב|עולין לו:}}{{ררר}} ול"ד לאומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ומייתי לה מהר"ם בה' שמחות דהתם תרי נדרי נינהו וכן כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין [מהרי"ל שם] וא"כ בתרי נדרי כגון שנדר לצום ב' וה' ואח"כ נדר לצום מ' רצופים אין ב' וה' עולה לו וכ"כ בש"ג פ"ג דשבועות אלא שכתב דוקא אם אין מובלעי' ממש בתוך ימי נדרו כגון שבט"ו באב נדר להתענו' מ' יום רצופים וכבר רגיל להתענות י' ימי תשובה כיון שאין כל הי' ימים מובלעי' בתוך ימי נדרו צריך להשלים חשבון נדרו אחר הי' ימים כמ"ש התוספ' פ"ב [[נזיר טו א|דנזיר דף ט"ו]] אמשנת הריני נזיר כשיהיה לי בן וכו' עכ"ל וצ"ע דהא בגמרא דף י"ג אמרי' אומר הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום וכו' מונה כ' ואחר כך ל' ואח"כ פ' וכתבו התוס' דף י"ג ול"ד לאומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר ק' שאם נולד לו בן תוך ע' שיכול להבליעו מבליעו וא"צ ל' אחרים דהת' אמרי' שהיתה דעתו להבליעו את של בנו ומה שלא אמר בפי' הריני נזיר כשיהיה לי בן ומעכשיו ע' יום היינו משום שדעתו להיו' נזיר ק' יום אם לא יולד לו בן אבל הכא הוי ליה למימר הריני נזיר אחר כ' ומעתה פי' בין הכל ק' אלא ודאי חפץ לעשו' ק' יום בלא הנזירות עכ"ל א"כ ה"נ הל"ל הריני בתענית ל' יום אלא ודאי חפץ להתענו' מ' יום בלא הי' ימים, והרמב"ם פסק דאפילו גבי נזירות בנו שהוא מובלע אין עולה לו ע"ש פ"ד מנזירות א"כ כ"ש בנ"ד שיש להחמיר ומיהו נ"ל דדוקא בשאר ימות השנה כמש"ל אבל אם נדר בט"ו באב ודאי אין כונתו אלא על מ' יום שעלה משה בהר כמ"ש ס"ד וא"כ ה"ל כאלו אמר מ' ימים אלו דפשוט אפילו היה בהם כמה תעניתים עולים לו ועיין [[שולחן ערוך יורה דעה רלט יד|ביורה דעה סי' רל"ט סי"ד]] דעת הטור והרב"י ורמ"א ונ"ל דדעת הטור הוא כמ"ש כיון דה"ל לפרש הריני בתעני' עוד ב' ימים ואומר הריני בתענית כ"ב יום דדעתו על כ"ב יום אחרים אבל בנזירו' אם אמר הריני נזיר ל' יום ואח"כ אמר הריני נזיר מ' יום דאמרי' ל' יום הראשונים עולין לו דא"א לומר הל"ל הריני נזיר י' יום דאין נזירות פחות מל' ואין כאן מקום להאריך והט"ז וש"ך כתבו שם דאזלי' בתר כונת הנודר, ומי שרגיל להתענות י' ימי תשובה ואירע בהם יום שמת בו אביו בין ר"ה ליה"כ א"צ להתענות ה' ימים לפני ר"ה מ"ד אצ"ג ויה"כ שהם חובה ועולין לו ואם יום שמת אביו הוא לפני ר"ה בימי הסליחות צריך להתענות ד' ימים חוץ מיום ההוא דהא לא קבע אלו דוקא ועמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים רפח ד|סימן רפ"ח ס"ד]] ואם חל ביום ראשון של סליחות או בער"ה א"צ להתענות כנגדו יום אחר דימים אלו קבועים לעולם בתוך הי' ימים אך בזה צ"ע אם חל ר"ה ביום ה' דליכא אלא ד' ימי הסליחות וחל יום המיתה ביום ב' אם נאמר שצריך להשלים יום אחר בשבוע שלפני זה או נימא כיון שאין קבועים להתענות אלא ימי הסליחות א"צ להתענות יום אחר והכי מסתבר' וה"ה אם גזרו הצבור תעני' באותו שבוע עולה לו עמ"ש ס"ג: קהל שגזרו להתענו' ב' וה' כל ימות הקיץ וחלקו הקהלה לד' חלקים שבכל ב' או ה' יתענו חלק רביעי ואירע י"ז בתמוז להיות בה' או שאירע תענית בה"ב שאחר הפסח שבלא"ה מתענים צ"ע אם צריכי' אותם שהי' היום בהם להתענות יום ב' שאחריו או נימא מזלייהו גרם, ונ"ל כיון דצריכים להתענות לשם תשובה צריכים להתענות יום אחר, ואפי' מי שרגיל להתענות ער"ח ואירע ביום ב' אין עולה לו דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אבל מי שרגיל להתענות בה"ב בלאו הכי פשיט' דעול' לו: