מגן אברהם על אורח חיים תקלג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{פרשן על שו"ע|מגן אברהם|אורח חיים|תקלב|תקלג|תקלד}}

 

{{משע|מא|א|אפי' כיון מלאכתו:}}{{ררר}} דבצורך אכיל' לא גזרו כיון מלאכתו:

 

{{משע|מא|ד|וה"ה בשכר:}}{{ררר}} ובחטים ובכל דבר:

 

{{משע|מא|ה|מותר לעקור:}}{{ררר}} וכתב רי"ו דאינו יכול לעקור אלא כדי מה שצריך אבל המ"מ פי' שפשתן צריך לנוי הנשים לחוף בו הפנים ולפי שאין דרך הפשתן לעקרו לחצאין התירו לעקרו כלו כיון שצריך למקצת עכ"ל ב"י ונ"ל דלא כיון יפה דאף המ"מ מודה דאינו יכול לעקור אלא מה שצריך דלא עדיף מדבר שהוא צורך אכילה אלא כונתו שהנשים א"צ לכל הגבעול אלא לזרע הפשתן וה"א שלא יעקור אלא יקצור ראש העליון קמ"ל דשרי לעקור כולו וכ"מ בר"ן כנ"ל ברור:

 

{{משע|מא|ו|אסור ללקטן:}}{{ררר}} אפי' אין נמצאים אחר המועד דמלאכה גמורה אינה מותרת אלא בדבר האבד ועבורי רווחא לא מקרי פסידא (ר"ן) וש"ג וכ"מ בטור אבל לקנות מותר כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקלט ה|סי' תקל"ט ס"ה]]:

 

{{משע|מא|ז|שהרי אפשר:}}{{ררר}} אף על פי שמולח הרבה יותר מהצריך הרי יכול לומר על כל א' בשעת הבאה ומליחה זה נסחוט וכן כשמולח חבירו דהערמה כי האי שרי אפי' בי"ט (כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תק|סוף סימן ת"ק]]) כ"ש בח"ה (ר"ן) וקשה מ"ש מקמח דאסור לטחון שלא לצורך כמ"ש ס"א וי"ל דשאני צידה דכל פעם י"ל שימצא דג משובח יותר משא"כ בקמח ומה שמותר למלוח ע"י הערמה היינו משום דאין עיבוד באוכלין וכ"כ המרדכי בהדיא:

 

{{משע|מא|ח|ומותר לצודן:}}{{ררר}} ואפי' נהגו שלא לצוד רשאין לחזור ממנהגם מפני שממעטים משמחת י"ט (רש"ג פ"ד ופסחים כ"ה):

 

{{משע|מא|ט|אומניהם:}}{{ררר}} דוקא האומנים שעושים הרבה ביחד ונראה כעושה לצורך חול לכן עושין בצנעה: